What do you think?
Rate this book
הדרך לעין חרוד
חשבתי על השיר היפה הזה, "הדרך אל הקבוצה אינה קצרה, אך גם לא ארוכה". עין חרוד, דרך אגב, אינה קבוצה והיתה בשעתו קיבוץ אחד שלם, והיום, לאחר הפילוג שהיה בזמנו, היא שני קיבוצים שלמים. לפי חשבוני, ועם הרבה מזל כמובן, יכולתי להגיע לעין חרוד בשלושה ימים, לכל היותר שבוע.
ידעתי שאם אני רוצה להגיע חי לעין חרוד, אסור לי לא רק לנסוע על הכביש או ברכבת, אסור לי אפילו להיראות בקרבתו של כביש כלשהו. אבל לא זאת הבעיה שלי, לפחות לא כרגע. כרגע הבעיה שלי היא כיצד להסתנן החוצה מתל אביב.
ידעתי שאם אני רוצה להגיע חי לעין חרוד, אסור לי לא רק לנסוע על הכביש או ברכבת, אסור לי אפילו להיראות בקרבתו של כביש כלשהו. אבל לא זאת הבעיה שלי, לפחות לא כרגע. כרגע הבעיה שלי היא כיצד להסתנן החוצה מתל אביב.
120 pages, Paperback
First published January 1, 1984
2 people are currently reading
155 people want to read
About the author
Amos Kenan
6 books5 followersAmos Kenan (Hebrew: עמוס קינן) was an Israeli columnist, painter, sculptor, playwright and novelist.
Kenan was a member of the Lehi underground. He considered it an anti-imperialist and anti-colonialist organisation and claims that it didn't fight the Arabs.
During the 1948 Arab–Israeli War he fought in the 8th Brigade of the Israel Defense Forces, he took part in the Deir Yassin massacre.
He was among the founders of the Canaanite movement's magazine "Alef".
Kenan was a member of the Lehi underground. He considered it an anti-imperialist and anti-colonialist organisation and claims that it didn't fight the Arabs.
During the 1948 Arab–Israeli War he fought in the 8th Brigade of the Israel Defense Forces, he took part in the Deir Yassin massacre.
He was among the founders of the Canaanite movement's magazine "Alef".
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 21 of 21 reviews
June 25, 2016
This dystopian novella was well written and captivating from the start, but I felt that it lacked in providing the background to the story and that the plot itself was too simple and without any true depth. Also, it was better off with a different ending rather than the one we got.
May 21, 2024
הסיבה שהחלטתי לקרוא את ״הדרך לעין חרוד״ עכשיו היא כי אני חושב שעם ההווה המלחמתי שלנו, הספר הפך להיות רלוונטי ונוגע יותר מאי פעם. וחשבתי גם שזו יכולה להיות אחלה דרך בשבילי להיכנס להיכל ספרי הקלאסיקה הישראליים.
העלילה עוקבת אחר גיבור שאת ששמו האמיתי (אולי) לא ידוע. אנו מבינים כי מלחמה כלשהי נפתחה בארץ. הגיבור נשאר מבודד מאשתו וילדיו, ולאחר ניסיון התנקשות כושל בחייו הוא מחליט לנסות לצאת מהעיר הגדולה תל אביב ולנסות להגיע ל"עין חרוד החופשית". זהו למעשה ספר מסע/הרפתקאות מופרע ומופרך, עתיר בציניות, צחוק ונונסנס.
אך מתחת לכתיבה "שלא שמה פס" מסתתר עולם ומלואו. הספר מלא במשפטים חדים שקל לצטט אותם. קינן חובט בימין המלחמתי ובסיטואציה שהגענו אליה במדינה הזאת. לטענתו, כל העבר שלנו, ועל כן גם כל העתיד שלנו, יהיה טבוע במלחמות ובדם. הנרדף הופך לרודף ולהפך, ואין באמת יציאה ממעגל השכול והצער הזה. נוסף על כך יש חבטות גם בדת ועל הקשרים שיש לה לשטח האדמה שנקרא "ארץ ישראל".
