פעם הייתה משפחה ובה שני הורים וארבע בנות, ולמראית עין, זו הייתה משפחה רגילה. ממרחק של שנים רבות, מביתה הבטוח בקנטאקי, עמליה, הבת השלישית, משתדלת לא לחשוב על מה שקרה במשפחה הזו.
כשאבא של עמליה מת, אחותה הצעירה מתקשרת להגיד לה שהיא צריכה לבוא ועמליה עולה על טיסה עם בעלה ושתי בנותיה. ככל שהיא מתקרבת לבית ילדותה, לאנשים שהיו הוריה, לנשים שהיו אחיותיה, היא נאלצת להתמודד עם הסיפור של המשפחה הזו, סיפור שהיה לו קיום רק בין כותלי הבית ורק עבור אלה שהיו חלק ממנו. אבל עמליה לא מוכנה יותר להשתיק את הסיפור הזה, וכדי להינצל ממנו היא חייבת לנסות בכל זאת לספר אותו.
פיטנגו בחצר הוא ספר על משפחה, על אחיות, על ריחוק וקרבה ועל הכאב שכרוך בכל אחד מהם. הוא עוסק במתח שבין מה שנראה לעין ומה שסמוי ממנה, ובמאבק הפנימי שבין הרצון להשתייך, להיות אהובה ומוחזקת ולהישאר קרוב לשורשים, לבין הידיעה העמוקה שההתרחקות משם היא לפעמים הדרך היחידה להישאר בחיים.
זהו הרומן השני של הדס קפלן. קדם לו הכל בסדר, הילי שזכה לאהבת הקוראות והקוראים.
אני ממש אוהב את הדס קפלן, הספר הקודם שלה היה מוצלח וכיפי, ובאתי עם ציפיות לרמה דומה, אבל לצערי זה לא המקרה. למרות שהספר כתוב באופן קולח וסיימתי אותו ביום אחד, לתחושתי המניעים של הדמויות בו לא היו מספיק משכנעים, עבורי, כדי להצדיק את ההתנהגות שלהן. בנוסף הספר סבל ממחסור ב- show don't tell. בגדול הספר מתאר את חייה של עמליה, אמא לשתי פעוטות, שחיה ברילוקיישן עם בעלה בארה"ב, ומנותקת בנוחות ממשפחתה הגרעינית והלא תפקודית. אבל מוות של האב, שולח את עמליה ומשפחתה הגרעינית למפגש מחודש עם המשפחה שלה, שכוללת 3 אחיות, שתיים מהן ניתקו כל קשר עם המשפחה לפני שנים רבות ועמליה עצמה שכבר 4 שנים לא בקשר עם הוריה ואחותה הקטנה שנשארה בבית ההורים. סך הכל הרעיון הכללי טמן בחובו המון פוטנציאל, אבל הביצוע השאיר יותר מדי "חורים" שמנעו ממני להינות מהעלילה ללא פקפוק. המחשבה "לא יודע, לא נראה לי סביר להתנהג ככה", קפצה לי בראש ביותר מדי חלקים. למשל, דמות האב עצמו שהיה ככל הנראה מאד אלים ושתלטן ומניפולטיבי, מתוארת בקמצנות, וכמעט שאין תיאורים של סיטואציות איתו (למעט שתי סיטואציות - אחת שהוא אלים כלפי עמליה הילדה, והשניה שהוא אומר לה שהיא לא מוצלחת) שיגרמו לי להבין או להסכים עם ההגדרה של עמליה את אותו האב כמפלצת. או מה בדיוק הוא עשה שהצדיק שהיא לא תהיה מוכנה לקרוא לו אבא, אלא רק בשמו הפרטי. או המניע שבגללו שתי האחיות הגדולות עזבו את הבית וניתקו קשר עם כולם כולל האחיות שלהן - לא שכנע אותי. בנוסף, האבא מתואר כנוראי מבין שני ההורים, אבל בסיפור של האחיות שהתנתקו לא ברור בכלל מי משני ההורים היה הדומיננטי, וזה נראה ששניהם היו בכלליות די אטומים לבנותיהן.
