סופרת צעירה מנהלת חיי בדידות וחיי אהבה. הספר שכתבה הצליח, אבל עכשיו היא כבר לא כותבת. היא שותה, היא מעשנת, היא מזמינה הרואין במעטפות שמגיעות באופן סדיר. הקשרים שהיא מנהלת קצרים ואקראיים, בלי רגשות מיותרים. לכל החברות שלה יש ילדים. כל מי שהיא מכירה נדמה לה מתַפקד, פעיל בעולם. לא היא.
גבר נכנס לחייה. הוא מבוגר ממנה. הוא עקב אחריה ברחוב. היא אומרת שהיא אוהבת אותו. בווירטואוזיות שהייתה כבר לסימן ההיכר שלה, מעין איתן מוחקת את קו הגבול בין הממשי, הביוגרפי והבדוי, ובין הנורמטיבי למה שמוכרז כמעורער ובזוי.
ברומן הצעקה איתן מגשימה את ההבטחה שנטמנה בספרה הראשון 'אהבה', שתורגם לאנגלית וספרדית וזכה ב־ National Jewish Book Award לספרות עברית מתורגמת לשנת 2022
הדבר שמעין מנסה למפות פה הוא עדין נורא, והיא עושה את זה בחסד עצום, וזו זכות דפוקה לראות ספרות גדולה נולדת ככה במדינה שלי. כמו לב שנשבר כדי להיפתח אל העולם כולו
״הצעקה״ היא נובלה מצויינת העוסקת בעיקר בחסכים רגשיים ובנזקים שהם גורמים. מעין איתן כותבת נהדר ובצורה שבמודע או לא מבלבלת את הקורא. לפעמים מבלבלת מדי אך לא באופן שפוגם בקריאה. תיאורי ההפכפכות והפאסיביות אגרסיביות של הדמות הראשית חסרת השם מדוייקים ומעוררים דאגה לגבי מה שעלול להתרחש אחרי סוף הנובלה. השימוש בפתולוגיות השונות של הגיבורה נעשה בחוכמה ובייחודיות ועקב כך הנובלה היא בעיניי שונה מיצירות אחרות שעוסקות באותם נושאים. למעין איתן בהחלט יש קול מעניין שמעורר רצון לקרוא ממנה עוד.