אַיָּה בת השש־עשרה יוצאת בבוקר מביתה שבצפון תל אביב - ולא חוזרת. בריחה? חטיפה? אַיֵּה אַת, אַיָּה? תיק החקירה נוחת על שולחנה של ליאורה דגני, בלשית משטרה שמכורה לעבודה ולסיגריות, חובבת מגפיים שחורים ומתגעגעת קשות לסבתא שלה. ליאורה כבר פיצחה בחייה כמה תיקים מסובכים. שיטות החקירה שלה - שילוב של אינטואיציות מעולות וחיבה עיקשת לפרטים - ניצחו לא פעם. עכשיו יש לה שורה של חשודים לחקור; סודות של מתבגרים לפענח; ארוחת ערב אצל הוריה שאין דרך להבריז ממנה; וקצין חקירות ששרירי הגב הבולטים שלו עושים לה דברים. ובתוך כל אלה היום הגורלי של אַיָּה משתלט עליה ושואב אותה למערבולת שהאישי והמקצועי מסתחררים בה בלי יכולת לעצור. תיק אַיָּה הוא רומן בלשי קצבי וסוחף שגיבוריו מנסים להתעלות מעל הנסיבות ונחשפים שוב ושוב במלוא פגיעותם האנושית.
נילי אסיא היא סמנכ"ל שיווק בחברת הייטק ואם לארבעה ילדים. היא חובבת אמנות והופעות חיות ומכורה לספרי בלש. תיק אַיָּה הוא ספר הפרוזה הראשון שלה, וגם הראשון בסדרת החקירות של ליאורה דגני.
ספר מתח ישראלי טוב. בקושי הצלחתי להוריד מהיד מהרגע שהתחלתי לקרוא. ליאורה דגני, היא בלשית במשטרת ישראל, למרות שהספר מדגיש כמה פעמים כמה היא חכמה הרבה מעבר לנדרש משוטרים. היא עומדת בראש צוות חקירה שחוקר את העלמותה של איה בת ה-16, בת טובים שהתחברה לאחרונה עם חברים מפוקפקים. אין כאן טוויסטים או סוף מפתיעה. העלילה לינארית ובכל זאת היה כיף וזורם לקרוא. פחות אהבתי את הדמות של ליאורה ואת הרומן הלא ברור שהדביקו לה, אבל הספר היה טוב גם בהתעלם ממספר העמודים המועט שהוקדש לזה. ספר שיעביר לכן בכיף אחהצ של שבת.
ספר איום ונורא. הקשבתי לו עד, הסוף כי א. זה הספר הראשון ששמעתי בעברית, ורציתי לדעת אם אני יכולה (לקרוא בעברית לא הולך לי), וב. אני אופטימית וחיכיתי לאיזה טוויסט. שלא הגיע.
סיפור המתח הוא כאילו פרק גרוע וסטנדרטי לחלוטין מסדרת טלוויזיה בינונית מינוס. לא אמין בשיט. הדמות הראשית איומה. אבל לא בכוונה, נראה שהסופרת רצתה אותה מוערכת. אבל היא אנסת (ככה זה "אישה חזקה"?), יש לה טעם מזוויע במוזיקה (אבל כאילו טעם מובחר, אבל רק האנשים הכי סחים יכולים לחשוב את זה), ומה לעשות - שוטרת שדורסת זכויות בסיסיות של כללללל מי שהיא חוקרת. כל הזמן מתרברבת באינסטינקטים שלה, אבל לא היה לה שום אינסטינקט נכון כל הספר.
הדברים העצובים בספר שיכלו להיחקר יותר לעומק - חוסר תקשורת ואדישות בין זוגות נשואים, נגיד, או בין הורות לילדות, או הבדלי מעמד - לא נבדקו, ופשוט נותרו שם מוטלים ללא רוח חיים.
Sustained my interest, but ultimately a standard procedural detective story without really any clues, twists, or interesting characters. Good starting point for a "Law and Order" episode, but not memorable.