"המעגל הפנימי" הוא סיפור בדיוני המבוסס על אירועים אמיתיים, על מחקר עומק ועל ביוגרפיה של פרופסור אלפרד קינסי, הזואולוג ששינה את פני האנושות במחקרים שפירסם על מיניות הגבר ומיניות האישה.
הסיפור נמסר בקול ראשון של עוזרו הדמיוני, ג'ון מילק, שבהיותו סטודנט, נכח בהרצאות על מין בחיי הנישואים שהעביר פרופסור קינסי כחלק מהשיעורים באוניברסיטה. ג'ון נשבה בדמותו של קינסי וכשהוא מציע לו להצטרף אליו כעוזר מחקר, אין דבר שיעצור בעדו. ג'ון עוזב את מסלול הלימודים שתכנן לעצמו ומצטרף לקינסי במאמץ "המלחמתי" לאסוף היסטוריות מיניות מ- 100,000 בני אדם מכל השכבות ומשני המינים, כך שיהיה לו מדגם מייצג למחקר שהוא עורך.
בשנים שעד פירסום הספר על מיניות הגבר, קינסי מימן את המחקר מכיסו וכך ג'ון מילק משתכר שכר נמוך מאוד שמאפשר לו בקושי לשרוד תוך שהוא עובד שעות ארוכות. אבל מערכת היחסים שלו עם קינסי ועם אישתו, קלרה מחפה על המחסור הכלכלי. קינסי שהיה כנראה דו מיני, מפתה את ג'ון ליחסים מיניים שנמשכים עמוק לתוך היכרותם ב- 15 שנים שיבואו. את התמונה המינית משלימה אישתו של קינסי, קלרה, שמקנה לו את ההשכלה המינית המשלימה שלו לגבי נשים.
למעגל הזה מתווספים לאורך השנים אנשים שונים ובראש ובראשונה אייריס, אהובת ליבו של ג'ון שלה הוא נישא. הסיפור עובר בין תיאור אירועים מתקופת המחקר ובין אירועים בחיי הזוגיות של אייריס וג'ון. אייריס מגלה על המעורבות המינית של ג'ון עם קינסי ועם קלרה. באופן ברור היא רותחת אבל השלישיה מצליחים לשכנע אותה שמדובר רק באירועים פיזיים שאין להם משמעות נפשית. אבל אייריס לא שוכחת, היא מגישה לג'ון את הנקמה שלה קרה: כשמגיע חוקר חדש ומושך לצוות, ג'יגולו בשם קורקרן, אייריס מתפתה לקיום יחסי מין איתו ומתאהבת בו נואשות עד כדי כך שהיא רוצה לפרק את הנישואים שלה לג'ון.
קינסי שרואה באקט של אייריס אקט פזיז, חסר מחשבה שמהווה סיכון למחקר שלו ולשנות עבודה רבות שהשקיע פשוט חותך את הקשר באיבו ומאלץ את קורקרן פשוטו כמשמעו לזרוק את אייריס.
האפיזודה הזו מדגימה רק את קצה הקרחון של השליטה המלאה וללא עוררין שהיתה לקינסי על צוות עובדיו ועל כל אספקט בחייהם: הוא דאג להם לפרנסה, לתרבות בערבי מוזיקה, למשפחתיות, לרדות בהם בעבודה ולהעביד אותם עד צאת נשמת וגם לקיים איתם יחסי מין ולתת את אישתו כשהיה נידרש גיוון.
דמותו של קינסי עיצבנה אותי, הוא היה גאון אבל מופרע שאף אחד לא שם לו גבולות. הוא הכריח את הצוות שלו לצפות בקיום יחסי מין אחד עם השני, וכשהוא הרגיש שהמאזן מתערער בתוך הצוות הוא דאג לתת ברכתו לאקטים שיאזנו את המאזן שהופר. הוא היה מוכן ללכת רחוק מאוד בשם המדע, להגן על אנסים ופדופילים כדי להבטיח להם חיסיון על המידע שמסרו לו.
בשנים האמורות, שנות הארבעים והחמישים של המאה ה- 20, אקטים אוראליים נחשבו לעברה על החוק, כך גם יחסים מיניים מחוץ למסגרת הנישואים היו אסורים וגם אוננות היתה מחוץ לחוק. הומוסקסואליות גרמה הרבה כאב ראש ולא דיברו עליה.
פרסום הספר מיניות הגבר בשנת 1948 הביאה לגל פרסום חסר תקדים, אבל מה שהיה מקובל על הציבור לגבי הגברים לא היה מקובל עליו לגבי הנשים ופירסום הספר מיניות האישה הוביל לגל מחאות שליליות שקינסי לא צפה. הספר נכתב כביכול ביום מותו של קינסי: המתח והלחץ גבו את שלהם. קינסי לקה במספר אירועים מוחיים קלים ולבסוף בשנת 1956 ליבו כשל.
אייריס מעולם לא הצליחה להתגבר על הטינה שלה לקינסי לאחר שהוא גרם לקורקרן לנטוש אותה. היא נוטרת לו על האופן שבו הוא מנצל את עוזרי המחקר שלו הן מינית והן בעבדות ממשית לטובת המחקר תוך שהוא מפריע להם לנהל חיי נישואים תקינים ומאושרים והיא נוטרת לו על השליטה המלאה שלו בצוות שלו ובינהם ג'ון בעלה. יחד עם הטינה העמוקה שבחלקה מוצדקת, היא מהווה את הקול השפוי שמאיר פינות אפלות באישיותו של קינסי ומכפכפת את בעלה (ודרך זה את הקורא) כשהעיניים שלו הופכות כלבלביות מידי וההערצה שלו עולה על גדותיה.
האישיות של קינסי בעייתית ביותר בכל מיני אספקטים אבל לא ניתן לקחת ממנו את טוב הלב והדאגה האמיתית שלו לרווחת הצוות שלו ובני משפחותיהם. הוא רואה במשפחה ערך עליון והוא לא מוכן לאפשר להם להתבלבל בין האקטים הפיזיים שהם צורך גופני לבין ערכים כמו אהבת אמת ודאגה למשפחה ולזולת.
הספר יחסית איטי, יש בו חלקים צהובים יותר וחלקים צהובים פחות אבל אותי הוא מאוד עיניין והוא מומלץ.