ובאסה, כי רציתי מאד לאהוב את הספר הזה יותר ממה שהצלחתי.
יאמר לזכותו שהוא מאד כיפי לקריאה ונקרא בשקיקה, וכן יש רגעים בו שמתעלים ומצליחים לגעת בנקודות יפות (כמו שיחת האחיות בסופו; או דיון בין עמליה לאחותה אפרת על ההתמודדות עם אמא שלהן). ולכן הוא מקבל ממני 3 כוכבים.
אני אשמח לחכות לספר הבא של קפלן, וכנראה שגם אותו אקרא בזריזות 😄
להדס יש כישרון לכתוב את החוויות, החששות והחרדות שלי בשנים מאז שהיגרתי לקנדה, אלה שאני אפילו לא יודעת להסביר לעצמי, ובוודאי שלא לאחרים. הסיפור סוחף מהדף הראשון ולא עוזב גם אחרי שמסיימים לקרוא. אחד הפרקים (מבלי להיכנס לפרטים כדי לא להרוס לכם את חוויית הקריאה) השאיר אותי בלי נשימה, עם דופק מואץ, עד שהצלחתי לשכנע את עצמי שזה לא קרה לי, אלא לדמות בסיפור, שהכל בסדר ושאני בטוחה. נראה לי שהרבה אנשים שהיגרו ימצאו את עצמם בספרים ובדמויות של הדס, וגם אם נשים בצד את חוויית (או טראומת) ההגירה שמרחפת מעל הסיפור, הסיפור בנוי בצורה נהדרת, הוא עצוב ושמח, מותח וקליל, ומשאיר בעיקר טעם של עוד. זה סיפור על משפחה, על זוגיות, על זכרונות, על הכל בפשטות ועם המון מורכבות, וצריך הרבה כשרון כדי לשלב את כל אלה. זיהיתי את עצמי בציוץ הציפורים (המעצבן) שהוא זכרון ילדות מהבית במושב של סבתא, ביחסים עם אמא שלי, במשפחה המורחבת שמתעקשת לשאול שאלות לא ראויות ובזרימה של כל הדמויות בספר.
פיטנגו בחצר הוא הספר השני מאת הדס קפלן, אחרי ״הכל בסדר, הילי״. הספר מלווה את עמליה, אמא לשתי בנות ואחות לשלוש נשים שחוזרת לישראל ללוויה של אביה. הספר מתאר את מערכת היחסים הקשה של עמליה עם אמה ואחיותיה, ולאט פותח בפנינו את המורכבויות והניואנסים העדינים של המשפחה. בספר טוויים פלאשבקים מהילדות שעוזרים להבין כיצד הגיעו למצב אליו הגיעו, ותורמים לפיתוח הדמויות. הספר נוגע בנושאים כמו הורות, יחסי אמהות ובנות, נושאים קשים כמו אלימות מיילדותית וטראומות ילדות. הדס בונה נרטיב שנכנס ללב ונותן מקום לחוש את כאבה של עמליה. הדמויות בסיפור מורכבות ולא דיכוטומיות, משאירות בלב אמביוולנטיות, גם כלפי מי שבתיאוריה, אנחנו הקוראות ״אמורות״ לשנוא, ואף כלפי עמליה עצמה ובחירותיה. הטוויסטים בעלילה, עומקן של הדמויות, התפתחות מערכת היחסים בין ארבעת הנשים ואמן, חוסר הוודאות לגבי צעדן הבא, מסתכם בספר סוחף ומרגש שלא הנחתי וסיימתי לקרוא ביממה. ממליצה לכולן ובעיקר שכל מי שלא יצא לה להתרגש מספר לאחרונה.
