טקס קבורתו של סופר ישראלי ידוע בבית קברות נוצרי במושבה הגרמנית בירושלים הוא ראשיתה של שורת אירועים סוערים שהולכים ומטלטלים לא רק את זכר אישיותו השנויה במחלוקת, את יצירתו הענפה ואת עיזבונו הספרותי העשיר, אלא גם את שירת הברבור החדשנית והנועזת שלו, שעליה טרח בנֵכר עד שמותו הפתאומי קטע אותה. מי שברא בחייו עולמות שלמים וגזר את גורלם של גיבוריו לשבט או לחסד נעשה עתה בעל כורחו לכלי משחק בידי הסובבים אותו – בנו יחידו, חוקר יצירתו, מכריו, ובייחוד אלמנתו. אשה חידתית שהולכת ועוברת טרנספיגורציה מדהימה ונעשית דמות מרכזית בבחזרה מעמק רפאים הממנפת את עלילתו.
רומן מעין-בלשי זה מאיר בתערובת ייחודית של אכזריות וחמלה את החיים שלאחר המוות; לא במובן המטפיזי, אלא במובן המציאותי ביותר – בבחינת הפער הדרמטי בין פועלו של האדם בחייו לבין החותם שהוא מצליח להטביע בעולם; ובין השליטה שחותרים אליה כל העת לבין אובדנה המוחלט.
Haim Be’er (חיים באר), also publishing as Chaim Be'er, was born in Jerusalem in 1945 and was raised in an Orthodox home. He completed his army service in the military chaplaincy. In 1966, he began working for Am Oved Publishing House and a few years later became member of the editorial board. For many years, he also wrote a weekly column for the daily Davar. He taught Hebrew literature and creative writing at Ben-Gurion University of the Negev, and at present he is editor of the Kesset Project for debut fiction. Be’er has received several literary awards for his poetry and fiction, including the Prime Minister's Prize twice (1979; 1993), the Bernstein Prize (1980), the Kugel Prize (2000), the Bialik Prize (2002), the ACUM Prize for Lifetime Achievement (2005), the Neuman Prize (2008), the Brenner Prize (2011), the Prime Minister's Award for the Fostering and Preservation of the Hebrew language (2012) and the Ramat Gan Prize (2013). His novel, Feathers, is included in "The Greatest Works of Modern Jewish Literature" (2001).
קולנוען של סרטי תעודה מתחקה אחר חייו ומותו של סופר ישראלי ידוע ומסקרן. העלילה כמעט-בלשית, והכתיבה עסיסית ומשובחת, משובצת בביטויים מהמקורות. קריאה מבדרת שהייתה פשוט תענוג! ממש עשה לי חשק לקרוא עוד ספרים של חיים באר. נהניתי מאוד.
זה סיפור שמתחיל בקבורה של סופר יהודי, שספרו המפורסם עסק ביהודי מומר, בבית הקברות המשיחי בעמק רפאים ובעצם מתחיל באשתו שתהפוך לאלמנתו וקורות חייו, מתוארים לפיכך מתוך מה שעשו הנשים בחייו לעזבונו הספרותי והשפעתן על יצירתו וסיפורם הוא אלגוריה לסיפור חייו ולמסר הכללי. זהו סיפור מעין בלשי, אבל זו רק אמתלה לספר ארס פואטי, העוסק במלאכת הספרות ובעולם הנלווה לה בהומור ובציניות (הסופרים, הוצאות הספרים, עולם הביקורת, עולם המחקר הספרותי, תוכניות התרבות וכו׳ כולם מציצים ונפגעים). במובן הזה, מעניינת ההשוואה לשפילפוגל שפילפוגל, המוצלח פחות בעיני. שפתו של באר יחודית, גבוהה ועשירה בציטוטי מקורות. זה מעניק לקריאה חוויה מעט סוריאליסטית (וכשכבר פה ושם הוא מניח בפי דוברים מזדמנים עברית של ימינו הוא מגחיך אותה ומקטין אותה) אבל גם מכביד הכבדה מיותרת על הקריאה. בנקודה מסויימת בספר (הדיאלוג הראשון בין המספר להומינר) כבר החלטתי לנטוש וניסיתי לקרוא ספר אחר, אבל הספר בכל זאת משך אותי בחזרה ולא הצטערתי. עדיין, לטעמי, מרוב משחקי הלשון והציטוטים חווית הקריאה והשטף הסיפורי נפגמים, בבחינת מרוב עצים לא רואים את היער.
