What do you think?
Rate this book
לא רחוק ממרכז העיר
- GenresShort Stories
133 pages
First published January 1, 2007
10 people want to read
About the author
Orly Castel-Bloom
22 books36 followersOrly Castel-Bloom (Hebrew: אורלי קסטל-בלום) is an Israeli author.
Orly Castel-Bloom was born in north Tel Aviv in 1960, to a family of Egyptian Jews. Until the age of three, she had French nannies and spoke only French. She studied film at the Beit Zvi School for the Performing Arts in Ramat Gan.
Castel-Bloom lives in Tel Aviv and has two children.
Castel-Bloom's first collection of short stories, Not Far from the Center of Town, was published in 1987 by Am Oved. She is the author of 11 books, including collections of short fiction and novels. Her 1992 novel Dolly City, has been included in the UNESCO Collection of Representative Works, and in 1999 she was named one of the fifty most influential women in Israel. Dolly City has been performed as a play in Tel Aviv.
In Free Radicals, Castel-Bloom stopped writing in the first-person. In Human Parts (2002) she was the first Israeli novelist to address the subject of Palestinian suicide bombings. Her anthology of short stories You Don't Argue with Rice, was published in 2003. Castel-Bloom has won the Prime Minister's award twice, the Tel Aviv award for fiction and was nominated for the Sapir Prize for Literature.
Israeli literary critic Gershon Shaked called her a postmodern writer who "communicates the despair of a generation which no longer even dreams the dreams of Zionist history."
Orly Castel-Bloom was born in north Tel Aviv in 1960, to a family of Egyptian Jews. Until the age of three, she had French nannies and spoke only French. She studied film at the Beit Zvi School for the Performing Arts in Ramat Gan.
Castel-Bloom lives in Tel Aviv and has two children.
Castel-Bloom's first collection of short stories, Not Far from the Center of Town, was published in 1987 by Am Oved. She is the author of 11 books, including collections of short fiction and novels. Her 1992 novel Dolly City, has been included in the UNESCO Collection of Representative Works, and in 1999 she was named one of the fifty most influential women in Israel. Dolly City has been performed as a play in Tel Aviv.
In Free Radicals, Castel-Bloom stopped writing in the first-person. In Human Parts (2002) she was the first Israeli novelist to address the subject of Palestinian suicide bombings. Her anthology of short stories You Don't Argue with Rice, was published in 2003. Castel-Bloom has won the Prime Minister's award twice, the Tel Aviv award for fiction and was nominated for the Sapir Prize for Literature.
Israeli literary critic Gershon Shaked called her a postmodern writer who "communicates the despair of a generation which no longer even dreams the dreams of Zionist history."
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 2 of 2 reviews
September 16, 2015
סיימתי בסוף השבוע את "לא רחוק ממרכז העיר", מאת אורלי קסטל בלום. זהו קובץ של 10 סיפורים קצרים, שיצאו לראשונה בסוף שנות ה - 80. אז הקובץ נחשב ליוצא דופן, סוג של אוונגרד ספרותי.
הסיפורים בקובץ מתארים סצנות מתוך זוגיות שחוקה, עיפה, כואבת. אין בהם פואנטה, כי הפואנטה לא חשובה אלא ההתעסקות בטריוואלי, השולי והחסר משמעות. הם עוסקים בעיקר בבנאליות של הזוגיות. בהבאת התפל אל מרכז הבמה.
אהבתי סיפור אחד מתוך הקובץ, את הסיפור "יומן". סיפור שנכתב מזווית ראיה של אישה, שיום אחד קמה לעשות בשביל עצמה.
אולי לתקופתה הכתיבה של קסטל בלום היתה יחודית, מרעננת. אבל העדר הפואנטה והסתמיות כמעט של הסיפורים, איכזבה אותי. בסופו של יום, לדעתי סיפורים קצרים טובים חייבים סוג של פואנטה או סוג של אמירה חזקה שתזעזע את הקורא (כמו אצל קפקא).
ברשת יש דוגמא לאחד הסיפורים היותר מוצלחים בקובץ. הסיפור "אש קטנה" פותח את הקובץ. אני מודה שהוא יצר אצלי ציפיות שלא התממשו.
אולי זו אני, שעייפה מסיפורים על הבנאליות של הזוגיות ועל חוסר התוחלת שבהם. אולי אני צריכה דווקא סיפורים אופטימיים על זוגיות מרנינה, על אהבה, על תקווה?
"לא רחוק ממרכז העיר", אורלי קסטל-בלום
הוצאת הספריה החדשה, הספריה הקטנה
2007, 133 עמ`
הסיפורים בקובץ מתארים סצנות מתוך זוגיות שחוקה, עיפה, כואבת. אין בהם פואנטה, כי הפואנטה לא חשובה אלא ההתעסקות בטריוואלי, השולי והחסר משמעות. הם עוסקים בעיקר בבנאליות של הזוגיות. בהבאת התפל אל מרכז הבמה.
אהבתי סיפור אחד מתוך הקובץ, את הסיפור "יומן". סיפור שנכתב מזווית ראיה של אישה, שיום אחד קמה לעשות בשביל עצמה.
אולי לתקופתה הכתיבה של קסטל בלום היתה יחודית, מרעננת. אבל העדר הפואנטה והסתמיות כמעט של הסיפורים, איכזבה אותי. בסופו של יום, לדעתי סיפורים קצרים טובים חייבים סוג של פואנטה או סוג של אמירה חזקה שתזעזע את הקורא (כמו אצל קפקא).
ברשת יש דוגמא לאחד הסיפורים היותר מוצלחים בקובץ. הסיפור "אש קטנה" פותח את הקובץ. אני מודה שהוא יצר אצלי ציפיות שלא התממשו.
אולי זו אני, שעייפה מסיפורים על הבנאליות של הזוגיות ועל חוסר התוחלת שבהם. אולי אני צריכה דווקא סיפורים אופטימיים על זוגיות מרנינה, על אהבה, על תקווה?
"לא רחוק ממרכז העיר", אורלי קסטל-בלום
הוצאת הספריה החדשה, הספריה הקטנה
2007, 133 עמ`
December 26, 2021
יש ספרים של קסטל בלום שאני מאוד מאוד אוהבת ויש את הספר הזה שלא הצלחתי להתחבר אליו אפילו בקריאה שנייה. בחיי שניסיתי.
Displaying 1 - 2 of 2 reviews