נהניתי מאוד לאורכו של כל הספר למעט העמודים האחרונים. בעיני קינן פשוט לא ידע איך לצאת מהעלילה המטורפת שהוא טווה ולכן בחר לתת גז ולהפוך את הכל לעוד יותר מופרך. העמודים האחרונים מרגישים מוזרים ולא קשורים, והם קושרים את העלילה בזריזות ובשלומיאליות לטעמי.
העלילה עוקבת אחר גיבור שאת ששמו האמיתי (אולי) לא ידוע. אנו מבינים כי מלחמה כלשהי נפתחה בארץ. הגיבור נשאר מבודד מאשתו וילדיו, ולאחר ניסיון התנקשות כושל בחייו הוא מחליט לנסות לצאת מהעיר הגדולה תל אביב ולנסות להגיע ל"עין חרוד החופשית". זהו למעשה ספר מסע/הרפתקאות מופרע ומופרך, עתיר בציניות, צחוק ונונסנס.
אך מתחת לכתיבה "שלא שמה פס" מסתתר עולם ומלואו. הספר מלא במשפטים חדים שקל לצטט אותם. קינן חובט בימין המלחמתי ובסיטואציה שהגענו אליה במדינה הזאת. לטענתו, כל העבר שלנו, ועל כן גם כל העתיד שלנו, יהיה טבוע במלחמות ובדם. הנרדף הופך לרודף ולהפך, ואין באמת יציאה ממעגל השכול והצער הזה. נוסף על כך יש חבטות גם בדת ועל הקשרים שיש לה לשטח האדמה שנקרא "ארץ ישראל".
נהניתי מאוד לאורכו של כל הספר למעט העמודים האחרונים. בעיני קינן פשוט לא ידע איך לצאת מהעלילה המטורפת שהוא טווה ולכן בחר לתת גז ולהפוך את הכל לעוד יותר מופרך. העמודים האחרונים מרגישים מוזרים ולא קשורים, והם קושרים את העלילה בזריזות ובשלומיאליות לטעמי.
March 23, 2014
In a near future scenario, Israel is under the rule of a military dictatorship following a coup d'état. A counter-coup follows and the country is generally in a state of chaos in which it remains unclear who is in charge. Suffice to say, a quasi-fascistic state exists where army death squads summarily execute opposition groups in remote woods and orchards, and lone resistors live in hiding or are on the run. Our narrator Rafi, is one such fugitive who spends two weeks hiding in his own attic before deciding he wants to reach the apparent bastion of dogged resistance, at Ein Harod - an idealistic old kibbutz in the Galilee.
"For some time I had not opened the door for anyone without the little tear-gas canister I had bought in New York. I always had a knife in my pocket too. As soon as I opened the door I realised something was wrong and sprayed tear-gas at the two men who had been standing off to the side of the door where I couldn't see them through the peephole. I killed them on sight, the one who had been aiming a pistol at me. The other one fainted. So did the neighbour's daughter."
On the road to Ein Harod, while hiding in the trees from the various army patrols, Rafi meets a fellow rebel on the run - an Arab named Mahmoud. It appears that all Arab villages or towns have been abandoned or depopulated. (An echo of the 1948 Nakba of Palestinian villages that Kenan himself witnessed as a young soldier?) This all sounds like a good setup for a thrilling read, well so I thought. But something was missing. Or if it wasn't then I missed it, and the story never quite worked for me. Rafi and Mahmoud join forces and somehow manage to kidnap an army general and his driver (who are both called Rafi also...) and proceed to hide with them in an ancient underground system of tunnels and caves while the army helicopters above carry on their search for traces of resistance. Weird dialogue between captors and captives ensues, that I suspect is meant to be either allegorical and/or lost something in translation. Eventually a second commander - the "General of the Northern Command" - leads a force that manages to encircle our party and negotiations begin.
