אני ממש אוהב את הדס קפלן, הספר הקודם שלה היה מוצלח וכיפי, ובאתי עם ציפיות לרמה דומה, אבל לצערי זה לא המקרה.
למרות שהספר כתוב באופן קולח וסיימתי אותו ביום אחד, לתחושתי המניעים של הדמויות בו לא היו מספיק משכנעים, עבורי, כדי להצדיק את ההתנהגות שלהן.
בנוסף הספר סבל ממחסור ב- show don't tell. בגדול הספר מתאר את חייה של עמליה, אמא לשתי פעוטות, שחיה ברילוקיישן עם בעלה בארה"ב, ומנותקת בנוחות ממשפחתה הגרעינית והלא תפקודית.
אבל מוות של האב, שולח את עמליה ומשפחתה הגרעינית למפגש מחודש עם המשפחה שלה, שכוללת 3 אחיות, שתיים מהן ניתקו כל קשר עם המשפחה לפני שנים רבות ועמליה עצמה שכבר 4 שנים לא בקשר עם הוריה ואחותה הקטנה שנשארה בבית ההורים.
סך הכל הרעיון הכללי טמן בחובו המון פוטנציאל, אבל הביצוע השאיר יותר מדי "חורים" שמנעו ממני להינות מהעלילה ללא פקפוק. המחשבה "לא יודע, לא נראה לי סביר להתנהג ככה", קפצה לי בראש ביותר מדי חלקים. למשל, דמות האב עצמו שהיה ככל הנראה מאד אלים ושתלטן ומניפולטיבי, מתוארת בקמצנות, וכמעט שאין תיאורים של סיטואציות איתו (למעט שתי סיטואציות - אחת שהוא אלים כלפי עמליה הילדה, והשניה שהוא אומר לה שהיא לא מוצלחת) שיגרמו לי להבין או להסכים עם ההגדרה של עמליה את אותו האב כמפלצת. או מה בדיוק הוא עשה שהצדיק שהיא לא תהיה מוכנה לקרוא לו אבא, אלא רק בשמו הפרטי. או המניע שבגללו שתי האחיות הגדולות עזבו את הבית וניתקו קשר עם כולם כולל האחיות שלהן - לא שכנע אותי. בנוסף, האבא מתואר כנוראי מבין שני ההורים, אבל בסיפור של האחיות שהתנתקו לא ברור בכלל מי משני ההורים היה הדומיננטי, וזה נראה ששניהם היו בכלליות די אטומים לבנותיהן.
ובאסה, כי רציתי מאד לאהוב את הספר הזה יותר ממה שהצלחתי.
יאמר לזכותו שהוא מאד כיפי לקריאה ונקרא בשקיקה, וכן יש רגעים בו שמתעלים ומצליחים לגעת בנקודות יפות (כמו שיחת האחיות בסופו; או דיון בין עמליה לאחותה אפרת על ההתמודדות עם אמא שלהן). ולכן הוא מקבל ממני 3 כוכבים.
אני אשמח לחכות לספר הבא של קפלן, וכנראה שגם אותו אקרא בזריזות 😄