This book took me on a ride I have never been on before. I’ve read some excellent stories in the past, but never one that allowed me to relate and identify with EVERY. SINGLE. CHARACTER. That’s what Hadas does in this particular story; she builds each of the characters in such a way that by the time you turn the last page you aren’t really sure who the main character was, who the villain was, and who you feel most aligned with. Although the story is told in the first-person and a point of view is technically dictated, the author somehow leaves incredible amount of space for every other imaginable point of view to take shape. I will be rereading this book several times so that I can experience it through the various characters point of view. In short- if you can read conversational Hebrew I highly recommend you read this book.
קראתי את הספר המדהים הזה בדיוק כשחזרתי מהארץ לניו יורק מהלוויה משפחתית.
אני פסיכולוגית קלינית והרגשתי שהקריאה עושה לי טיפול. מעבר לסיפור הקולח והמרתק, הדמויות המקסימות והאנושיות, ומעבר להנאה הצרופה בקריאת בספר הזה - הוא גם עושה שירות לאלו מאיתנו שחוו ילדות מורכבת עם הורים שלא ידעו לגדל אותנו.
המפגש עם הורות פוצעת וההחלמה שבאחיות ואחים שעברו את הדרך איתנו מתוארים בספר הזה בצורה מרגשת, מנחמת, ומלאת תקווה.
הדס קפלן יוצרת עולם מלא בחן, צבע, ואמת אנושית - בלי לפספס - היא מתארת את חווית האבדן והבלבול של מי שנאלצה לגדול בלי יד מכוונת. והיא גם מתארת את הדרך להחלמה - דרך של התנתקות וחיבור, לבד וביחד.
זה ספר שלא יכולתי ללהפסיק לקרוא לרגע. בין פגישות ועל חשבון שעות שינה יקרות - לא היתה ברירה אלא לגמוע אותו.
גמעתי את הספר ביומיים. בכל רגע שהיה לי רציתי לקרוא עוד. הסיפור מושך אותך אליו בחוטים קטנים ובלתי מורגשים, את מצליחה להזדהות גם עם הדמויות שאמורים לשנוא וגם עם הדמות הראשית, שהיא כמו קול של דור שלם, כמו הרגשה מאד ספציפית של מה זה להיות אישה צעירה בעולם שלנו, איך זה לנסות לברוח ולהבין שבסוף תמיד צריך לפתור את מה שבפנים. הספר נוגע בנקודות כואבות של רילוקיישן, יחסי אמהות-בנות-אחיות, זוגיות , הריון ולידה, דימוי גוף ובעצם כל הדברים שמייצרים אישה בוגרת שבפנים היא עדיין ילדה. כתוב בצורה קולחת וכל כך חי ונאמן למקור, כולל התיאור של רעננה ורחובות, ותיאור טעם הפיטנגו. לא יכולתי להוריד מהידיים. חמישה כוכבים כמובן.
קראתי. אני באמת לא יודעת איך הדס עושה את זה אבל משהו בדרך שבה היא מעבירה את מה שמתחולל בראש של הדמויות שחודר חומות הגנה פנימיות ומעביר תהליך שאי אפשר בכלל לדמיין שאעבור.
הרי אני לא באמת עברתי את מה שהדמות הראשית עברה אבל איכשהו אני מזדהה. ולא רק שאני מזדהה, גם מתעוררים שלדים שהיו בארון שאפילו לא הייתי מודעת אליהם וזה טוב. טוב מאוד. כי אם ממשיכים עוברים תהליך ריפוי ביחד עם הדמויות ונשארים עם תקווה בלב.
זה מטורף! זה כמו ללכת לסדנת עומק משנת תודעה. קראתי מלא ספרי פרוזה בחיים אבל עם מעטים זה קרה.
וזה שלאורך כל הדרך הדס שיתפה בתהליך, וזה שיש תחושה של היכרות אמיתית איתה דרך האינסטגרם (ונוסיף את הילי שכבר הכרתי אותה) הפך את המשמעות של הספר לעמוקה ובעלת ערך אחר.
