What do you think?
Rate this book
ילדי הסקויה
ניקולינה היא ילדת סקויה. כמו שאר ילדי הסקויה, גם היא קיבלה בלידתה זריקה מהפכנית שעתידה להאריך את חייה עד אלף שנה. כשסבה, ניצול השואה האחרון הולך לעולמו, הוא מותיר אותה עם מכתב ובו צופן שהיא מוכרחה לפצח. אבל היא בת שש עשרה - כל העולם הוא צופן שהיא מוכרחה לפצח. גם איתמר אמור לחיות עד אלף. הוא רק מקווה שהזמן יספיק לו כדי למצוא את אמא שלו, שיצאם יום אחד מן הבית ולא שבה.
486 pages, Paperback
First published January 1, 2011
5 people are currently reading
12 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 3 of 3 reviews
March 20, 2015
ניקולינה, היא ילדת סקויה שקיבלה בעת לידתה זריקה מהפכנית שתאריך את חייה ל- 1000 שנים. הזריקה שינתה את פני האנושות באופן כל כך עמוק שילדי הסקויה כבר לא לומדים, בקושי עובדים ובהעדר מלחמות הם בעיקר מנצלים את הזמן להסתובב בעולם בכדי למצוא עוד ילדים כמותם.
סבה של ניקולינה, גרישא פישר הוא ניצול השואה האחרון, שולח לה לפני מותו מכתב לניקולינה עם תעלומה בדמות האות צ' הבלתי ברורה. ניקולינה נרתמת לנסות ולפענח את המשמעות שעומדת מאחורי הצ' המשמעותית הזו וכותבת לסבה הנפטר.
אבל, באופן מפתיע היא מקבלת תשובה. המכתבים לא מפסיקים לאחר מותו של הסב. איתמר ילד סקויה מנהלל שמכתבה של ניקולינה מגיע לידיו, מתחזה לסבה ושולח לה מכתבים.
המספר מנצל את מסעה של ניקולינה לפיענוח הצ', בכדי לתאר את העולם של הילדים שאין להם עתיד נראה לעין, אובדים בעולם וחריגים הם צריכים ללמצוא את הכללים שיתאימו לחיים בני 1000 שנים.
ומאידך כדי לתאר את קורותיו של גרישא פישר ברומניה של לפני מלחמת העולם ה-2 ובמהלכה עד עלייתו לארץ והקמת ביתו בנהלל. כמו בקווים מצטלבים, גורלות מצטלבים, וגרישא פישר פוגש את חברו ינון שכטר בזמן השואה. ינון שכטר לימים ימציא את זריקה מאריכת החיים שתקבל גם ניקולינה, נכדתו של גרישא פישר חברו ובכך יסגר המעגל.
הספר מורכב ועמוס דימויים, ניצוצות של גאוניות והברקה. בן ארי נע על הגבול שבין אמת לדמיון, בשפה מתנגנת שמענגת את הלב של הקורא הוא בורא עולם ועוד עולם ועוד עולם...
דמויות נכנסות למסגרת ויוצאות ממנה כמו בקרוסלה שלא מפסיקה. סיפורים נפתחים ונסגרים. הכי אהבתי את דמותו של יונה, סבו של איתמר, שעולמו מורכב ממילים אותן הוא מפרק ובונה מילים אחרות:
"יונה הלך לצרכניה. הוא הסתובב כעיוור בין המדפים וחשב, יש כל כך הרבה מילים שעדין צריך להמציא. צריך מילה שתתאר את הכאב שגורם יופיין הלא חוזר של נשים זרות (מחושי - חן? לא. צירי יופי? לא, לא טוב. עינוֹי. כן המילה עינוי ועוד המילה נוי, וגם יש שם את המילה עין. לא רע. לרשום)..." עמ' 396
שירי הייקו חדים ומדוייקים -
"פרחי דובדבן
נפתחים על הענפים השחורים
לאן נפתח הלילה?" עמוד 424
כמו בבושקה שנפתחת, סיפורים בתוך סיפורים, ספרים בתוך ספרים.
