"כמו יצורים חיים, חגים פושטים ולובשים צורה. יום הכיפורים הפך מיום כפרה פולחני ליום תשובה, כשם שפסח הפך משֵם של קורבן למועד שבמוקד שלו סיפור הגדה. אך החגים אינם פשוט משילים את משמעויותיהם הישנות ולובשים חדשות. הם ממשיכים לסחוב, גם בגלגוליהם המאוחרים, את שורשיהם הקדומים, הקמאיים. שורשים אלה אנו מבקשים לחשוף כאן."
מדוע תוקעים בקרן של איל בראש השנה? מדוע בסוכות לוקחים לבית הכנסת ארבעה מיני צמחים? ומה מקור הנרות בחג החנוכה? בגן ובבית הספר מלמדים אותנו שהשופר נועד לעורר לתשובה, שארבעת המינים מסמלים סוגים שונים של טיפוסים בעם ישראל, ושבחנוכה מדליקים נרות לזכר נס פך השמן. הסברים אלה מבוססים על מסורת חז"ל, אבל במאות השנים שלפני חז"ל, ואף בזמנם, סופרו על חגי ישראל סיפורים אחרים שנשאו אופי שונה מאוד - מגוונים יותר, פראיים יותר, ופתוחים לעולם הרחב. חוקר התרבות היהודית פרופ' ישי רוזן־צבי מזמין אותנו להעמיק חקר ולבחון את ההיסטוריה של החגים מראשיתה. בספר זה הוא חושף בפנינו רבדים עמוקים, דרמות אדירות ומקורות מפתיעים, המסתתרים תחת המסורות המקובלות לגבי חגי ישראל ומנהגיהם.
ישי רוזן־צבי מלמד תלמוד וספרות יהודית עתיקה באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר במכון שלום הרטמן. ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל הוא ספרו החמישי בעברית. לפניו ראו אור הטקס שלא היה: מקדש, מדרש ומגדר במסכת סוטה, מאגנס; גוף ונפש ביהדות העתיקה, מודן; בין משנה למדרש: קריאה בספרות התנאית, האוניברסיטה הפתוחה; ומגוי קדוש לגוי של שבת: האחר של היהודים: קווים לדמותו, עם עדי אופיר, כרמל.
מרתק ,מעמיק וכתוב בשפה די קלה לעיכול, וזה לפעמים חשוב במסגרת כל הציטוטים מהמסורות היהודיות השונות.
מה שהכי ריתק אותי ומצא חן בעיני בספר זו העובדה שזה מציג את המגוון האפשרי של פרשנויות ותנועות של היהדות, בניגוד לגוש השמרני הלכאורה אחיד למדי שבו מגדלים בני אדם בישראל. אולי זו רק הפרספקטיבה שלי, אבל מתוך הדיונים וההבהרות בספר ניתן לראות את היהדות כמעשה חברתי גמיש, הנתון לויכוחים, פרשנויות ושינויים תלוי זמן, מקום, ואידיאולוגיה - הרבה יותר מאשר אמת אבסולוטית אחת.
כל זה אולי די ברור מאליו, אלא שבהלך הרוח הנוכחי - חשוב עד מאז להזכיר ולהדגים את זה.
בשנה האחרונה קראתי את ספרו ישי רוזן־צבי, "ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל" - פרק בכל חג. זאת היתה דרך נפלאה להתחבר למעגל השנה בתקופה שמרגישה מחוץ לזמן וגם למדתי כל מיני דברים מעניינים על ההיסטוריה המוקדמת של חגי ישראל. כיאה לספר לציבור הרחב, רוזן־צבי כותב באופן נהיר ונגיש מאוד, וגם אם לפעמים היה לי חבל שהוא לא העמיק יותר בנושאים מסוימים, ככל הנראה מחשש שהקורא הסביר לא יתעניין (אנחנו מתעניינים, ישי!), נדמה לי שיש מה ללמוד ממנו גם בתחום החמקמק של כתיבה עיונית לציבור הרחב. לי, למשל, יש נטייה הפוכה*: להכביר מלים ופרטים, גם אם לא ממש צריך. בקיצור, אני ממליץ.
quite fascinating, a suprisingly deep (but not deep enough) dive into different religious jewish literature (with quite a bit of personal assumption and bias, which I found quite charming and in places hilarious) trying to uncover the origins of the jewish holidays and their origins