אני אתחיל מהסוף- כדאי לך לקרוא את הספר הזה. כדאי לך לקרוא אותו אם יש לך הורים, אם יש לך אחים ואחיות, אם יש לך ילדים משלך, אם את גרה בארץ או בחו"ל ובכלל כדאי לך לקרוא את הספר הזה כי הוא נוגע בלב. המילים של הדס הצליחו לגעת בי פעם אחר פעם, כל פעם באזור אחר בלב ולשאול את עצמי שאלות לגבי חיי והאנשים הקרובים עליי. זהו לא ספר של עזרה עצמית אבל לדעתי הוא לגמרי כזה. הוא תמונת מראה של הרגשות, המחשבות והחוויות שאני בטוחה שכל אחת תוכל למצוא חלק ממנה שם. ואם לא? לפחות קראת ספר נפלא שמספר סיפור מרגש ויותר נשימה. תתכונני לבכות, לצחוק ותני ללב שלך להיפתח
כולן מדברות על פיטנגו, אבל אני רוצה לדבר על הדס. קודם כל, את הדס הכרתי בכלל דרך התכשיטים המהמ��ים, ובדרך הבלתי אפשרית לבחור בין כל כך הרבה דברים יפים… ואז התאהבתי בהילי, ורציתי לחבק אותה דרך הדפים. והיה לי כיף ומסקרן להתאזר בסבלנות ולחוות את המסע של הדס עם פיטנגו, ואז סוף סוף להחזיק עותק (על החוף בסיני), ולהתרגש עם עמליה, סופי, רונה ואפרת. וגם פיטנגו כמו הילי נגמע בשקיקה, בתקווה שאף ילדה לא תטבע בבריכה בזמן שאני טובעת במילים ותיאורים שנגמרו לי מהר מידי - 48 שעות וכבר חייב להפרד. הדס - תודה עליך, מחכה לספר הבא!
ספר שנקרא בשקיקה ובצורה קולחת. היה מאוד מעניין לקרוא על החוטים המקשרים בין מערכות היחסים של כל הדמויות. נתתי לספר 4 כוכבים מכיוון שלטעמי היו בו מקומות לשיפור, לעיתים הרגשתי שחסר לי מידע, שאין לי איך לעצב את הסיטואציות המוצגות בצורה כה נוראית ככאלו. בנוסף, הי לי חלקים חסרים לגבי הסיפורים של שאר האחיות, הסיפור עם האב מרחף על כל הספר אך נשאר בצורה הזו. הוא לא עובר הלאה להבנה מה קרה שם. ועדיין, הספר פשוט נהדר, כיפי, קשוח לקריאה לעיתים, זורם, נעים ואף יש קטעים שאני כישראלית יכולה להגיד, אה, כן. זה כל כך ישראלי לעשות ככה וכן, הרחוב בהחלט נראה כך בראש שלי. ממליצה ממש!
נותרתי חסרת מילים. הספר הזה צריך לבוא עם שתי אזהרות על הכריכה 1. הכיני לידך טישו 2. אל תתחילי אם אין לך את הזמן לסיים אותו בישיבה אחת ואולי גם, אל תקראי אותו בחופשה ליד הילדים כי אז תצטרכי להסביר למה אמא גם צוחקת וגם בוכה ואז שוב בוכה. הדס קפלן עשתה זאת שוב, כתבה ספר מהפנט, ממגנט ופשוט כתוב נהדר שאי אפשר להוריד מהידיים. ואם לא היה אוגוסט וילדים הייתי גם נשארת ערה לילה שלם כדי לסיים אותו! עמליה, סופי, רונה ואפרת נשארו איתי גם כשהייתי חייבת לשים את הספר רגע בצד.. ויש לי תחושה שהן עוד ילוו אותי תקופה גם כשכבר סיימתי את הספר.
