בנות טובות הולכות לגיהנום

by Tohar Sherman-Friedman, טוהר שרמן-פרידמן

“קשה לשים את האצבע על הרגע שבו השתנו חיי, הרגע שבו החלטתי ליצור לעצמי דרך שונה מזאת שסללו לי. אולי כי זה לא היה רגע אחד, אלא רצף של אירועים קטנים, שהעלו שאלות גדולות, והובילו לתהליך הפרידה שלי מאלוהים.”

בנות טובות הולכות לגיהנום הוא רומן גרפי, אוטוביוגרפי, שבו מלאכת חיי היומיום מעלה שאלות הרות גורל על אמונה, משפחה, אהבה, סמכות ומערכות יחסים. בעזרת איורים מלאי חיים והומור, ושיחות מלאות שנינות ובחינה עצמית, שרמן-פרידמן מזמינה את הקורא למסע שמתחיל בילדות, ממשיך במרד נעורים ומסתיים בהתחלה חדשה. מסע סוער של צעירה שלא מפסיקה לשאול.

טוהר שרמן-פרידמן נולדה וגדלה בקדומים שבשומרון וגרה היום בתל אביב. היא למדה תקשורת חזותית במכללת שנקר ועובדת כאומנית קעקועים ויוצרת קומיקס. ספרה הראשון בנות טובות הולכות לגיהנום ראה אור בצרפת.

Genres: Graphic Novels, Memoir, Comics, Nonfiction, Coming Of Age, Religion, Biography

132 pages, Paperback

First published October 13, 2021

Reviews

[kalyyanee · Rating 1 out of 5]

Self absorbed. Not cohesive. Lack of introspection. the author conveniently ignores the fact she grew up in an illegal “settlement” occupying palestinian land and writes about Palestinian people as the “other” or as terrorists throughout the book.

[Krista · Rating 2 out of 5]

The summary tricked me into thinking this was about coming to terms with growing up on an illegal settlement in the West Bank, but it is in fact about coming to terms with not believing in god and wearing short skirts. Palestinians almost entirely exist in this comic as background boogeymen. There’s some cool colourwork, and I did appreciate getting more insight into contemporary Israel, but I mostly just felt kind of icky for reading it during a genocide.

[Elizabeth A · Rating 3 out of 5]

Translated from the Hebrew by Margaret Morrison.

Blurb: A coming-of-age graphic memoir set in the West Bank, Good Girls Go to Hell depicts the reality of growing up in a region split by religious tensions―and sometimes violent conflict.

The journey from being the youngest kid (of 7) in a conservative Jewish family to a non believer could not have been an easy one.

I tend to like memoirs of young people who take the path less traveled. This one was rather episodic in nature, and while not labeled YA reads like one.

[Shirli Levitsky Gal · Rating 5 out of 5]

איזה רומן גרפי מהמם. ומרגש.
אני לא מגיעה ממשפחה דתית, בכלל, אבל עדיין יכולתי להזדהות עם הדמןת הראשית והיו שם כמה רגעים ממש מרגשים על קשר בין אם לבת שצילמתי לאמא שלי. אהבתי ממש.

[Lio · Rating 2 out of 5]

Despite the gorgeous artwork, the author is unable to tell her own story in any way that maintains audience interest. While she gets quite personal, none of her introspections seem to run very deep. There were moments in most chapters that would have made excellent entry points into deeper discussions, but they are largely ignored or barely touched upon.

It is still a good read if you are simply curious about the author's life, or to enjoy her artistry. But it is definitely lacklustre in terms of storytelling, with an abrupt ending that is only barely rounded out by the epilogue.

[Bryn Lum]

Grabbed this book on a whim from the “new” section of my library, so I didn’t know what I was getting into. I didn’t realize it was set in Israel and treated Palestinians as violent boogeymen haunting in the background until I read it. I prefer to not speak negatively about memoirs, as they recount real life from the person’s point of view, so I will not rate this book. TBH a total lack of scrutiny of the government, occupation, and genocide made me feel gross reading it.