The General of the Northern Command is a paranoid megalomaniac who wants to take Rafi and the group of unlikely associates back on the road to Ein Harod. One passage stood out in this phase of the book, as the story's end approaches, Rafi {the narrator} reflects on the harsh treatment of his Arab rebel brother Mahmoud:
"I was thinking about one happy summer, a summer without bloodshed. There is such a thing, a summer without bloodshed. Once every few years, once every few generations, we have a summer without bloodshed.
We had gone to the vineyard. Mahmoud's vineyard. Not this Mahmoud, but another one, in another time.
Someone had brought along a guitar, someone else an oud. We lay on our backs under the vines, bunches of grapes hanging above us. We had brought a few bottles of arak too. We made coffee, sang and played, laughed and talked, and for a while the country belonged to all of us. For a while Mahmoud's village was my native land, and Tel-Aviv was Mahmoud's native land.
And then the summer passed and that was the one and only, the last summer without bloodshed. So it goes."
This was a bestseller at the time in Israel and won plaudits and prizes locally. I think it is one that almost certainly loses something in translation, but is also rather a product of its time. A dystopian novel for an Israeli audience possibly seeing their own country at an important crossroads on the road to a far from certain future. The Road to Ein Harod wasn't a bad read, but is probably one of interest chiefly for the Israeli literature enthusiasts. I would though gladly read anything else by him if it were available in translation.
"For some time I had not opened the door for anyone without the little tear-gas canister I had bought in New York. I always had a knife in my pocket too. As soon as I opened the door I realised something was wrong and sprayed tear-gas at the two men who had been standing off to the side of the door where I couldn't see them through the peephole. I killed them on sight, the one who had been aiming a pistol at me. The other one fainted. So did the neighbour's daughter."
On the road to Ein Harod, while hiding in the trees from the various army patrols, Rafi meets a fellow rebel on the run - an Arab named Mahmoud. It appears that all Arab villages or towns have been abandoned or depopulated. (An echo of the 1948 Nakba of Palestinian villages that Kenan himself witnessed as a young soldier?) This all sounds like a good setup for a thrilling read, well so I thought. But something was missing. Or if it wasn't then I missed it, and the story never quite worked for me. Rafi and Mahmoud join forces and somehow manage to kidnap an army general and his driver (who are both called Rafi also...) and proceed to hide with them in an ancient underground system of tunnels and caves while the army helicopters above carry on their search for traces of resistance. Weird dialogue between captors and captives ensues, that I suspect is meant to be either allegorical and/or lost something in translation. Eventually a second commander - the "General of the Northern Command" - leads a force that manages to encircle our party and negotiations begin.
The General of the Northern Command is a paranoid megalomaniac who wants to take Rafi and the group of unlikely associates back on the road to Ein Harod. One passage stood out in this phase of the book, as the story's end approaches, Rafi {the narrator} reflects on the harsh treatment of his Arab rebel brother Mahmoud:
"I was thinking about one happy summer, a summer without bloodshed. There is such a thing, a summer without bloodshed. Once every few years, once every few generations, we have a summer without bloodshed.
We had gone to the vineyard. Mahmoud's vineyard. Not this Mahmoud, but another one, in another time.
Someone had brought along a guitar, someone else an oud. We lay on our backs under the vines, bunches of grapes hanging above us. We had brought a few bottles of arak too. We made coffee, sang and played, laughed and talked, and for a while the country belonged to all of us. For a while Mahmoud's village was my native land, and Tel-Aviv was Mahmoud's native land.
And then the summer passed and that was the one and only, the last summer without bloodshed. So it goes."
