סבתי רוזה – זה סיפור ששיניתי בו כמה פרטים – התנשקה עם יורי גגרין ב- 1961 במעלית אחת במוסקבה. כלומר, זה לא היה גגרין, זה לא היה במעלית, ובכלל, ב- 1961 סבתא כבר גרה בסנט-פטרבורג. בילדותי ראיתי לא אחת את סבי מרחף לצדה בדירתם, כמה סנטימטרים מעל רצפת הפרקט. מעולם לא ראיתי אדם מרחף גבוה יותר.
קיצורי דרך הביתה הוא אוסף של 99 סיפורים קצרצרים מאת אלכס אפשטיין. בסגנונו הייחודי בורא אפשטיין עולמות מיניאטוריים, לעתים פנטסטיים ולעתים ריאליסטיים, ותמיד פיוטיים מאין כמותם. בתנועה מסיפור לסיפור, משפת אם לשתיקה, מהומור לגעגועים לכל מה שאבד, נבנה אט-אט הספר השלם כפסיפס שמשתבץ מחדש עם כל מבט.
"קיצורי דרך הביתה" הוא אוסף של 99 סיפורים קצרים, חלקם ממש קצרצרים של 2-3 שורות. למרות שאפשטיין הוציא 11 ספרים, עוד לא יצא לי לקרוא מפרי עטו וזו הפעם הראשונה ואיזה מפגש מלבב זה היה.
סיפורים מהמציאות לצד סיפורים פנטסטיים, שגורמים לקורא לרחף בין העולמות. נקודת המפגש בין העולמות מתעמעמת ועולמות אפשריים רבים נפתחים בפני הקורא.
אהבתי מאוד! מסתבר שהבחור מוכשר וזו תחילתה של ידידות מופלאה.
כמה ציטוטים נפלאים לטעמי -
הסיפור הראשון בקובץ - "על כוחה של הספרות הרוסית."
סבתא-רבתא שלי סגרה פעם ספר של טולסטוי כל כך חזק, עד שיצא מדפי הספר ניצוץ, והניצוץ נתפס בווילון, וניצתה שריפה וכל בית הקיץ שלנו עלה באש. לא ירשתי את הכישרון הזה של סבתי, אבל פעם ניסיתי לכתוב סיפור שבו הכול מתרחש בהילוך לאחור: בית הקיץ עולה באש, הווילון בוער, ניצוץ נתפס בדפי אנה קרנינה וכולי; סבתא-רבתא סגרה את הספר כל כך חזק עד שהאש כבתה. (עמוד 9)
"מותו של מיץ פטל"
"התחרות!" קרא מיץ פטל. הוא רץ מהר, אבל בוארץ יצורי הפרא כבר ירד ערב. קול לא מוכר קרא : "עצור או שאני יורה." ותבכה הג'ירפה. ויבכה האריה. (עמוד 48)
Si je devais le résumé j'utiliserai les termes suivants : - Voyage dans le temps - Ange - Histoire wtf - Wtf tout court - Histoire/guerre - Histoire de personnes - Ok c'est beau - Rêve - Mythologie Je ne pense pas avoir tous saisi, peut être qu'il n'y avait rien à saisir là où je n'ai pas réussi à saisir quelque-chose. J'ai trouvé que certaines pages étaient vraiment intéressantes et bien écrite.