Mobbing

by Annette Pehnt, Riccardo Cravero (Translator)

Jo arriva a casa con aria agguerrita, getta una lettera sul tavolo. Davanti a lui una donna, la moglie: «Ci sono riusciti. Licenziato senza preavviso». Tutte le loro motivazioni non sono altro che menzogne. Perché? Che cosa è accaduto veramente? Sono le parole della moglie a raccontare con dolorosa lucidità l'intera storia, a scrutare la zona grigia dell'amarezza, del rancore, dello sgomento in cui è precipitato l'uomo che ama. Jo non le ha mai detto tutto, Jo per lei era un ottimo impiegato, apprezzato dai colleghi, serio, partecipe, professionale. Poi in ufficio è arrivata una nuova dirigente, e con lei ogni cosa è cambiata. Questo almeno è ciò che sostiene lui, mentre lei non sa più quale sia la verità. Nemici, spettri e cospirazioni erano già parte della loro vita da qualche anno. Erano nella testa di Jo, al centro delle sue preoccupazioni. Ma adesso non deve discutere del suo lavoro. Adesso non c'è piú un lavoro, c'è solo un tempo infinito da trascorrere in casa, giorni interi da riempire e vivere, come mai era successo prima. Solo ora la donna comprende di non aver condiviso fino in fondo gli innumerevoli dettagli della vicenda. Un uomo che perde il lavoro diventa una vittima sospettosa che ripete all'infinito sempre le stesse storie, rincorrendo la giustizia risolutrice di chi si sente screditato e sostituito nel cuore stesso della propria vita. Chi gli sta di fronte scruta un vuoto, una debole luce in fondo a tunnel, che aspetta di essere attraversato. Una voce di sconcertante verità delinea l'intenso ritratto di un dramma familiare che può scoppiare ovunque, in ogni casa, in ogni paese. Un romanzo che sa esprimere la durezza spietata del mondo del lavoro e raccontare con attenzione poetica la difficile quotidianità della fiducia, del rispetto e della dignità.

Genres: German Literature, Roman, Fiction

160 pages, Paperback

First published January 1, 2007

Reviews

[yexxo · Rating 4 out of 5]

Ein irreführender Titel. Bei einem Buch mit dieser Überschrift erwartet man eine gewissenhafte Auseinandersetzung mit diesem Thema. Doch behandelt wird es 'nur' aus der Sicht der Ehefrau des Betroffenen. Die Leserinnen und Leser wissen so viel, wie sie von ihrem Mann erfährt, man lernt ihre Gefühls- und Gedankenwelt kennen. Und so entsteht ein recht bruchstückhaftes Bild wie es zu diesem 'Kriegszustand' (lt. ihrem Mann) in seinem Büro kommen konnte, aber im Gegensatz dazu ein umso vollständigeres über eine Beziehung, die díeser Belastung (und vermutlich auch anderen) wohl nicht standhalten wird.
In Rückblenden und Momentaufnahmen beschreibt die namenlose Ich-Erzählerin das gemeinsame Leben mit ihren beiden kleinen Kindern, ihrem Mann Jo und die immer stärker werdende Zerrüttung an seinem Arbeitsplatz. Seine neue Chefin ist die Ursache des Ganzen, sie mag ihn nicht, versucht ihn kaltzustellen ebenso wie seinen Kollegen und Freund. Doch ganz so einfach ist es nicht mit der Schuldzuweisung: Immer wieder klingt durch, dass auch Jo kein einfacher Charakter ist. Er wirkt rechthaberisch, unnachgiebig, geht direkt auf Konfrontationskurs. Von seiner Frau erwartet er von Beginn an dass sie uneingeschränkt auf seiner Seite steht. Kommen kritische Fragen blockt er ab und redet nicht weiter, sein eigenes Verhalten scheint er nicht zu reflektieren . Doch auch als die Sache eskaliert, er seine Kündigung erhält, steht sie noch immer nicht völlig hinter ihm, sie kann sein Verhalten nicht nachvollziehen (Ein häufig wiederkehrender Satz ist: '...obwohl er doch jetzt Zeit hätte.') Doch auch sie ist nun ohne Rückhalt: Das wofür sie ihn geliebt hat, existiert nicht mehr (ihr Kraft und Rückhalt zu geben, seine Entschlossenheit usw.).
Dass eine Liebe nicht nur im Alltag sondern gerade auch unter besonderen Belastungen zerbricht, zeigt dieses kleine Büchlein mehr als deutlich. Beiden Seiten gelingt es nicht, sich in die Position des jeweils Anderen zu versetzen, ohne das eigene Ich in den Vordergrund zu stellen. Jeder sieht sein eigenes Leid als das jeweils Schwerste an, die Unverstandenheit der eigenen Bürde wächst und das Verständnis für die Last des Anderen sinkt. So währt es nicht lange und die Schuldzuweisungen beginnen.
Alles in allem ein ausgesprochen bedrückendes Buch - aber gerade deshalb sehr lehrreich.