This was a bestseller at the time in Israel and won plaudits and prizes locally. I think it is one that almost certainly loses something in translation, but is also rather a product of its time. A dystopian novel for an Israeli audience possibly seeing their own country at an important crossroads on the road to a far from certain future. The Road to Ein Harod wasn't a bad read, but is probably one of interest chiefly for the Israeli literature enthusiasts. I would though gladly read anything else by him if it were available in translation.
July 17, 2014
رواية تكشف حقيقة العنصرية الصهيونية والاضطهاد التي يواجهه الفلسطينيين وبالرغم من ذلك فان الكاتب لا يكف عن ادراج احداث زائفة للتدليل على الحق اليهودي بفلسطين والذي يظهر في عدد الاثار التي يجدها في مغارة
بالنهاية نقل مميز لسميح القاسم الذي عقب على الرواية الاصلية ووضح امور هامة في بداية الرواية
بالنهاية نقل مميز لسميح القاسم الذي عقب على الرواية الاصلية ووضح امور هامة في بداية الرواية
April 3, 2017
הדרך לעין חרוד נקרא כמו סיפור סוריאליסטי ולעיתים אבסטרקטי במדינה בה הצבא הוא הכי מוסרי, המנהיגים הכי נקיי כפיים, כולם אוהבים את הזולת כפי שאוהבים את עצמם, ואנחנו כאומות העולם.
אה, לא?
אם לא הבנתם את הביקורת הזאת, אולי גם לא תבינו את הספר. אני לא חושב שהבנתי אותו בעצמי....
אה, לא?
אם לא הבנתם את הביקורת הזאת, אולי גם לא תבינו את הספר. אני לא חושב שהבנתי אותו בעצמי....
April 13, 2023
עומק ספרותי של ילד בן 10
July 19, 2024
קראתי בעבר ולא זכרתי כלום
קראתי עכשיו תוך שעתיים שלוש בשקיקה.
נכתב לפני ארבעים שנה וכל כך מתאים למציאות חיינו של 2024!
מלחמת האזרחים של היום תהיה שונה, אבל דומה, וכמו הגיבור האלמוני של הספר, גם אני חש בצד של המפסידים.
אבל מי תהיה עין חרוד של הדור שלנו?
פרט לזה, הספר זרוע אזכורים למקורות שונים. החל ב'והב בסופה' וכלה ב'אאוס ורודת האצבעות'.
צריך לכתוב ספר מוער עב כרס על האיזכורים הללו. או שבטח כבר יש.
והערה אחרונה - הנאה והבנה טובה של הספר אפשר להשיג כשקוראים אותו בגילו של הסופר כשכתב אותו. ותעשו חשבון לבד.
קראתי עכשיו תוך שעתיים שלוש בשקיקה.
נכתב לפני ארבעים שנה וכל כך מתאים למציאות חיינו של 2024!
מלחמת האזרחים של היום תהיה שונה, אבל דומה, וכמו הגיבור האלמוני של הספר, גם אני חש בצד של המפסידים.
אבל מי תהיה עין חרוד של הדור שלנו?
פרט לזה, הספר זרוע אזכורים למקורות שונים. החל ב'והב בסופה' וכלה ב'אאוס ורודת האצבעות'.
צריך לכתוב ספר מוער עב כרס על האיזכורים הללו. או שבטח כבר יש.
והערה אחרונה - הנאה והבנה טובה של הספר אפשר להשיג כשקוראים אותו בגילו של הסופר כשכתב אותו. ותעשו חשבון לבד.
September 30, 2017
Saw the movie first that was a lot less gloomy. The novel feels deeper than the movie I only expected the old man with the radio at the end instead.
November 24, 2025
הספר כתוב קצת מבוגר
ואין מספיק רקע לאירוע לטעמי
ואין מספיק רקע לאירוע לטעמי
August 17, 2017
This slim book has been sitting on my shelf for quite a while now, I was just in between books and I thought why the hell not, he's short, his concept sounds interesting and a book-treat he sounds quite alright.
How to review this book? This question is actually quite difficult. Hell if I know.
