אחותי הוא רומן מענג על משפחה אחת העוברת מהצד הצפוני של תל אביב לצד הדרומי שלה, וקובעת את משכנה בקריית שלום. את הזירה המרכזית בסיפור מאכלסים בני הדור השני: האחות הגדולה, המחליפה בני זוג כמו גרביים; האח האמצעי, הכרוך אחר אחותו וקשה להחליט מתי היא נגמרת והוא מתחיל; והאח הצעיר, דמות מוזרה וחידתית.
סיפורי האחים כרוכים זה בזה כפקעת, שמשה סקאל טווֶה ביד קלה ובטוחה, ומשלב בה אנקדוטות מושכות לב מעברם של האב והאם במצרים. כוחו של אחותי נובע גם מלשון המספר שלו. סקאל עושה אהבה בלשון. הוא מצייר לנו עולם בשפה פלסטית להפליא, שאפשר כמעט למשש אותה; מערסל אותנו במילים ומוליך אותנו אחריו, כמו החלילן מהמלין, בנגינה מכשפת.
כמו ביולנדה (כתר, 2011) ובהצורף (כתר, 2014), שני הרומנים הקודמים של סקאל, שזכו לאהדת הקהל ולשבחים מופלגים, גם אחותי עוסק במהגרים ובמקומיים, בבני מעמדות שונים, הדרים בשכונות נפרדות, בפריון, במיניות ובסוגיות של זהות ומקום. התופעות האלה נבחנות כאן, מעמדה שמשתמעת ממנה לעיתים ביקורת חברתית קשה. ואולם זו, נוקבת וחריפה ככל שתהא, אינה יכולה לטשטש את העובדה שסקאל אוהב בכל ליבו את כל דמויותיו, כמו גם את העולם שהן סובבות בו, והוא מצליח להדביק אותנו באהבה הזאת.
לא השתגעתי על הרומאן הזה יש בו יותר מידי זרמים אפלים תת קרקעיים, בלתי מפוענחים ובלתי מטופלים.
סיפור משפחה, שמרכזה היא האחות נטע. המספר האח השני שמזווית ראייתו נמסר הסיפור מתאר את מערכות היחסים הסבוכות של בני המשפחה עם עצמם, של האחים המכונים ברוב הספר אחותי והשלישי ושלהם עם העולם החיצון.
נכון אני דוגלת במינמליזם אבל כאן הסאגה הופכת לפארסה מרודדת עד דוק כשברקע עולים נושאים כואבים כמו גבריות דרך חששו של האב מניתוח הפרוסטטה, הומוסקסואליות דרך האח השלישי תומר ומערכת יחסיו עם יאן, הורות דרך יחסיה של נטע עם בתה המאומצת נדיה ויחסיו של עילם עם הוריו, נאמנות למשפחה דרך מערכת יחסיו של המספר עם אחותו ומשפחתו והדבקות של אישתו הנעדרת בחיץ בינה ובין משפחת בעלה. אהבה ונישואים דרך יחסיהם של נטע ועילם.
בשלב מסויים הרגשתי כתפסת מרובה לא תפסת כי שום נושא לא מטופל עד הסוף ולא מטופל במפורש. הכל נשאר רוחש תחת פני השטח, וקדרות עוטה על הקלילות והשימחה המדומים שהכתיבה מתהדרת בהם.
חבל כי הכתיבה מצויינת עם רעיונות מעניינים, אבל כמו שאני אוהבת מנימליזם אני אוהבת שהכתיבה תהיה מפורשת, נהירה ומוסברת מה שלא קורה בספר הזה. כל החוטים נותרים פרומים בסוף הספר ונכון שיש איזו מראית של סגירת מעגל אבל היא מראית בלבד.
אז למרות שהספר קיבל שבחים מקיר לקיר הרגשתי לא מסופקת. הרגשתי במקום מסויים מרומה כי לאורך כל הספר קיימת הבטחה, או מדוייק יותר מרחפת הבטחה, מרחפת תעלומה לא פתורה, שנותרת בלתי מפוענחת ובלתי פתורה וההבטחה לא מתממשת.
רומן נפלא העוסק בפיצולים שבחיי דמויותיו. אלו מפוצלות בכל דרך אפשרית - בין מוצאים, מעמדות חברתיים, מעמדות כלכליים, נטיות מיניות, ולעיתים קרובות גם נפשם עצמה מפוצלת. כל כך הרבה גורמים מפצלים אותנו - הגירה, דימוי עצמי ודימויים חיצוניים, ציפיות שלנו מעצמנו לעומת ציפיות הסביבה מאיתנו, מצבים גופניים, ועוד ועוד. סקאל הוא מספר סיפורים משובח, ונראה שהם קולחים ממנו ללא מאמץ ניכר. הדמויות שהוא בורא מעוררות חמלה אצלו ואצלנו, ואמינות מאד, למרות שהן אמורות לייצג תופעות ומצבים. הכתיבה נהדרת וזורמת. מאד מהנה.