[Dana · Rating 2 out of 5]

זאת פעם ראשונה שאני קוראת ספר קומיקס שאינו מיועד לילדים. זה מזכיר לי את הפעם הראשונה שראיתי סדרת אנימציה שמיועדת לנוער ולמבוגרים. בהתחלה, זה היה נורא מוזר לראות שאנשים משתמשים במדיום כל כך זך ותם, שטומן בחובו כוח גדול - להראות את כל מה שעולה בדמיון וחורג מגבולות המציאות. יש סיבה הרי שבני אדם חיים במסגרות רבות שונות ומשונות של חוקים וכללים. זה שומר עלינו שפויים בסופו של יום. היציאה מהכלל הזה, שתוכן מצויר הוא לילדים (שאולי היה רק במוחי כל הזמן הזה) אפשרה לי לראות רגשות עצומים שטוהר, גיבורת הסיפור וגם היוצרת שלנו מנסה להעביר.

טוהר נולדה לחברה דתית. היא מרגישה שיש המון חוקים שצריך לשמור עליהם, המון כללים, משימות ואמונות, שצריך לעשות בלי לחשוב (כמו שאף נאמר לה פשוטו כמשמעו). היא לא מסוגלת לקיים אורח חיים כזה שבמידה גדולה מוקדש לישות שהיא אפילו לא מאמינה בה, ונמצאת במהלך שנות התבגרותה בקונפליקט בינה לבין הסביבה שלה. הפער הזה גם הופך את תהליך ההתגברות, שהוא קשה גם כך, למנותק ומנוכר יותר, מלא בטאבו ובושה.

אני לא אשקר ואומר שנושא היציאה בשאלה הוא נושא טעון, שלא לדבר בכלל על נושא האמונה באלוהים. לכל אחד מאיתנו יש עמדה מסוימת בנושאים הללו, ואני לא חושבת שהספר בא לנסות להשפיע עליה לכאן או לכאן, אלא לתת נקודת מבט אישית של נערה אחת שמנסה למצוא את עצמה. אהבתי את האופן שבו טוהר ניגשת לנושאים הכבדים הללו ומצליחה לתת נקודת מבט חדשה, מרעננת ולא מתנצלת - מעין תיקון עצמי וכפרה עצמית על כך ההסתרה שחשה לאורך השנים.

אני חושבת שיש מקום גם לקורא שעמדותיו לא עולות בקנה עם אלו המוצגות לקרוא את הספר, ממקום של למידה והכרת השונה, וכן תמיד אפשר להזדהות עם קושי ההתבגרות שבבסיסו הוא אוניברסלי. האיורים בספר מקסימים. אהבתי מאוד שאפשר לראות את ההתבגרות הפיזית של טוהר לאורך השנים ולזהות דמותה בד בבד. אני מרגישה שיש בהם משהו אמיתי וכן, וגם מאוד ישראלי.

ממליצה לכם מאוד לקרוא! מי שמחפש ספר קל לקריאה, זורם אבל לא מפחד להיכנס למים העמוקים ולהרהר בנושאי זהות יהודית ישראלית, התבגרות, חברות ומשפחה. למי שאף פעם לא קרא קומיקס כמוני - שווה לכם לנסות! אהבתי :)

[the.bookish.kingdom · Rating 1 out of 5]