[Heinz · Rating 5 out of 5]

Ein hervorragender, kleiner Roman. Die Ich-Erzählerin, Frau des entlassenen Joachim, erzählt im wahrsten Sinne des Wortes, was passiert ist bzw. wie sie es alles erlebt hat: die Veränderungen in ihrem Mann, die Probleme, die sich daraus in ihre Beziehung drängten, überhaupt die ganze Tragweite von Mobbing und Frustrationen. Wenn man sich einmal daran gewöhnt hat, dass es keine direkte Rede mit Anführungszeichen gibt, sondern alles erzählt wird beinahe wie in einem "Bewusstseinsstrom" (alles, was ihr gerade in den Sinn kommt), packt einen die Geschichte unheimlich. Zwei kleine Minuspunkte: Wieso nennt sie das Baby nicht mit dem Namen («Ich schaute dem Baby zu.» - «Es läuft herum und spricht mit mir.»)? Und weshalb in aller Welt hört die Geschichte so abrupt auf? Da hätte ich liebend gerne noch mindestens 100 Seiten weiter gelesen!

[Reija Viinikkala-Smith · Rating 3 out of 5]

A well.written novel about hard subject, bullying at work.

[Siv30 · Rating 4 out of 5]

מה קורה לאדם שמפוטר אחרי שנים של עבודה בעירייה? מה קורה למשפחתו של אותו האדם?

אנטה פנט מספרת את סיפורם של האנשים הקטנים והרמוסים. אותם עובדים שיום אחד יש להם ביטחון כלכלי, בית בשכונה מטופחת, נסיעה לחו"ל אחת לשנה, חברים ושיגרת חיים של מעמד ביניים מבוסס ויום אחרי המציאות הזו מתנפצת לרסיסים.

זה לא הספר הראשון שעוסק במשבר הכלכלי והתוצאות שלו. קראתי גם את "וכך הגענו לסוף" שעסק באותו הנושא. השוני בינהם בזווית הראיה שאימצה אנטה פנט, זווית ראיה של הרעיה המספרת בגוף ראשון את סיפורו של בעלה, שהולך וקטן למול עינייה עד כדי כך שהוא מעדיף חיים של השפלה ורמיסה בעבודה על פני הסטטוס של להיות מובטל.

כולנו רוצים סביבת עבודה עם מכונת אספרסו, את הביטחון המתעתע שמציעה סביבה כזו.

סביבה כזו תורמת לדימוי העצמי שלנו ומאפשרת לו לשגשג. רובנו נתקשה מאוד לנצל את ההזדמנויות התעסוקתיות שמצב אבטלה מציע לנו, במיוחד אם אנחנו בעלי משפחה. אצל גברים המצב נראה לי שביר יותר, כל הדימוי העצמי הגברי מבוסס על היכולת לפרנס כך שמצב אבטלה מוביל אותם לאימפוטנציה וסירוס כללי.

אנטה פנט אינה מציעה לקורא פתרונות. גם לא נחמה. סיום הספר אופטימי אבל מותיר מועקה גדולה.

ספר חזק, שגורם לקורא להסתכל לעצמו בלבן של העיניים ואינו משחרר.

"סביבת עבודה עם מכונת אספרסו", אנטה פנט

הוצאת עם עובד, 2009, 186 עמ'

[Brian · Rating 3 out of 5]

Interesting to read the internal conflict that mobbing can cause between partners. However, remained within this realm and went no further.