הדס היקרה!! חשבתי לעצמי שאחרי הכל בסדר הילי שכל כך נגע, סחף ועטף אותי, תהיה לפיטנגו בחצר תחרות קשה… עשית זאת בגדול… אם הצלחתי ביומיים עם (חמישה ילדים ברקע) לקרוא את הספר, זה מעיד על כמה שהייתי מרותקת ! הספר סוחף מרגש, מפעיל כל כך הרבה סוגים של רגשות מגוונים, הדמויות עמוקות מורכבות מעניינות ומסקרנות! כרעננית נהנתי מהאזכורים ושמחתי שיכולתי לדמיין את עמליה סופי אפרת ורונה יושבות שם בחורשה על השמיכה … תודה לך על הכשרון הענק לגעת ולחבק לבבות של אחרים מתוך הכתיבה שלך ❤️
איזה ספר מעולה! נוגע בול במקומות שצריך, הוא מרגש ועטוף באהבה גדולה. הדס יא כישרון שאת איזה ספר יצרת! כזה שמוציא הכל הכל. צחוק, בכי, התרגשות, הפתעה, שמחה, חמלה. העברת את עמליה מסע ואנחנו עוברות אותו יחד איתה, לומדות ומשתנות. ספר מצויין, בנוי טוב, דמויות שמאחורי כל אחת מהן יש המון חשיבה ורציונל, מרגישים שאין דמות מבוזבזת. כולן צריכות להיות שם. על מסע, משפחה, אחיות ונתק, על חיבור קשרים ואיחוי פצעים מהעבר. על הזדמנויות ועל בחירות, על המקום שלנו כאן בעולם הזה.
הספר הזה, של הדס קפלן, הוא עיסוי נדיר ללב. מתחיל תמים, תוך דקה וחצי גונב אותך פנימה. קוראת קוראת, בשירותים, בהשכבות, עם הפנס של הטלפון.... ואז, ברבע האחרון של הספר, פתאום משתנים חוקי הזמן והמרחב. כן כן. מפתיע, נוגע, אותי אישית סופי פירקה לחתיכות (לא אספר לכן למה, תקראו). *בד"כ מאז שאני אמא לכנופיה, אני לא מחזיקה בספרים. פחתה סבלנותי. כעת, לעומת זאת, אני מחכה פלוס טבלת ייאוש לספר הבא של הדס. עונג צרוף. תודה על כל זה הדסי.
פיטנגו בחצר הוא ספר שלא ניתן להניח לו, כזה שצוללים לתוכו ומגלים בו עולם מופלא, סבוך ומרגש. הדמויות העגולות שבו מעוררות את כל קשת הרגשות ונשארות עם הקורא במחשבותיו גם הרבה אחרי שסיים לקרוא את הספר. הדס כותבת ממקום עמוק מאוד ומצליחה לגעת בסוגיות הכי כאובות של הנפש ולתאר את הרגשות הכי זכים בדיוק שאין כמותו. אשפית של מילים!
לא נוהגת לכתוב ביקורות וגם לא תמיד קל לי להעביר לכתב את מה שאני מרגישה אבל במקרה הזה הייתי חייבת. הכתיבה של הדס נוגעת במקומות הכי עמוקים ורגישים בלב. במהלך הקריאה חייכתי, כעסתי, צחקתי ובכיתי. היכולת של הדס לקחת נושאים מורכבים, קשים ולא פשוטים ולהתמודד איתם בצורת הכתיבה ברגישות רבה כל כך, זאת יכולת שאי אפשר לתאר במילים. קראתי בשקיקה, התחברתי לדמויות ודמיינתי את עצמי שם, על שמיכת הפיקה הצהובה מוקפת בהרבה אהבה וזכרונות. תודה הדס!