בגלל שגם אני וגם טוהר (גיבורת הספר), התחנכו בחינוך דתי והחלטנו לחזור בשאלה, ציפיתי לעוף על הספר אבל דווקא התאכזבתי
נתחיל בדברים הטובים: האיורים היו מדהימים!! סיפור ההיכרות של טוהר עם בעלה מקסים 🥰 הזדהיתי עם חלק מהחוויות שלה בחינוך הדתי, כמו: בדיקת אורך החצאית בכניסה לבי״ס וחובת התפילה.
אז למה פחות התחברתי?
לפני שאני מתחילה חשוב לי לציין שיכול להיות שהרגשתי ככה בגלל סגנון הכתיבה (קומיקס) שלא מאפשר הרבה מלל.
• לא הצלחתי להתחבר לאופי של הגיבורה, בעיקר מהסיבה שהרגשתי שהיא מאד אנוכית (דוגמאות בהמשך). חשוב לי להגיד: אני בעד לחשוב על עצמך ולשים את עצמך בעדיפות ראשונה כי אם אתה לא תדאג לעצמך אז גם אחרים לא ידאגו אבל צריך לזכור שאנחנו חיים בחברה ויש עוד אנשים בסביבה וצריך להתחשב בהם ובמה שהם מרגישים.
דוגמאות לאנוכיות:
> גוש קטיף- היא תיארה שהם הלכו להפגנה של גוש קטיף. סיטואציה שנלחמו כדי שאנשים לא יגורשו מהבית שלהם וכל מה שהגיבורה חשבה עליו זה כמה לא נוח לה וכמה כולם מזיעים. 0 אמפתיה.
> ההורים- שני ההורים שלה היו דתיים ואביה היה אפילו רב והיא לרגע לא חשבה על איך המעשים שלה והתגובות השליליות של אנשים בסביבה גורמות להם להרגיש (כי אם לרגע היא הייתה חושבת היא הייתה מבינה עד כמה זה יכול מביך ומבייש)
> פרקינסון - אמא שלה חלתה בפרקינסון וכל מה שהיא חשבה עליו זה מה יקרה לידיים *שלה* כי מה שהיא אוהבת לעשות זה לצייר
> מאי- ברגע שעלה קושי בחברות שלהן היא בחרה לסנן את מאי עד שהקשר התנתק. מאי עשתה מאמצים לשמור על הקשר וניסתה לסקר מה קרה והיא אפילו לא טרחה להסביר למה היא פתאום מתעלמת ממנה. לא הייתי רוצה להיות חברה של אדם כזה.
הסיבה השנייה שפחות התחברתי הייתה האשמות של הסביבה בטעויות שלה. דוגמאות:
> סיגריות- חברות שלה הציעו לה סיגריות והיא בחרה לעשן. מי אשם? לא היא שבחרה בכך בצורה מודעת אלא חברות שלה.
> נסיעה- היא שיקרה להורים שלה שהיא נוסעת לחברה לשבת אבל היא נסעה עם חבר שלה, כשההורים גילו את השקר הם כעסו- כעס מוצדק לחלוטין. וההאשמה היא שההורים לא נתנו להרגיש בנוח להגיד את האמת בכל מה שקשור לדת
> הריון- היא נכנסה להריון ואחותה נלחצה וכעסה עליה. מה תגובתה בנושא? לא שהיא תנסה יותר להישמר או לנסות לגונן על מה שקרה אלא החלטה לא לספר כלום לאחותה .
• הצגת הדת- הרגשתי שהייתה הצגה של הדת באור שלילי. לא מתוך מקום של זאת החוויה האישית של הגיבורה אלא מתוך הכללה על כל הדתיים
• לא התרשמתי שהיה משהו שהגיבורה עשתה מתוך מקום של רצון אמיתי שלה, הרגיש לי שכל מה שהיא עשתה היה מתוך מקום של לעשות דווקא /לבחון עד כמה אפשר למתוח את הגבולות
• הורים - היה נראה שההורים שלי מאד מכילים ומקבלים ושהם התמודדו עם חזרה בשאלה עם אחות גדולה יותר. לאורך כל הספר, הגיבורה מתלוננת שלא רואים ומכבדים את הרצונות שלה אבל היא חוטאת באותו הדבר: אין בה טיפת כבוד להורים שלה ומה שהם מאמינים בו
• לבוש- הייתה לה ביקורת על הדרישה ללבוש צנוע בחינוך הדתי, הדברים הוצגו כאילו זה מאפיין ייחודי לחינוך הדתי אבל אני יודעת שבכל בתי הספר בארץ וגם בעולם, יש קוד לבוש מסויים שצריך לכבד אותו אז אני לא חושבת שיש בעיה בחינוך הדתי אלא שכל אחד צריך לבחור באיזה מוסד חינוכי הוא מעדיף ללמוד ולציית לכללי הלבוש שם
פורמט:📓
הספר התקבל לסקירה

[Leena-Maaretta Dixon · Rating 2 out of 5]

