נתניה

by Dror Burstein, דרור בורשטיין

ראש השנה תש"ע. בית המלון עומד נטוש. עדיין מתגורר בו אותו דייר שכבר הזכרתי, אבל רוב האגפים נאטמו בבלוקים אפורים. יונים מקננות על הגג שהתקפל כמו נייר. יש בנתניה פֶּה גדול, חסַר צורה, והוא אוכל את הקומות ואת החדרים. אתמול שאלתי את אבי אם יש לו תצלומים ישנים של המלון, משנות השלושים והארבעים, כדי שאוכל לראות איך הוא היה אז, בשנים הראשונות. הוא הסתכל בי ואמר, "בשביל מה אתה צריך תמונות ישנות? גש וצלֵם שם עוד היום. אני אפתח לך. דבר לא השתנה. הכול נראֶה בדיוק כמו שהיה".
גיבור ספרו החדש של דרור בורשטיין, נתניה, הוא דרור בורשטיין עצמו. במשך שבועות אחדים הוא מנסה להעלות על הכתב פרקים מעברו כילד בנתניה, מחיי סבו ומבית המלון שהיה בבעלות משפחתו במרכז העיר, תוך שהוא קורא בספרות מדעית סיפורים על ראשית היקום, על התפתחותו ועל השמדתו הצפויה. התוצאה היא מונולוג קדחתני השוזר זיכרון ובדיה, ומשלב אותם במעין ביוגרפיה מרוסקת של כדור הארץ.
נתניה היא יצירה מטלטלת, יוצאת דופן בנוף הספרות המקומית. על רקע הפרוזה האוטוביוגרפית הנכתבת בישראל בשנים האחרונות, ופריחתה של הספרות העוסקת ב"זהות" וב"בית", יצר כאן בורשטיין ספר מרעיש במקוריותו ובכוח ההמצאה שלו, החוקר את הזיכרון ואת הכחדתו, את מקומם של אנשים אהובים בחיינו ובזיכרונותינו; ספר שמבקש לפרוע את הסדר הביוגרפי, ולהפוך את ההיסטוריה האנושית כולה לסיפור משפחתי ואת היקום כולו לבית.
"נתניה" הוא ספר הפרוזה החמישי של דרור בורשטיין (יליד 1970). קדמו לו "אבנר ברנר"
(2003), "ערים תאומות" (2004), "הרוצחים" (2006) וספרו האחרון, "קרוב" (2009), שראה אור בהוצאת כתר ותורגם לצרפתית ולאיטלקית.

Genres: Fiction, Middle East, Literature, Israel

225 pages, Paperback

First published January 1, 2010

About the author

Dror Burstein (דרור בורשטיין) was born in 1970 in Netanya, Israel, and lives in Tel Aviv. He first became a fully qualified lawyer, then he left the legal field and started studying literature. He received a PhD in Hebrew literature from the Hebrew University of Jerusalem in 2001 and now teaches there as well as at Tel Aviv University. He also edits programs for Israel Radio`s music station and writes literary and art reviews. Burstein has been awarded the Jerusalem Prize for Literature (1997), the Ministry of Science and Culture Prize for Poetry (2002), the Bernstein Prize for his novel, Avner Brenner (2005) and the Prime Minister`s Prize (2006).

Reviews

[Siv30 · Rating 4 out of 5]

"נתניה", ספרו החדש של דרור בורשטיין עולה מבחינתי בגדר יצירת מופת מרגשת בנוף ספרי המקור.

בהילוך זהיר על חבל דק שבין שתי מגמות מקבילות ובשפה עשירה יוצר בורשטיין מפה סינופטית מענגת לקורא .

למי שמודאג לנוכח קריאה בספרים קודמים שלו, אין דימיון. ב"נתניה" הוא דווקא מזכיר את יואל הופמן. למי שקרא את הופמן, אי אפשר להימנע בזמן הקריאה מההשוואה הברורה אך ככל שהספר מתקדם מוצאים שבורשטיין נמצא במרחב אישי לחלוטין ומנותק מכתיבתו של הופמן.