אם תקרא מספריו של חיים באר תחוש כאילו נגסת בתפוח שנשר מעץ הדעת ויצירה זאת אינה יוצאת דופן. ישנה עלילה מסקרנת אודות מותו של סופר יהודי הנקבר בבית עלמין נוצרי . המסתורין שאופף את הפרשה גורם לבמאי סרטי דוקו להעלות שאלות ולחקור את העניין לעומק. אנו הולכים בעקבותיו ובדרך פוגשים אנשים מעניינים, מקומות אפלים, תככים והמון היסטוריה. כמו תמיד מצליח באר לסמן שביל זהוב בדרך לעוץ אך גם סוטה מהדרך ואוהב למצוא דרכים חלופיות, ארוכות ומעניינות יותר. הוא כמו נווט מקולקל ואני מברכת אותו על כך משום שבזכות תכונה זאת למדתי דברים רבים אודות אנשים, מקומות וארועים. הנאה שלמה הייתה לי במסע הזה. לפעמים אין צורך למהר לשומקום ולדבוק במסלול אחד. למה אחד כשיש כמה ועוד מרתקים כ״כ?
Fascinating book. A bit difficult to rate because I loved only parts of it. The richness of the author's language is amazing and the intertwining of real and fictional stories is clever and refreshing. The best line in the book is its first sentence.
רומן מוצלח של חיים באר. בניגוד לחבלים ונוצות בהם הוא נשאב לממוארים הלוקים באהבה עצמית הפעם הוא פשוט כתב סיפור טוב. המספר, במאי דוקו, מתחכה אחר דמותו רבת הפנים של הסופר העברי אלישע מילגריום שהלך לעלומו בתחילת הספר. הוא חושף את מערכות היחסים שלו עם הנשים בחיוו, עם בנו, עם חוקריו, עם כתביו ועם חבריו הבודדים. כמעט כל הדמויות בספר מגלגלות פסוקים כמו היו דרשן חסידי, הסגנון שהולם את חבר ילדותו של אלישע, פוגע באמינות של השדרנית מהרדיו, בנו רועה הצאן של מילגרוים או המאהבת הפולניה (למרות שהיא חוקרת ספרות עברית...). בקיאותו האדירה של באר בספרות העברית החדשה והעתיקה והשילוב של דמויות מציאותיות עם בדיוניות מוסיפים מאוד לספר. המבט הישיר והכן אל סחי הפוליטיקה של העולם המסחרי שעוטף כל יצירה ספרותית במלבושי יחץ, תמלוגים, זכויות וסקופים מביאים את הקורא אל מאחורי הקלעים של עולם הספרות , מפנצרים את הבלון הריק כבר ממילא ומספקים את יצר המציצנות. הזיגזוג בין הדתות ובינן לבין העולם החילוני עליו מביט המספר בעין חיצונית המפשיטה במבטה את כל גינוני הסרק מזכיר את מבטו של באר על העולם הדתי על החברה בישראל בספרים אחרים. אחתום בכך שהסיפור מאיר את תהליך היצירה של סרט דוקו מוצלח כתהליך יצירה אומנותי ועיתונאי מרשים, ואם בכך יצא שכרנו כקוראים, דיינו.
Any book by Chaim Be'er is a treat, but this one isn't as great as his usual output. The style is a bit too precious, the characters are a bit too unbelievable, and the plot isn't so compelling - but for any fan of Be'er's, it's definitely worth reading. It begins with the funeral of the main character (more or less), which is not a promising place to begin, and it ends with a conversation between the narrator (a documentary film maker) and a quirky, scholarly woman, who actually says something important about literature: something is always hidden from the author, and it's that hidden truth that makes creativity possible. The whole novel is about this unknown and unknowable thing (which distinguishes the author from, as it were, God, who does know everything), which the narrator keeps approaching, and which keeps eluding him. The central, absent, character is a successful and important Hebrew author, raised in Haredi Jerusalem, who is strongly attracted to Christianity and may or may not have gotten over that. Since he is dead at the outset, we never encounter him directly, and we have to take the narrator at his word that the author was, indeed, important. I wasn't convinced, but maybe you will be... or maybe I wasn't supposed to have been convinced. Be'er is deeply learned, fabulously talented, imaginative, and creative. Even when he is not at his best, he's still got of important things to say.
יופי של כתיבה, נהניתי מהסגנון והשפה. גם הסיפור די מעניין, רק את הסוף עם ה"הפתעה" שבעמודים האחרונים לא אהבתי. ואם חושבים, העלילה היא די סתמית. הרקע של ירושלים יותר מאמין, אני חושבת שגם את הדמויות שאני אישית לא מכירה, אנשים אחרים יכולים לזהות.
A funny sad tale about the life and death of a fictional Israeli writer, his widow, estranged son and old friend, told from the vantage point of a documentarian.