I picked this up since I adore stories about deconversions, and some of my favorite books are about skepticism.
Sadly this comic was a bit of a mess. Lots of the events either feel rush, or feel like lots of context is missing from some of the stories. For example; we never really find out why the author lost her faith. And she discusses the religious intolerance she faces before showing it, putting the cart before the horse. There's a chapter implying horrific emotional abuse the authors sister is being subjected to by the sister's husband, but after one chapter it is never brought up again.
I did appreciate how this comic showed more unflattering sides of Israeli society, for example how getting an abortion isn't as easy as the government claims, and that in the more religious communities women are shamed for things such as periods. This comic is also beautifully drawn.
Overall, a reading experience that left much to be desired, however I could also see that with some practice in writing Ms. Sherman-Friedman could probably make a remarkable second comic.

[Carmel · Rating 5 out of 5]

בנות טובות הולכות לגיהנום מאת טוהר שרמן פרידמן

"קשה לשים את האצבע על הרגע שבו השתנו חיי, הרגע שבו החלטתי ליצור לעצמי דרך שונה מזאת שסללו לי. אולי כי זה לא היה רגע אחד, אלא רצף של אירועים קטנים, שהעלו שאלות גדולות, והובילו לתהליך הפרידה שלי מאלוהים."

בנות טובות הולכות לגיהנום הוא רומן גרפי, אוטוביוגרפי, שבו מלאכת חיי היומיום מעלה שאלות הרות גורל על אמונה, משפחה, אהבה, סמכות ומערכות יחסים. בעזרת איורים מלאי חיים והומור, ושיחות מלאות שנינות ובחינה עצמית, שרמן-פרידמן מזמינה את הקורא למסע שמתחיל בילדות, ממשיך במרד נעורים ומסתיים בהתחלה חדשה. מסע סוער של צעירה שלא מפסיקה לשאול


ואוו, דבר ראשון אני רוצה להגיד שהאיורים פשוט מהממים וטוהר את מוכשרת בטירוף.
דבר שני זה איך שהיא מספרת את הסיפור.
הרגשתי כאילו אני חווה את החיים של טוהר ביחד איתה, מאז שהיא תינוקת, לילדות למרד לבגרות עד לבנאדם שהיא היום.
נשאבתי לסיפור כאילו אני טוהר, אני כל כך מזדהה לתחושות שלה, למחשבות, לרגשות, לאמונה.
אני התרגשתי, שמחתי, התאכזבתי, הופתעתי ותוסכלתי ביחד איתה, עם המילים והציורים- הרגשתי עולם ומלואו.

משפטים שנשארו איתי:

"אני מרגישה אשמה. אני מרגישה שאני עושה משהו לא נכון... שמשהו בי לא בסדר. איך זה הגיוני בעינייך כל החוקים האלה? שמישהו מחליט בשבילך מה לחשוב, איך להתנהג, מה לאכול ומתי. אני לא מרגישה כלום. אני לא מצליחה להאמין שזה הדבר הנכון" עמ 27

"בעודי אוכלת את גלידת התות שנשארה, אני מרגישה את הילדות שלי מתמוססת לי בפה" עמ 120

"ולהגיד לך משהו? נוח לי עם שתיקות, זה הפתרון שאני פונה אליו כשיש לי יותר מדי דברים להגיד" עמ 124

"גבעות מלאות בעצי זית מקיפות את היישוב, כאילו רומזות לנו שזב המקום שנועד לשלום, ואנחנו פשוט לא עומדים בציפיות"-עמ' 83

אני לגמרי ממליצה על היצירת מופת הזאת, והלוואי שנראה את הקומיקס הזה בכל מקום, וכולם יקראו אותו.
הקומיקס "בנות טובות הולכות לגיהינום" עושה צדק עם המילה קומיקס.
סיפור התבגרות אמיתי ובועט שכולם צריכים לקרוא

[LaurenHartwellWhite · Rating 4 out of 5]

A good graphic novel

[Alba · Rating 4 out of 5]

J'étais un peu sceptique en commençant cette BD qui m'a été conseillée par une collègue, mais je l'ai dévoré en une petite heure. Tohar, jeune israélienne fille d'un rabbin, vit dans une colonie en Cisjordanie. Elle nous raconte son parcours, ses doutes sur le système qui l'entoure, le fait de se sentir différente dans un environnement saturé de règles et préceptes qu'elle ne comprend pas - surtout pour les femmes. Elle s'interroge beaucoup sur la foi qu'elle n'arrive pas à ressentir.
Je ne connais pas beaucoup cette partie du monde ni son histoire, lire cette BD a été très éducatif et intéressant. Tohar nous délivre son histoire avec honnêteté.
Conseillée !

