אלרגיה

by Yehonatan Geffen, יהונתן גפן, איציק רנרט (Illustrator)

"אפילו היום, למרות שכבר עברו כמעט שלוש שנים מאז, קרן עדיין חולמת לפעמים על השבוע שבו השאירו את ורד, החברה הכי טובה שלה, אצלה בבית, ולא אמרו מתי יבואו לקחת אותה.

ואחר כך באו ולקחו אותה ולא אמרו מתי מחזירים אותה..."

ספר חדש של יהונתן גפן, מחבר הכבש השישה עשר, גן החלומות האבודים, הכוכבים הם הילדים של הירח, שירים שענת אוהבת במיוחד, שירים לנטאשה ועוד שירים וסיפורים רבים שהפכו לקלסיקה של ספרות הילדים העברית.

101 pages, Hardcover

First published January 1, 2003

About the author

Yehonatan Geffen (Hebrew: יהונתן גפן) was born in moshav Nahalal. He is the father of Aviv Geffen, Shira Geffen and Natasha Geffen, as well as nephew of Moshe Dayan. He has two grandsons. In 1965, he served as a paratrooper under Matan Vilnaì, and became an officer. In 1967, his mother overdosed on her medication and died. Geffen considers it to have been suicide. After his discharge from the IDF in 1969 and moving to Tel Aviv, he took up poetry. In 1972, while Geffen was studying in London, his sister Nurit committed suicide, causing him to return to Tel Aviv. During this period he began writing a column for the weekend supplement of Ma'ariv, and he joined the entertainment troupe "Lul" with Uri Zohar, Arik Einstein, and Shalom Hanoch. The latter introduced Geffen to his future wife, Nurit Makober. Geffen was often criticized for his strong left-wing leanings, which bordered on provocation, and even received death threats. He was one of a group of journalists (including Uri Dan, Yeshayahu Ben Porat, Eitan Haber, Hezi Carmel, Eli Landau, and Eli Tavor) who in 1973 published the book The Failure, the first book to document the Yom Kippur War. It criticized the performance of the government and military and also contained first-hand descriptions of battles, casualties, injuries, and the losses and failures of military hardware. The book aroused considerable public interest. Much of Geffen's success came from his works for children, like the song "HaYalda Hachi Yafa BaGan" ["The Prettiest Girl in Kindergarten"] and the book "HaKeves HaShisha Asar" [The 16th Sheep], but he has also written many popular songs, poems, plays, and stories for adults. He frequently collaborated with David Broza, rendering Spanish songs into Hebrew.

Reviews

[Aya Fenig · Rating 4 out of 5]

אני אוהבתתתת לא ידעתי שיהונתן כתב את זה
יש כמה קטעים שחורים לי ואני לא יכולה לתת 5 כוכבים אבל זה ספר מהמם

[Siv30 · Rating 2 out of 5]

אלרגיה, ספור ילדות, יהונתן גפן
הוצאת דביר, 2003, 101 עמ`

מבצע "תקרא תצליח" רץ זו השנה השניה. בנק פועלים תורם למען הקהילה והפעם לצמצום האנאלפבתיות, מטרה נעלה כשלעצמה. רק חבל שחינוך מתחיל מהבית ולא מהרחוב.

אז למי שלא ידע, לא שמע או סתם לא שם לב, במסגרת המבצע, "מפתים" ילדים או יותר נכון את ההורים, לקרוא ספרים שאותם מוכרים לנו ב- 10 שקלים חדשים.

אין לי מושג מי בוחר את הספרים אבל בשנה שעברה לדוגמא רכשתי כמה יצירות נוגעות ללב כמו "שרה פשוטה וגבוהה", סיפור נוגע ללב על יתמות והתמודדות.

השנה רכשתי את "אלרגיה (סיפור יְלֳדוׁת)" מאת יהונתן גפן, שיצא בהוצאת דביר.

למה סיפור יְלֳדוׁת אתם שואלים? כי רק ילדות יכולות להיות עד כדי כך קטנוניות ולהתעסק באבחנות דקות שנוגעות לקמט של אבא או החיוך הבלתי מחיק של אמא. רק הן חוזרו וטוחנות עד דק, עד כמה אבא מוכשר "הוא רופא נהדר" ועד כמה אמא נחמדה "היא מורה חביבה".

בנות כמובן שמות לב גם לתופעות כמו שקרים לבנים, ולתשובות שמאחורי השאלות שלא נשאלות.

אלרגיה אמור להיות סיפור חברותן של קרן וורד, מהר מאוד הוא הופך להיות מניפסט בשיבחי האם המחייכת והאב השתקן.

אין בו שום דבר שמונע ממנו באותה המידה להיות סיפורם של גיא ואייל, אבל אל תשכחו שאנחנו במזרח התיכון וכך הסטריאוטיפים המיגדריים מנצחים לא רק בחיים.

גפן הופך סיפור חברות פשוט, למסע כומתה לנבכי נפש ילדה הומיה את חברתה המוכה.

זה לא עקרוני שהחוויות של וורד, המתמידה להחבט, להישרט ולהינזק, היו מתאימות יותר לחוויות של גיא ואייל. אבל כמובן בנים לא מקנאים. הם גם לא רגישים ובטח ובטח שלא ישנים עם בובות. הם לא מתחרים בינהם על תשומת הלב ועל הצלחה ולא אומרים איכס על בנות.

בכלל בגיל 7 העולם שלהם מגיע לכדי מושלמות שאין יותר ממנה.

וברקע אחרי שהתמודדנו עם השגיונות והשיגעונות של קרן הסגולה וורד הוורודה (עוד דעה קדומה על צבעי בנות, למרות שאנחנו דווקא מאוד אהבנו שחור בתקופתי), גם המבוגרים לפעמים מתעצבנים על אירועים או אנשים והסכנה הברורה והמידית, כשזה חוזר יותר מפעם אחת, שהם יפתחו אלרגיה. סלידה עמוקה וממשית המלווה בתופעות פיזיות כאלה ואחרות, גם אם לא תמיד מוצדקת.

אלרגיה? חררה זה מה שקיבלתי מקריאת הספר הזה.

ומשפט אחרון בקשר לבחירה בספר במסגרת המבצע ומשמעותה.

מה הבחירה הזו אומרת, על הבנק פועלים והמסרים שהוא מנסה להעביר? האם אני צריכה לראות בספר פרסומת סמויה שמנסה לשתול לדור הצעיר ארכיטיפ של מבנה יחסים "תקין" בין המיגדרים?

תקרא תצליח למצוא לך אישה, עזר כנגדך...