מדובר באוסף סיפורים קצרים והומוריסטיים של אמנון דנקנר על רקע ירושלים של פעם. המשותף לכל הסיפורים הוא אותו הבל גאגין - נשוא שם הספר. לא כל הסיפורים ברמה אחידה, בדומה לחלק ניכר מהספרים מסוג זה, אבל הטובים שבהם ממש טובים ובראשם הסיפור "אבי ירד אל השאול", סיפור שקרע אותי מצחוק.
עוד ספר מענג של דנקנר, הוא אף פעם לא מאכזב בשפה הציורית, בקללות העסיסיות ובסיפור שחושף את העיר ירושלים ותושביה בפינות האפלות, בבארים המצחינים, החנוקים מעשן