Amos's plot is interesting, thrilling and enthralling. I was interested most of the time and wanted to know what will happen next, but giving us constant action has it's cons as well. This is the nature of small books – The plot runs in front of you constantly, the action eternal, but the characters are as slim as a sheet of paper and are quite difficult to understand and connect to. For example I would have expected the main heroine to care more about his missing wife and children and basically there hardly even mentioned in the book. Also he couldn't give two shi** when the main villain of the story threated to murder them.
The writing is weird. It don't know If I don't like it per say but I thing in a longer book in would have probably been a bit exhaustive. Conversations without quotation marks, entire pages filled with sentences only two words long. The author used to much convoluted sentences and abstract concepts just to convey fairly simple points.
But as a whole the everything was quite fine and dandy. Until that ending.
That ending, that ridicules ending had me laughing out loud into the air. It's been a while since I read something that ruined itself completely like that in the last 15 pages. It was disgraceful. I had to read it twice and also conduct an online search just to make sure I didn't get it wrong (something that is fairly easy to do considering Amos's super complex sentences) but I got the ending correctly. To my horror. The ending has nothing to do with the style, the tone and the concept of the novel and just outright destroyed the book.
So why give the book a 3 star review?
Well I'm not some eclectic critic with silver hair and I search the world mainly just for good stories. I would forgive a lot of things for a good idea and a good rhythm – and this book definitely achieves that in his own very special way.
Until next time.
How to review this book? This question is actually quite difficult. Hell if I know.
Amos's plot is interesting, thrilling and enthralling. I was interested most of the time and wanted to know what will happen next, but giving us constant action has it's cons as well. This is the nature of small books – The plot runs in front of you constantly, the action eternal, but the characters are as slim as a sheet of paper and are quite difficult to understand and connect to. For example I would have expected the main heroine to care more about his missing wife and children and basically there hardly even mentioned in the book. Also he couldn't give two shi** when the main villain of the story threated to murder them.
The writing is weird. It don't know If I don't like it per say but I thing in a longer book in would have probably been a bit exhaustive. Conversations without quotation marks, entire pages filled with sentences only two words long. The author used to much convoluted sentences and abstract concepts just to convey fairly simple points.
But as a whole the everything was quite fine and dandy. Until that ending.
That ending, that ridicules ending had me laughing out loud into the air. It's been a while since I read something that ruined itself completely like that in the last 15 pages. It was disgraceful. I had to read it twice and also conduct an online search just to make sure I didn't get it wrong (something that is fairly easy to do considering Amos's super complex sentences) but I got the ending correctly. To my horror. The ending has nothing to do with the style, the tone and the concept of the novel and just outright destroyed the book.
So why give the book a 3 star review?
Well I'm not some eclectic critic with silver hair and I search the world mainly just for good stories. I would forgive a lot of things for a good idea and a good rhythm – and this book definitely achieves that in his own very special way.
Until next time.
May 17, 2014
Too bad American publishers and readers seem to scorn the novella--otherwise maybe we'd have books like this one in our own literature. Kenan's remarkable novella is a kind of dystopian novel: something never quite specified has happened in Israel and the government has been taken over by a ruthless totalitarian group. The narrator is trying to escape Tel Aviv to make his way to Ein Harod, which is--allegedly--still 'free'. A fine, and mercilessly clear-sighted, look at racism, history, tradition, "rights", self-justification--just about everything you can imagine that pertains to almost any national or nationalistic politics. And yet these "comments" occur within the framework of the narration, not as mere didacticism. First-rate.
November 4, 2022
Truly awful. One of the worst novels I've read recently. Why? I'm not going to spend time elaborating -- the work isn't worth it.
May 17, 2020
The Road To Ein Harod by Amos Kenan could use some more in-depth story. But credit is given when credit is due. Despite being short, the novella gives more story than its film adaptation. While we’re still having a Pakistan-Israel conflict going on, I do hope there exists a resistance that claims themselves as socialist Zionists that can give back the Pakistanis what is rightfully theirs.