[Maëch · Rating 3 out of 5]

Les illustrations et la narration sont très agréables à lire, j'ai été touchée par la sincérité de l'autobiographie de cette ado israélienne vivant dans les colonies de Cisjordanie qui s'émancipe de la religion juive orthodoxe, mais très gênée que le régime ne soit justement à aucun moment remis en cause.

[Dave · Rating 3 out of 5]

I guess I wanted more. Also, I'm dumb, but I don't get the title. Tohar seems like a bad girl going to heaven. Does she mean her orthodox siblings and peers are good and going to hell for their ridiculous faith?

[Hillary Bernhard · Rating 2 out of 5]

Thought it would include more about the geo-political situation. Kind of self-absorbed and boring. The artwork was really cool though!

[Eric · Rating 3 out of 5]

"Good Girls Go to Hell" by Tohar Sherman-Friedman is a poignant coming-of-age graphic memoir set against the backdrop of the West Bank, providing a raw portrayal of the challenges inherent in growing up amidst religious tensions and occasional violent conflicts.

From engaging in political protests to grappling with personal struggles such as school, body image, and relationships with family and friends, Tohar Sherman-Friedman's life unfolds as an inspiring narrative of conflicting convictions, rebellion, and personal growth. As the youngest of seven children in a conservative Jewish family, Tohar navigates a life marked by high expectations for academic performance and religious adherence at home, juxtaposed with the tense conflicts of the outside world. With unwavering sincerity and a detailed panel-style drawing, Tohar shares her journey, one that diverges significantly from the beliefs instilled in her, providing an intimate glimpse into the challenges of forging an independent path.

Reading about Tohar's experiences growing up becomes a powerful reminder that, at our core, we are all striving for the right to exist. Her struggles, though unique, resonate universally, emphasizing the commonality of the human experience. Tohar's challenges are further heightened by the pervasive sense of terror at every turn in her narrative. This memoir is a compelling testament to the shared humanity that transcends cultural and religious divides.

The narrative is complemented by an art style that adds another layer of appreciation to the story. The detailed and evocative illustrations enhance the emotional impact of Tohar's journey, making for a memorable reading experience.

In conclusion, "Good Girls Go to Hell" is a remarkable memoir that seamlessly weaves personal growth, rebellion, and the universal quest for identity. Tohar Sherman-Friedman's narrative, coupled with the captivating art style, makes this graphic memoir a compelling exploration of the human spirit in the face of conflicting expectations and the pursuit of individual truth.

[Marta Murvosh · Rating 4 out of 5]

Tohar was the youngest of seven children in a conservative Jewish family living in the Westbank of Israel. Born in 1996, the same year Benjamin Netanyahu rose to power, Tohar remembers her parents’ home as a busy and empty house as her siblings bustled in the morning but Tohar had to fend for herself with homework and meals and during scarry "intrusion alerts" warning of terrorist attacks. Raised with high expectations to perform well in school and to follow conservative beliefs without question, the adolescent Tohar starts to question the ethics of the belief system she was raised in. Her questions anger her teachers and isolate her from her friends who shame her. Tohar uses key points in her life and important relationships to describe her change from a conservative to secular Jew through sparse words and poignant illustrations. She comes to terms with her body, her love for the man who would become her husband, the ending of a teen pregnancy, her talk with her rabbi father about her loss of faith, her sister’s suicide attempt and her love of her mother whose voice always makes her feel like home. Good Girls Go to Hell is an important graphic memoir about loss and love and finding oneself and the start of the journey to be who the author is today. I hope this book will be considered for the Nation­al Jew­ish Book Awards. It gives insight into a world that many living in the United States will never know and offers a sense of what life was like in the West Bank Settlements in the late 1990s and early 2000s.