אבל יש גם חיסרון למורכבות הזו. היא מתפזרת לפעמים ולא חתוכה היטב. הסיפורים שנשזרים לא תמיד תורמים לעלילה וגם לפעמים מורחים את הספר מידי. לפעמים היתה לי הרגשה שהדברים לא מתאחדים למקשה אחת קוהרנטית והיו קטעים שבהם הרגשתי שתפסת מרובה לא תפסת. חבל כי יש בו באמת חלקים מבריקים והרגשתי שעם סכין מנתחים מדוייקת היה ניתן להפוך את הספר ליצירה חזקה ומטלטלטת.
יחד עם זאת אני חושבת שזה ספר יפה והוא מומלץ בחום.
"ילדי הסקויה", גון בן - ארי
הוצאת זמורה ביתן, 2010 , 493 עמודים
סבה של ניקולינה, גרישא פישר הוא ניצול השואה האחרון, שולח לה לפני מותו מכתב לניקולינה עם תעלומה בדמות האות צ' הבלתי ברורה. ניקולינה נרתמת לנסות ולפענח את המשמעות שעומדת מאחורי הצ' המשמעותית הזו וכותבת לסבה הנפטר.
אבל, באופן מפתיע היא מקבלת תשובה. המכתבים לא מפסיקים לאחר מותו של הסב. איתמר ילד סקויה מנהלל שמכתבה של ניקולינה מגיע לידיו, מתחזה לסבה ושולח לה מכתבים.
המספר מנצל את מסעה של ניקולינה לפיענוח הצ', בכדי לתאר את העולם של הילדים שאין להם עתיד נראה לעין, אובדים בעולם וחריגים הם צריכים ללמצוא את הכללים שיתאימו לחיים בני 1000 שנים.
ומאידך כדי לתאר את קורותיו של גרישא פישר ברומניה של לפני מלחמת העולם ה-2 ובמהלכה עד עלייתו לארץ והקמת ביתו בנהלל. כמו בקווים מצטלבים, גורלות מצטלבים, וגרישא פישר פוגש את חברו ינון שכטר בזמן השואה. ינון שכטר לימים ימציא את זריקה מאריכת החיים שתקבל גם ניקולינה, נכדתו של גרישא פישר חברו ובכך יסגר המעגל.
הספר מורכב ועמוס דימויים, ניצוצות של גאוניות והברקה. בן ארי נע על הגבול שבין אמת לדמיון, בשפה מתנגנת שמענגת את הלב של הקורא הוא בורא עולם ועוד עולם ועוד עולם...
דמויות נכנסות למסגרת ויוצאות ממנה כמו בקרוסלה שלא מפסיקה. סיפורים נפתחים ונסגרים. הכי אהבתי את דמותו של יונה, סבו של איתמר, שעולמו מורכב ממילים אותן הוא מפרק ובונה מילים אחרות:
"יונה הלך לצרכניה. הוא הסתובב כעיוור בין המדפים וחשב, יש כל כך הרבה מילים שעדין צריך להמציא. צריך מילה שתתאר את הכאב שגורם יופיין הלא חוזר של נשים זרות (מחושי - חן? לא. צירי יופי? לא, לא טוב. עינוֹי. כן המילה עינוי ועוד המילה נוי, וגם יש שם את המילה עין. לא רע. לרשום)..." עמ' 396
שירי הייקו חדים ומדוייקים -
"פרחי דובדבן
נפתחים על הענפים השחורים
לאן נפתח הלילה?" עמוד 424
כמו בבושקה שנפתחת, סיפורים בתוך סיפורים, ספרים בתוך ספרים.
אבל יש גם חיסרון למורכבות הזו. היא מתפזרת לפעמים ולא חתוכה היטב. הסיפורים שנשזרים לא תמיד תורמים לעלילה וגם לפעמים מורחים את הספר מידי. לפעמים היתה לי הרגשה שהדברים לא מתאחדים למקשה אחת קוהרנטית והיו קטעים שבהם הרגשתי שתפסת מרובה לא תפסת. חבל כי יש בו באמת חלקים מבריקים והרגשתי שעם סכין מנתחים מדוייקת היה ניתן להפוך את הספר ליצירה חזקה ומטלטלטת.
יחד עם זאת אני חושבת שזה ספר יפה והוא מומלץ בחום.
"ילדי הסקויה", גון בן - ארי
הוצאת זמורה ביתן, 2010 , 493 עמודים
April 10, 2025
ספר מעניין אבל היה לי קצת קשה לעקוב אחריי העלילה
May 11, 2024
סטרייטי מידי
Displaying 1 - 3 of 3 reviews