באגדה אנה מממלכת הכוכבים מסופר על בתו הקטנה של הים, קוסמת שידיה מרפאות כל מחלה, הנחטפת מממלכת הכוכבים על ידי מלך אכזר ושבור לב, כדי שתרפא את מלכתו האהובה, פרח בר. באגדה שתי אחיות נועלת ליילית, בתו של הירח, את נעליה הטובות ויוצאת לחפש את אחותה שמשית, בתו של השמש - שנעלמה. באגדה נסיך העכבישים ונסיכת הפרפרים נוטש טרנטולה, נסיך העכבישים, את ארמונו ויוצא לחפש קוסם שיהפוך אותו לפרפר, בעוד ששמיימית, הנסיכה הפרפרית, מחפשת בן זוג - ש"יש לו ראש בין הכנפיים, ולא כנפיים סביב ראשו" - שיעזור לה לנהל את ארמון הוורדים.
ספר בהיר, אפל, מסתורי, חיוני, כואב, מתוק, עדין ומפחיד. אני לא יודע מה הז'אנר - אגדות למבוגרים מחוברים לעצמם? אגדות לילדים רגישים מדי? - אבל ברור לי שהוא ז' אנר הכרחי, ושהספר הזה הוא יצירה הכרחית ובודדה במיוחד. יש פה את תעופת הדמיון של הפנטזיה האפית, לצד קנה המידה הממוזער של סיפורי פיות, בתוך מסגרת סיפורית שמודעת כל הזמן לעובדת היות הסיפור סיפור. זאת האנרגיה שאני נושם בתוך יצירות המופת הגדולות של ספרות הילדים הגדולים למשל - פיטר פן של בארי, ספר הג'ונגל של קיפלינג, אליס של קרול וכמובן, מעל כולם, כל מילה שכתב מיכאל אנדה. אפשר להריח את האוויר הזה גם במפגשים עם אלף לילה ולילה, סיפורי רוחות יפניים ומעשיות רבי נחמן מברסלב. האיורים עוצרי נשימה לפעמים ומישהי שכותבת כזה ספר יכולה לכתוב עשרה. אני מקווה שיום אחד אולה קרבצ'נקו תהיה אך ורק אמנית. אני מקווה שהיום הזה קרוב. ואני גאה ושמח להיות הראשון שכותב על הספר הזה באתר הזה.