ביישוב קהילתי מבודד, בסמוך לים המלח, נהרג אחד התושבים – ככל הנראה בעקבות התפוצצות של מוקש. כאשר מקרי המוות הולכים ומצטברים, צאלה, אישה חריגה בנוף המקומי, סבורה שלא מדובר במקריות ושיש יד מכוונת מאחורי האירועים. צאלה בת הארבעים ושש לא נישאה ולא הקימה משפחה. היא גרה לבדה ביישוב ומתכנסת עוד ועוד אל תוך עולמה. היא פועלת כבלשית מטעם עצמה, מגלה קשרים וחיבורים סמויים בין קורבנות המוקשים, רוקמת פרשנות משלה למקרי המוות ומנסה להרכיב תמונה מלאה, מופלאה. צאלה מאמינה שיש דבר-מה גדול יותר, שיכול לחבר בין הנקודות ולהסביר את האירועים, ואת התפקיד שלה בהם. התיאוריה שהיא מפתחת הולכת ומסבכת אותה, עד שיום אחד היא נעלמת מהיישוב, ומותירה אחריה סימני שאלה רבים. אחותה הצעירה של צאלה, נטע, מגיעה ליישוב ונחושה למצוא את אחותה. היא סגנית מפקד בית סוהר לנשים ואם לשניים, אישה מעשית מאוד. נטע מחזיקה בפרשנות אחרת, ארצית יותר, למתרחש. אך ככל שהיא נחשפת לחייה של אחותה ולמנהגי המקום, כך הופך היישוב הקטן לאפל ומאיים יותר ויותר וחיי השגרה הסדורים שלה סוטים ממסלולם. מעבר לעלילה המרתקת, "ארץ המנזרים" מתחקה באופן מעמיק אחר הבדידות – מעין טאבו בחברה הישראלית, ומציע נקודת מבט שונה על התופעה. הרומן מפגיש אותנו עם היופי שהבדידות יכולה לטמון בחובה ועם העושר הפנימי שהיא מאפשרת. הבדידות חיה ופועמת גם בקשר המיוחד בין צאלה לנטע, עד לרגע שבו אחות אחת מבינה שהיא צריכה לשנות את תפיסותיה כדי למנוע אסונות נוספים. ספרו החדש של שחר מגן, מיוצרי הטלוויזיה הבולטים בארץ ("בתולות", "דיבוקים"), הוא רומן מסעיר ונוגע ללב, שמעז לשאול שאלות גדולות על היחיד מול החברה, ולאתגר את הקוראים במחשבות חדשות על המוות והתפיסה המקובלת שלו. רומן הביכורים שלו, "שחיטה שחורה" (הוצאת "כתר"), היה מועמד לפרס ספיר. "ארץ המנזרים" הוא ספרו השני.
ביישוב שליד ים המלח מתרחשים כמה מקרים של מוות של אנשים כתוצאה מהתפוצצות מוקשים. צאלה, רווקה מבוגרת שחיה לבד ביישוב, מתחילה לחקור את המקרים האלו. לצאלה יש עולם פנימי מורכב והיא מוצאת קשרים שונים בין הנהרגים וגם מאמינה שהמוות קשור להלך רוח פנימי אצל כולם. יום אחד צאלה נעלמת, וליישוב מגיעה אחותה הקטנה, נטע, אישה מעשית, סגנית מנהל בבית סוהר לנשים. נטע מנסה לגלות מה קרה לאחותה והאם נעלמה בגלל שעלתה על מידע שקשור למקרי המוות. ספר מרתק שכתוב מעולה. הדמויות הראשיות, צאלה ונטע, ממש מעניינות. הוא לא בדיוק ספר מתח, ומוקדש גם לא מעט מקום לדיון על בדידות לעומת קהילה, הגשמה עצמית לעומת הקרבה עצמית לטובת אידיאלים, שיח מעניין ורלוונטי לחברה הישראלית בימינו.
פעם ראשונה שלי בגודרדס בעברית היפ היפ הוררא הספר הזה הומלץ לי מאד על ידי חברה אז צללתי התקציר היה מאד מבטיח וגם היישום: לפחות בהתחלה... הדסוננס בין האמוציות של האנשים והארועים שמתרחשים לשלווה של הסביבה הפיזית שלהם האמוציות, הרחשים, הקשרים בסביבה "כאילו " סטטית הזמניות של האנשים מול הנצחיות של המדבר והאלמנט הפרא-נורמלי שמוסיף טוויסט מסקרן הבעיה היא שהספר נופל במשהו שמרגיש לי שמשותף לספרי סאספנס בספרות מקור כאילו יש בהם משהו שמתעייף ואז מעייף אני דווקא בהפוך על הפוך אהבתי יותר את הראיה של החלק השני, האחות האנליטית, המפוקחת, שלאט לאט נותנת למדבר להתחבר אליה להבנתי הספר אמור להיות מוסרט ומסקרן אותי אם התסריט יזרום עם הבחירה הספרותית של הספר בסגירת המעגל שלו
בכנות, אני לא יודע מה אני חושב על הספר עד הסוף . מצד אחד, המילים כתובות לעילא; מציירות מדבר ושממה וכל הנלווה אל אלו שגורם לדמיון לעוף להמון כיוונים. השפה קולחת, מסקרנת ומושכת. הדמויות גם יחסית עגולות ומעניינות, יש אליהן אמפתיה.
מצד שני, קשה לי עם העובדה שאין דיאלוגים ישירים בספר - כל שיחה כתוב בדרך הבדיעבד, ולי זה העיק מדי. עם כמה שהכתב מסקרן את הקורא, לפעמים העלילה פשוט לעוסה ומוחדרים אליה פרטים לא כ"כ רלוונטיים לטעמי. והסוף... אלוהים הסוף פשוט מאכזב - אולי מתוך רצון ליצור אובר-סימבוליות, אבל לדעתי היא לא משרתת אותנו יותר מדי בסיטואציה הזו.
This entire review has been hidden because of spoilers.
ספויילר אלרט! מדברת על סוף הספר ארץ המנזרים של שחר מגן
איזו אכזבה. נדלקתי על הספר הזה: חשבתי שהוא ככ מיוחד, לא יכולתי להניח אותו! אבל הסוף הותיר אותי עם פה פעור, תוהה אם קניתי ספר פגום: אולי הוצאת אחוזת בית הדפיסו בלי העמודים האחרונים??? לא ייתכן שספר כזה טוב נגמר ככה! מישהי/הו עוד חשב ככה, או שזה רק אני???? ווט דה פ……
This entire review has been hidden because of spoilers.