שני אירועים מטלטלים את חייה של מוריה, המתנהלים לכאורה על מי מנוחות. פגישה אקראית עם נגן רחוב והידרדרות במצבו הבריאותי של אביה מעמתות אותה עם שאלת הנאמנות לבעלה ולשני ילדיה וגורמות לה לתהות על מקומה של הילדות בחייה ועל קשריה המורכבים עם ארבע אחיותיה ואחיה, הנפש הקרובה אליה יותר.
בשפה פיוטית טווה מירה מגן רומן עשיר בתובנות, חכם ומרעיש על אישה שמבוע השאלות שהולך ומציף את חייה גורר אותה אל חקירה מעמיקה של ההוויה שלה, של האהבה ותהומות הנפש שהיא מזמנת, של החמלה ושל האפשרות לגאול אדם אחר במעשה ובדיבור. מוריה נדרשת להגדיר מחדש את גבולותיה כאישה וכאדם ואת גבולות המימוש העצמי והמחיר שהוא גובה בעולם שמלאכים המופקדים עליו נרדמו כולם על משמרתם.
מלאכיה נרדמו כולם הוא ספרה הרביעי של מירה מגן. ספרה הקודם, "בשוכבי ובקומי, אישה", היה רב מכר גדול ואחד מחמשת המועמדים לפרס ספיר לספרות לשנת 2001. קדמו לו קובץ הסיפורים רב המכר "כפתורים רכוסים היטב" והרומן "אל תכה בקיר".
על אף אורכה של היריעה וחזרות משפטים לאורך כל העלילה נהניתי מסיפורה הנפלא של מוריה. אישה חכמה, נבונה ובעלת חשקים שלא גורעת מעצמה דבר אך בסופו של יום משלמת מחיר (אמנם נמוך) על מעשיה. היא מספרת על משפחתה הדתייה שגרה בירושלים, איך בצעירותם היו קרובים לדת אך עם חלוף השנים חלה התרחקות מצד כולם למעט האחות שרה שחייה נטולים קישוטים והנאות והיא כל כולה עסוקה באמהות וממה שנובע ממנה. תיאוריה של מגן יפהפיים, נטולי שטנה ונקם. היא מתבוננת במשפחתה הגרעינית והמורחבת באופן תבוני וללא שיפוטיות אך עדיין מצליחה להעביר לקורא את הלך הרוח מדמויותיה ולהפנים מי עושה טעויות, מי ההולך בתלם ומי מפחד לקחת סיכונים. על הקוראים להצטייד בסבלנות שכן העלילה איטית ומתמשכת אך בימי קורונה אין זה נדיר לקחת הכל באיזי! קריאה נעימה