היכולת של הדס היא לקחת נושא טעון כל כך ולפרק אותו בעדינות עד שהוא מתפוצץ זה מרגיש כמו.. פיטנגו. חמוץ אבל מתוק, מלכלך אבל משאיר זיכרונות נעימים. אי אפשר להתייחס רק לרע, כי היו שם גם דברים טובים. הדס ממעטת בתיאורי הדמויות ולמרות זאת יכולתי לראות אותן ממש כמו גם את הנופים, הרחובות ואפילו את אלה שהכרתי וזיהיתי, העדפתי לראות כמו שהדס מתארת. ספר חשוב שכתוב נהדר.
סיימתי פשוט תוך כמה ימים לקרוא את הספר המדהים הזה! לא יכולתי להפסיק עד שאדע מה קורה. הסיפור כתוב בצורה קולחת ומדויקת. זה כתוב בצורה כל כך אותנטית ואמיתית וממש אפשר לחוש את הכאב וההזדהות עם הדמות המרכזית. כמה וכמה פעמים רציתי לחבק אותה ולהגיד לה שהכל יהיה בסדר. הכתיבה של הדס פשוט מדהימה, קולחת, מעניינת, קלילה ושואבת. חלום שלי שהיא תכתוב את ספר ההמשך.
ספר שהוא מסע. מי שיוכל לזדהות עם הדמות הראשית מתוך חייו האמיתיים, יזכה לטיפול פסיכולוגי מתומצת. עם המון רגישות והבנה, הדס קפלן יוצרת יצירה תרפויטית. ומהפן הסיפורי- הסיפור קולח ומותח. זה ספר שקשה להניח בצד.
היכולת של הדס לבנות דמויות עגולות, שלמות, שקל להזדהות איתן ולהתאהב בהן ולכעוס עליהן בו זמנית, פשוט שואבת לתוך הסיפור. הדס נוגעת במילים ויוצרת קסם שלא מאפשר להניח את הספר. מומלץ בחום רב מאד.
הספר הזה נכנס לתוך הלב והנשמה. קראתי בנשימה עצורה במשך כל הצהריים עד הלילה ולא יכולתי להפסיק. הכתיבה זורמת וכובשת, והסיפור כל כך נוגע... הקריאה היא כמו סשן ממש ממש טוב של טיפול רגשי. זה הפך אותי מכל הכיוונים. תודה הדס על ספר נוסף שאי אפשר להוריד מהידיים. ממליצה בחום למי שעוד לא קרא- תקראו!!!!
ספר מקסים ונוגע ללב, על… לא אהרוס. אבל אספר שלא הצלחתי כמעט להניח אותו (וקראתי בחופש פסח כשהילדים איתי על מלא). כתוב ברגישות, מציף נושאים חבויים וכואבים, אבל נותן תקוה לחיבור מחודש, ובניה של יחסים מאפס לאהבה. סוחף וקולח, מעניין ועכשווי. חמישה פיטנגואים לפיטנגו!
ספר מושלם. לא ��צלחתי להניח אותו מהידיים. 24 שעות ואני אחרי. ויודעת שעכשו אני רוצה להזמין עותק פיזי כדי לקרוא בו שוב ושוב ושוב ושוב. ולהעביר אותו הלאה ולצעוק את הקסם שלו ואת הכאב והעצב והצמיחה הלאה. תודה הדס. את מכשפת מילים וקוראים ( יוכבד, מהמשתמש של איתמר בן זוגי)
I finished this book in 2 days. Had as Kaplan is such a wonderful storyteller. I felt like I was inside the life of Amalia , and I could empathize with what she was going through. Highly recommend!
ספר נפלא! כתוב היטב, מצחיק, עצוב, מרגש. כל מה שספר טוב צריך שיהיה בו! הכתיבה של הדס קולחת כל כך שסיימתי את הספר בפחות מיום וברגע שסיימתי רק רציתי להתחיל אותו שוב. ממליצה בחום
ספר שגורם למנעד רחב של רגשות, שלעיתים צפות כולן העמוד אחד. הדס יודעת לתת לקוראת הרגשה, שהיא מטיילת בתוך הנפש שלה. קראתי את הספר ביומיים, מכיוון שלא יכולתי להניח אותו.