האופסימיסט

by Emile Habiby, אמיל חביבי (Author's Hebrew Name), אנטון שמאס (Translator)

ספרו של אמיל חביבי, חתן פרם ישראל לספרות לשנת 1992, הופיע לראשונה במקורו הערבי ב-1974, ותוך זמן קצר זכה למקום של כבוד בספרות הערבית המקומית והכלל ערבית, ואף תורגם ל-15 שפות.

זוהי סאטירה עזה שבמרכזה סעיד, פלסטיני מצפון הארץ, שלאחר שוך הקרבות של 1948-9 מנסה לשתף פעולה עם השלטון היהודי במדינה החדשה, אך מוצא את עצמו בין הפטיש והסדן. עד מהרה נעשה יחסו לשלטון דו-משמעי ותגובותיו על מעשי הבוסים היהודים מזכירות במידה רבה את אלה של החייל האמיץ שווייק, גיבור ספרו של האשק הצ'כי. קורותיו המרתקים מועברים אלינו באמצעות שורה של איגרות שהוא משגר אל חברו המחבר מאי שם בחלל (לשם נחטף על ידי קוסמונאוטים עלומי-זהות) או מבית משוגעים (לשם "נחטף" כתוצאה ממצבו הנפשי).

ביצירה זו מגשים אמיל חביבי במידת-מה את האידיאל שאליו שואפים רבים מסופרי העולם הערבי של ימינו: לכתוב רומן השואב את השראתו מהמציאות, ואת צורתו - מהמקורות הערביים, העממיים והספרותיים כאחד, אך מבלי לזנוח את ההישגים ואת הנורמות של הספרות העולמית. כאן צורת המקאמה משתלבת, אפוא, בצורת הרומן הפיקארסקי.

תרגומו של הספר הזה, שלשונו מורכבת ומשובצת מובאות עממיות וספרותיות, הוא הישג ספרותי של ממש, מעשה ידיו של הסופר אנטון שמאס (שתרגם לעברית גם את שתי הנובלות האחרות של חביבי, "אחטיה" ו"סראיא בת השד הרע").

אמיל חביבי נולך בחיפה בשנת 1922, והיה פעיל בחוגי הקומוניסטים הפלסטינים מנעוריו. לאחר קום המדינה היה מראשי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, וייצג אותה בכנסת כ-19 שנה, כן ערך את ביטאונה "אל-איתיחאד", שם פרסם במשך שנים רבות טור פוליטי-סאטירי בחתימת "ג'והיינה". מאז שנות השמונים מקדיש חביבי את רוב מרצו לספריו ולכתיבה בעיתונות הערבית המופיעה בארץ ובאירופה.

Unknown Binding

Published January 1, 1995

About the author

Also Emile Habibi
(Arabic: إميل حبيبي)

Habibi (Habiby) was an Palestinian Christian writer and politician .

He was born in today's Israel, which at that time was part of the British Mandate of Palestine. Born in to a Protestant Palestinian Arab family (his family had originally been Arab Orthodox but converted to Protestantism due to disputes within the Orthodox church) In his early life he worked on an oil refinery and later was a radio announcer. Under the Mandate he became one of the leaders of the Palestine communist party. When the 1948 Arab-Israeli War began in 1948 he stayed in Haifa while many others chose or were forced to leave the country. As a result he was granted Israeli citizenship. After the war he helped to create The Israeli communist party and established the Israeli communist paper Al-Ittihad. He stayed in Haifa his whole life. His gravestone reads (on Habibi's own request): "Emile Habibi - Remained in Haifa."

Habibi received the Al-Quds Prize from the PLO. Two years later (in 1992) he received the Israel Prize for Arabic literature. His willingness to accept both reflected his belief in coexistence. Though after accepting the Israel Prize a debate set off among the Arabic intellectual community. Habibi was accused of legitimating the Israel anti-Arabic policy. Habibi replied to the accusations: "A dialogue of prizes is better than a dialogue of stones and bullets," he said. "It is indirect recognition of the Arabs in Israel as a nation. This is recognition of a national culture. It will help the Arab population in its struggle to strike roots in the land and win equal rights .