טעות אנוש, ספרה החדש של שולמית לפיד, הוא רומן מתח סוחף שבמרכזו גיבורה בלתי נשכחת. רות פֶּרלמוּטֶר שירתה במוסד כל חייה והשתתפה באינספור מבצעים שהשתיקה יפה להם. עתה, לאחר פרישתה, זקוק לה המוסד פעם נוספת – היא מתבקשת לחקור את מותו של עמית לשעבר, סוכן מוסד בגמלאות, שנמצא ירוי לא הרחק מביתו. החקירה של רות תוביל אותה למכתבים היסטוריים שכתב בנימין זאב הרצל לאשתו ולאמו, לפרשיות ריגול שהסתבכו ולמעשים שנעשו במוסד ואולי לא היו צריכים להיעשות. היא תוביל אותה גם לסיפור אהבה אחד, קצר ונוגע ללב, שנדמה שנשכח אפילו ממנה. כך, מבלי שהוא חדל למתוח ולו לרגע, מצליח טעות אנוש להיות הרבה יותר ממותחן; זהו רומן על ישראלים שחיו בשירות המדינה, לעתים איבדו את חייהם ולעתים את דרכם; רומן על הסכנות הכרוכות בחיים בין הצללים; רומן על ההזדמנות האחרונה לתקן טעויות ולזכות בחיים חדשים. שולמית לפיד, מהסופרות האהובות והמצליחות בישראל ומחלוצות ספרות המתח המקומית, פרסמה רומנים רבים וביניהם גיא אוני (1982), מקומון (1987) וחוות העלמות (2006). ספרה האחרון, רב-המכר עטור השבחים ואולי לא היו, ראה אור ב-2011.
ספר מתח נהדר, אינטילגנטי ואלגנטי של סופרת מצויינת. הספר עוקב אחר סיפורה של רות, סוכנת מוסד בדימוס ומנהלת סוכנות נסיעות בהווה, שנקראת על ידי ראש המוסד לסייע למשטרה בחקירת מותו של קולגה לשעבר. מכאן, יחשפו מכתבים שכתב הרצל לאשתו, חברה קבלנית המנוהלת על ידי קולגות לשעבר, פרשיות עבר המערבות אנשים נאמנים שהם גם שקרנים מקצועיים וערכים של חברות אצל אנשים שחיו לבד כל השנים. העלילה מתפתלת ומתפתחת, מותחת אבל לא מניפולטיבית ומשאירה גם בסוף מקום לדמיון ולמחשבה.
מזכיר את סוג הספרים של הבלש הקלאסי עם תובנה ואיכות חקירה של אשת מוסד ותיקה ואיכותית.
יחד עם זאת, הסיום מאכזב. זה מסתיים בסיום פתוח מוזר כלשהו. זה דומה לבנאי שבונה בית ממש יפה ואז, ברגע האחרון, ממש לפני הפיניש הסופי, הוא מחליט לעזוב הכול והולך לעשות משהו אחר.