[S.Matt Read · Rating 2 out of 5]

GGGTH is about a young person growing up as an Israeli settler in the West Bank.

Stylistically (art, colors, pacing), the author has some great tools to tell a great story.

There's also deep source material (father is a rabbi, couple trauma, sibling trauma) which was obviously difficult to address. I'm guessing she wrote the story bracing herself for her family's reaction, and as she still resides in Israel, maybe she felt pressure not to delve too deeply.

Long story short, this book answers the question "So Mrs. Kennedy, how was the parade?" It skims the surface of a culturally layered and delicate spot in the world, choosing to keep the focus personal and only occasionally allowing the greater region's narrative to penetrate her own. Even as a personal narrative, it lacks cohesion and depth.

Obviously, it's a big deal to her to pronounce the end of her faith with this book. (This isn't really a spoiler as it's written in huge letters on the back of the book.) But the final pronouncement also lands strangely, as she addresses God directly in the book's final pages. But is that really all this book is about? If I were a rabbi, I'd see this book as a vindication of my efforts to bring religion to my daughter. Wrestling with God is believing in God, no matter what you say in the end.

[Dave Schaafsma · Rating 3 out of 5]

I picked this up from the new graphic novels shelf at my library because of the title, which I assumed to be some kind of punk rebellion story. It is actually a coming-of-age story about an Israeli woman who grew up on a settlement within an Orthodox community and family. The central theme seems to be her rejection of her religion, in conjunction with her exploration of sex, body image, alcohol, tattoos, all the things her family and faith would strenuously reject.

Givne there's a violent war on, I wish she might have spoken to the fact that she grew up on contested territory, as this is released in 2024. The publisher's description of the book speaks of her having lived in "a region split by religious tensions and sometimes violent conflict," but she largely skirts these issues compared to the time she spends on sex and religion. She doesn't focus too much on her family, either, really, though she dedicates the book to her parents (but that title must have rattled their conservative foundations a bit? Ouch, for them).

Sherman-Friedman seems like a talented artist; I'll read other things she does, likely.

[Rachel · Rating 3 out of 5]

2.5 stars

The most appealing thing about this book, to me, is the art. Each chapter dives into a new color palette that is an absolute feast for the eyes. The colors compliment each other in a way where the viewer barely questions why everyone is wearing pink, for example. Really well done on that front.

The story, however, leaves a lot to be desired. After an early chapter where the author remembers an Israeli protest she attended with her family, I expected her to have more epiphanies throughout the story about her country's role in the long-standing tensions between Israel and Palestine. Instead, she never mentions the Palestinians, except for when there is a threat of "terrorism" to her. For a book published in 2024, I was expecting more mature revelations about this situation, especially when the book summary explicitly highlights that she grew up amid these religious tensions.

Some chapters feel out of place, some transitions feel disjointed, and the ending isn't very satisfying. This book feels like a memoir that was therapeutic for the author to create, but often isn't as cohesive as the reader would like.

[The_J · Rating 2 out of 5]

Reasonable story and art. I liked her confessional statements of deep revelation:
1) One of my skills is planning everything, finding solutions.
2) My Father and I are very closely link, a link that comes from the heart, not from what we do.
But both of these are proven by her narrative to be ironic: 1) She gets pregnant and has to get a quiet abortion because she is having unprotected sex (certainly not planning everything and her sister provides the "solution" of an off the books abortion); 2) The Father is almost entirely absent in the book - so the link was from the heart but not having any impact in her life or at least none that needed to be splashed across the tell all graphic novel - plus she is busy "losing her faith" but this is nothing to her father the Rabbi. Perhaps the heart link was specifically non-religious.
All in all, more than a bit desperate confessional life of a teenage journal that I have heard tell some people burn rather than bear to disclose.

