דורי ברטוב עוזב את הבית, את היישוב ואת משרד עורכי הדין, ושוכר לעצמו דירת חדר וחצי בשכונת ילדותו בירושלים. אשתו, מיכל מנהלת האולפנה, מנסה להתנהג כאילו הכול כרגיל – אבל גם הוריה נפרדו לא מכבר, אמהּ מציירת שערים נעולים, ואצל בתה הצעירה, ענבר, מחלחל מבעד לקרע המשפחתי קול רחוק שמנסה להישמע כבר שבעים ושלוש שנים.
מה טמון מתחת ליסודותיה של המשפחה? עד כמה מסוגל אדם לקבור את רגשותיו, את חלומותיו, את עצמו, ולהמשיך הלאה?
ותכתבו: אהובתנו הוא סיפור על חיים מתים ועל מתים חיים, ועל החיפוש של אלה ואלה אחר תיקון ואהבה. בשפתה העשירה והסוחפת נעה אמונה אֵלון בין תקופות ודמויות שונות, ומספרת סיפור הלופת את הקורא ואינו מרפה, אך גם ממלא אותו בתקווה אמיתית לתחייה.
ותכתבו: אהובתנו הוא הרומן השני של אמונה אֵלון. הראשון, שמחה גדולה בשמיים (כתר, 2004), היה לרב-מכר וזכה לשבחי הביקורת.
האמת שלא הייתי מגיעה לספר הזה לולאי קיבלתי אותו לסקירה ואני שמחה שקיבלתי אותו. בשורה התחתונה, מדובר בספר מעניין שבחלק האחרון של הספר, 120 העמודים האחרונים, הוא ממריא לגבהים מרגשים ואנושיים חזקים. העלילה כתובה ביד רגישה ומיומנת. ניכרות בו אהבת אדם וחוכמה רבה. פעמיים הזלתי דמעות בחלק הזה כשהדמויות נגעו לליבי.
בניגוד לכריכה האחורית שאותה תוכלו לקרוא בכל אתר ספרים, "ותכתבו: אהובתנו" הוא לטעמי סיפורן של 3 דורות נשים ויחסיהן עם הגברים שבחייהן: הסבתא רבה שיינא חווה, סבתא דבורה והבת מיכל. זהו סיפור של פריצה מהכבלים וצמיחה אישית.
הסיפור מתרחש בהווה ומתחיל מנקודה שבה דורי, בעלה של מיכל עוזב את הבית למצוא את עצמו ואת אמונתו. העזיבה הזו מפעילה גלגל מטחנה שמפורר את הקורים המחזיקים יחד במשפחה: ענבר מתחילה לשמוע קולות מהעבר המספרים לה סיפור עצוב שהיא לא יכולה להתעלם ממנו, היא יוצאת בעיקבותיו. כרמי הילד הצעיר נכנס לתוך לופ של אובססיביות בלתי ניתנת לשליטה. מיכל מעמידה פנים שהכל בסדר וכרגיל ואמה שלה דבורה מציירת שערים נעולים.
הסיפור מסופר מנקודות הראיה של בני המשפחה השונים (מיכל, ענבר, דורי) ובחלק הראשון הוא לא מהודק לצערי. אבל אל תפסיקו לקרוא! הסופרת מנסה להשחיל בסיפור גם אספקטים לאומיים פוליטיים עכשווים שלא תורמים לסיפור המרכזי שמתחולל סביב משפחת אביטוב.
כאמור, בהמשך הדברים מסתדרים וכאמור בחלק האחרון של העלילה היא ממריאה לגבהים מרגשים ואנושיים. זהו סיפור אהבה. זה סיפור גדילה וצמיחה. זה סיפור של חיפוש ומציאה.
היא אחת משבעת ילדי משפחה חרדית, בנים ובנות למיכל מנהלת אולפנה מצליחה ודורי עורך הדין. ענבר כבדת המשקל חשה עצמה שונה מבנות כיתתה. בקושי בת מצווה וכל כך רצינית בהשוואה לפוחזות הללו. 'מרגישה את אלף הקילוגרמים שלה נמשכים אל האדמה'. לכולם פרט לה שמות תנכ"יים מובהקים. את אבן יקרה, ענבר משרף עץ, אומרת אמא. ולפני שבעים שנה סבתא וסבא רבא שיינא-חווה (שיינד'לה), חיה וגדליה. ועכשיו סבתא דבורה היא זקנת השבט. והמשברים פוקדים את המשפחות אז וכיום. הפרת אמון, אהבה אסורה. אז כהיום אירועים אלימים – פרעות תרפ"ט ותקופת פיגועי שנות האלפיים. אחד מקרבנות הטרור הוא שמוליק, חברו של דורי שנפגע תוך נהיגה מקליע של מרצח. ענבר אובססיבית לגבי עבר משפחתה הענפה ואיתור מצֵבה. שיטוטיה הממושכים בבתי העלמין הירושלמיים אינם מניבים תוצאות. וסיפורי הדמויות אז והיום שזורים זה בזה, לטוב ולרע. הפרקים נפתחים בהווה וממשיכים בעבר (פונטים שונים). ענבר קרובה לסבתה דבורה שימיה ספורים ולאט מתקלפות השכבות, נחשפת האמת הקשה כשבתווך משתלבים קורותיהם של מיכל שלפי הסיפור העובר במשפחה נכנסה כפעוטה בת שנתיים ללוקר בתחנת הרכבת בשיקגו ונמצאה בנס. מיכל ודורי שלפני נישואיהם יצאו לנפוש באילת, נסחפו עמוק לים שטים על חסקה וניצלו בנס. אחיה ואחיותיה של ענבר, דורי המחפש מנוחה לנפשו בדירת חדר עלובה ששכר בירושלים. וסיפורי דמויות המפתח מתקרבים בהדרגה ובמקביל לגילוי המפתיע שיטלטל את ענבר. אמונה אלון חיברה ספר מורכב שתחילה לא תמיד קל לזכור מיהו מי. כתוב בסגנון יוצא דופן על אהבה, נטישה, משפחתיות וניכור. שזור פה ושם באידיש , מאמע, טאטע ומשפטים קצרים