מגמה אחת הילוך מן הכללי אל הפרטי: אספקטים קוסמולוגיים וגיאולוגים של חקר כדור הארץ נקשרים לשברי זיכרונות מילדותו של בורשטיין הממפים לבסוף את נוף חיו של בורשטיין, שהוא למעשה נוף חיי העם היהודי (ובכך מתקיימת המגמה המקבילה השניה מהפרטי אל הכללי).

נקודת תורפה יחידה שניתן לציין, לקראת סוף הספר נראה שהוא מאבד את המומנטום שלו, ההילוך הופך איטי וניכר מיצוי של הרעיונות.

יחד עם זאת, מדובר בספר מבריק, נוגע ללב, שמומלץ בכל לב.

בספר הזה לא היתה לי התלבטות בבחירת הציטוטים, היו די הרבה שרציתי לצטט אבל בחרתי באחד שמתאים לסוכה:

"היינו מוצאים את סבי עומד מול תא ההקפאה שבמקרר, ראשו נעוץ בתא הקר. הוא שם שם בטעות גבינה קפואה, והוא פחד להפשיר את זה, כי מי יודע איזה טעם זה קיבל אחרי כל כך הרבה ימים. זו היתה רק ההתחלה. כמה ימים אחרי ההודעה הביאו לו שני חיילים את השעון במעטפה. אחד מהם אמר לו, "אני הכרתי את הבן שלך עוד מהטירונות". כך היה אומר לכל אב שכול. כדי לנחם. היה זה חג סוכות תשל"ג. באנו לחצר בית המלון וראינו שהקים סוכה בלי סכך ובתוכה שולחן. הסכך היה מושלך על הקרקע. ובסוכה היו תלויים קישוטים ותצלומים של בנו (דודי), וגם תצלומים שאיש במשפחה עוד לא ראה, תצלומים של בני המשפחה בפולין ושל בני העיירה. ובשנתו - שוב ושוב היה נרדם מולנו בסלון של דירתו שבמלון - היה קורא להם. והגשמים ירדו על כל הקישוטים ועל התצלומים בשחור לבן שקיבל מיד ושם ואז הגדיל ושוב הגדיל..."(73- 74)

יפיפה. מרגש ונוגע ללב.

"נתניה", דרור בורשטיין

הוצאת כתר, 2010, 222 עמודים

[Jonathan · Rating 4 out of 5]

Thank you to Cailin and DAP for the last-day-of-Hannukah present (and wonderfully appropriate is is too)

Excellent - close to a type of memoir in many ways, but and attempt to factor in the geologic and the universal...well worth tracking down.

[Doron Veeder · Rating 3 out of 5]

מצד אחד אין יותר אישי מזה. דרור בורשטיין כותב טוב, והקטעים הקצרים מתחברים לכדי אחדות המתארת זוויות מסוימות על משפחתו בנתניה.
מצד שני, קצת ארוך מדי. זה לא ספר שאפשר לקרוא בבת אחד, וגם צריך להיות ב"מוד" מסויים כשקוראים בו.
אפשר להבין את זו שהתאכזבה כי ציפתה לתאור של נתניה שלה העכשווית, ובמקום זה חטפה רצף תאורים אסוציאטיבי.
לסיכום - טוב אך ארוך מדי.

[Joan · Rating 5 out of 5]

One of those rare books that gets even better after you finish reading it, this quiet rambling meditation on science and the author’s childhood mixes stories, ideas and cosmology in a way that keeps stirring the mind.

[Sasha · Rating 2 out of 5]

משעמם! ניסיתי. צלחתי 100 עמודים ועזבתי. חשבתי שיהיה יותר על נתניה שבה אני גרה כבר הרבה שנים. וזה יותר על המחבר, משפחתו והיקום.