[Jason · Rating 3 out of 5]

I was disappointed that, aside from a handful of references and a vignette about the author going to a protest with her parents, you would never know that the settlement she lived on has been regarded by the international community for nearly half a century to be a violation of the Geneva Convention. Not to mention that it was founded in part on privately owned Palestinian land.
I understand that Tohar is writing an autobiography and not history, but advertising for the book highlights that she grew up in a settlement and you think the book will focus more on that than it does.
As far as how it fares as a memoir, it's not too bad. It's episodic and the narrative seems to jump around a bit. There seems to be an expectation of understanding on behalf of the reader that isn't always there. She touches on familiar coming-of-age themes: young love, body issues, family dynamic, etc. but never really delves too deeply into any of it. Probably the closest the book comes to having a central theme is Tohar's struggle to fit in with the beliefs and customs of Orthodox Judaism. But even then, we don't always get a clear sense of what she is rebelling *against*, just that she is rebelling.
All that being said, however, there's still a TON of potential for more content from Tohar. I'd read a second book from her, especially if it dealt more directly with life and culture in a West Bank settlement.

[Thurston Hunger · Rating 3 out of 5]

As an adult looking at the high school art of my son and fellow students a few years back, the amount of anguish was impossible to overlook. And this for residents of a largely peaceful environment, granted the tumult in a single soul or behind walls, doors and a smile can be hell on earth no matter where one lives.

Anyways this is a memoir in graphic form, harsh self-image and of course harsh environs. The colors in the book as chapters rise and fall were interesting, the story of orange and blue I honestly did not know. The book focus significantly on one teenage more than any territory.

Peace to her, her sister and all of those living under the far too many forms of torment on this planet.

[Emilija · Rating 2 out of 5]

The summary makes this seem like this will be about living on the West Bank and about tensions in the area as a teenager. However, outside of mentions of protests and violence, she never unpacks or expands on these incidents or gives any meaningful insights. Throughout the memoir she also never expands on her feelings beyond surface level.

Unfortunately I want a bit more depth from my memoirs - I did enjoy the quality of the drawing though.

[Alice · Rating 5 out of 5]

כשראיתי שבוסגה שירלי כתבה על זה חוות דעת זוהרת לא יכולתי שלהתעלם ולקנות את היומן הגרפי הזה בעצמי

חתיכת סיפור חיים יש לטוהר
ליבי החסיר פעימה במשך כל זמן הקריאה - גם כי הוא שונה לגמרי מהחיים האישיים שלי וגם כי הוא פשוט מרגש, סוחף ומעורר השראה ברמות

ממליצה לא לקרוא את התקציר ופשוט לצלול אליו בלי ידע קודם

[Barbara · Rating 4 out of 5]

Some people complained this book did not address the political situation in Israel and how she should have addressed that. I felt like she was more concerned with a coming of age in a religious family (orthodox, not conservative). She realizes she doesn’t fit into that life and has some guilt about that. Fortunately, her parents don’t cut her off as some families do.

[doowopapocalypse · Rating 3 out of 5]

It's a life only partially examined. I think the author makes every effort towards honesty. Sherman-Friedman has gotten some criticism for not addressing the atmosphere of the West Bank, or doing so improperly. There are things that were happening in the world around me that I was too self-absorbed to notice growing up. It's a bit slapdash.

[Alaina · Rating 3 out of 5]

i thought this was fine, tbh. i do enjoy memoirs and getting a peek into someone else's life, but overall there's nothing really groundbreaking here. her struggles felt kind of mundane to me, even though i get that they probably were not to her and her family

[Ronchukkk · Rating 5 out of 5]

ראיתי את עצמי בחלקים בספר
בכיתי כי הזדהתי עם הקטע של נסיון ההתאבדות
ובכלל זה קצר וקולע מבחינת פרקים, משפטים…
לא צריך יותר מזה.
והאיורים מדהימים וצריך כישרון מטורף בשביל לצייר כזה דבר❤️
אהבתי מאוד מאוד מאוד

[Emily Posthumus]

As others have mentioned, I was hoping for a book that addressed contemporary ethical issues with growing up as an Israeli in the West Bank. Seems like a big omission. The art is quite good, but I'm choosing not to rate this.