June 15, 2024
כל הנשים בספר הזה כתובות מזעזע. ממש אבל.
Read
August 2, 2025אסיד טריפ בסגנון מזרח תיכוני
December 23, 2025
أريد قراءة الكتاب
August 28, 2021
הדרך לעין חרוד הוא רומן דיסטופי שנכתב ב- 1984, אדם מתעורר ומגלה שהשלטון בישראל השתנה הוא מחליט לעשות דרכו למעוז האחרון, עין חרוד החופשית ובדרך הוא צריך להתעמת עם עברו, לקשור יחסי אמון עם ערבי שנרדף כמוהו ותוך שהדרך חושפת בפניו את המציאות ואת העבר.
אין ברומן ציון מתי מתרחשים האירועים אבל התחושה שהיא שלא מדובר ברומן שמתרחש בעתיד ומביט על העבר של זמן כתיבת הרומן, אלא מתרחש בהווה, במעין מציאות אלטרנטיבית, שבה הכובש הופך נכבש ושוב הנכבש הופך כובש, עד שאין לדעת מי מנצח.
לקורא היום את הרומן, זהו מסע אל העבר – הן מבחינת השפה, המאצ'ואיזים והשוביניזם של הגיבור, העדר התפתחות טכנולוגית – אבל לא בדיוק אחורה, אלא אחורה והצידה.
במובן הזה הרומן עדיין אפקטיבי גם היום, נקרא בשטף ובתחכום מוביל דווקא את הקורא העתידי לנקודה בה נמצא הכותב, מבט קדימה הוא מבט אחורה ובעצם הוא מבט הצידה.
אין ברומן ציון מתי מתרחשים האירועים אבל התחושה שהיא שלא מדובר ברומן שמתרחש בעתיד ומביט על העבר של זמן כתיבת הרומן, אלא מתרחש בהווה, במעין מציאות אלטרנטיבית, שבה הכובש הופך נכבש ושוב הנכבש הופך כובש, עד שאין לדעת מי מנצח.
לקורא היום את הרומן, זהו מסע אל העבר – הן מבחינת השפה, המאצ'ואיזים והשוביניזם של הגיבור, העדר התפתחות טכנולוגית – אבל לא בדיוק אחורה, אלא אחורה והצידה.
במובן הזה הרומן עדיין אפקטיבי גם היום, נקרא בשטף ובתחכום מוביל דווקא את הקורא העתידי לנקודה בה נמצא הכותב, מבט קדימה הוא מבט אחורה ובעצם הוא מבט הצידה.
May 4, 2016
אף שיצא לאור לראשונה ב-1984, נדמה כי "הדרך לעין חרוד" שואב השראה מכל סרט פעולה פוסט-אפוקליפטי שיצא לאקרנים עד היום, והגיבור שלו אף נוהג להשתמש בביטויים כגון "זה היה כמו בסרטים". כשהוא לא משתמש בקלישאות עלילתיות, קינן מרבה בתיאורים היסטוריים שיקסמו אולי לקוראי הספר באנגלית כמו גם בהתעסקות במערכת יחסים ספק גזענית וספק שמאלנית- תועמלנית בין הגיבור לערבי בשם מחמוד. מיותר
December 6, 2018
מה שהיית מת. מה שרצית מת. גם הזיכרון מת, רק אתה חי, רק אתה עוד חי, הד וזכר, צל ובבואה, אחרית לימים שראשיתם אבדה בדרך, שאינה קצרה אך גם לא ארוכה.
January 28, 2019
accept the fact the level of development of the female characters here does not stand the test of time (and very rightfully so), brilliant dystopian book.
November 29, 2020
וואו, פשוט וואו. ייתכן שהספר הכי טוב שקראתי בעברית.
Displaying 1 - 21 of 21 reviews