אשכבה ואחרים

חנוך לוין: מחזות #10

by Hanoch Levin, חנוך לוין

בכרך זה, העשירי בסדרת מחזותיו המקובצים של חנוך לוין, מובאים המחזות: 'הקיסר גוק'; 'כל הנערים'; 'משרת מסור לגברת מחמירה'; 'רומנטיקאים'; 'אשכבה'. 'אשכבה' הוא המחזה האחרון בבימויו של לוין שעלה על הבמה לפני מותו. ההצגה זיכתה אותו בפרסי מחזאי השנה ובמאי השנה. לאחר מותו הועלה המחזה 'רומנטיקאים' (בבימויו של מיכה לבינסון). שלושת המחזות הנוספים בכרך זה, מעזבונו של לוין, טרם הוצגו.

הקיסר גוק 1977
כל הנערים 1990
משרת מסור לגברת מחמירה 1997
רומנטיקאים 1997
אשכבה 1998

Genres: Theatre

223 pages, Hardcover

Published January 1, 1999

About the author

Hanoch Levin (1943-1999), one of Israel`s leading dramatists, was born in Tel Aviv. He grew up in a religious home in the Neve Shaanan neighborhood in southern Tel Aviv. As a child, he attended the Yavetz State Religious School. In the 1950s, his brother, David, who was nine years older than him, worked as an assistant director at the Cameri Theater. Hanoch attended Zeitlin Religious High School in Tel Aviv. After ninth grade, he left school to help support the family. He worked as a messenger boy for the Herut company and took classes at a night school for working youth at the Ironi Aleph middle school. There he joined a drama club. After serving his compulsory military duty, Levin began to study philosophy and Hebrew literature at Tel Aviv University (1964-1967).
At first he wrote poetry, but later concentrated on the theater. He became resident playwright of the Cameri Theater in Tel Aviv and also worked with Habimah, Israel`s national theater.
Levin wrote 50 plays, 34 of which have been staged. His work includes comedies, tragedies and satiric cabarets, most of which he directed himself. In addition, he published five books of short stories and poems and a book for children. He received numerous theater awards both in Israel and abroad - most notably at the Edinburgh Festival -and his plays have been staged around the world. Levin was awarded the Bialik Prize in 1994.

Reviews

[Hili B. Stern · Rating 5 out of 5]

לא כותבת הרבה ביקורות אבל המחזה הזה הוא אחד הטובים ביותר שקראתי בזמן האחרון (וקראתי הרבה). ממליצה בחום לכל אחד ואחת! אפשר למצוא ביוטיוב את ההצגה בתיאטרון הקאמרי משנת 1999 (תכתבו בחיפוש: אשכבה חנוך לוין). חבל לפספס, פשוט מחזה והצגה מהממת

[Noam · Rating 5 out of 5]

רציתי לכתוב שתמיד תענוג לקרוא מחזות של חנוך לוין, אבל מיד נרתעתי: כן, הקריאה היא תענוג בגלל שהם כתובים להפליא ומלאי הומור, אבל התענוג הוא גם מפוקפק כי הקריאה היא עימות עם כמה שהחיים עלובים וחסרי כל משמעות. בכל מקרה נהניתי מאוד, אפילו שקראתי כבר כל כך הרבה מחזות שלו. למרות הסגנון הכל כך מוכר שלו חנוך לוין מצליח להפתיע כל פעם מחדש. מבין המחזות האלה יש שניים שהשאירו בי רושם עוד יותר עז מהאחרים:

במחזה 'כל הנערים' כמה קצינים מתעמרים בכמה חיילים. הסוף מר. אפשר לקרוא אותו כביקורת על זה שאנחנו שולחים את ילדינו בני ה-18 לצבא שכזה וגם כעימות עם איך שאנחנו מתמודדים עם נעורינו.

במחזה 'משרת מסור לגברת מחמירה' משתתפים בעל, אישה ומאהב שמשחקים שהם משרת וגבירתו. הגבולות בין משחק העליבות הזה לבין המציאות מטושטשים מאוד, כמו גם התפקידים: מי בעצם שולט במשחק הזה? וזה באמת משחק או שאלה החיים עצמם? זה שזה בין היתר משחק בתוך משחק תאטרון הופך את המחזה הזה לעוד יותר מרתק.

ועוד משהו: במחזה 'רומנטיקאים', שואל חייצ'יק את פוגורלקה איך לדעתה יהיה הרגע בו מתים (עמוד 184). תשובתה היא התיאור המרשים ביותר שקראתי אי פעם בנוגע למוות. מוות כתופעת טבע סוחפת ועצומה ומרתקת, מפחיד ומושך בעת ובעונה אחת. זה העתיק את נשמתי. כן, אני מקווה שככה חנוך לוין סיים את חייו וכשיגיע הרגע שלי – שהוא יהיה ככה!