אספלט

by מיכל פיטובסקי

ילדה ונערה הגדלות בירושלים של שנות התשעים, בסביבה שבה להתבגר משמעו לשרוד. על נשים צעירות הצריכות לא רק להתאהב ולהתעצב, אלא בעיקר להתגונן ללא הרף מפני התוקפנות והאדישות המקיפות אותן. רומן יוצא דופן ונועז העוסק באלימות המחלחלת לחיי היום-יום בארץ ועל התפרקותן של המערכות המעצבות אותנו כאדם.

Paperback

First published January 1, 2012

About the author

מיכל פיטובסקי נולדה בפרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית, וגדלה בירושלים. אביה היה איתמר פיטובסקי, פרופסור לפילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית בירושלים. החל מגיל 19 החלה לתקלט תחת שם הבמה "אלטרנטיב צ'יק", מעל במות שונות בירושלים. היא תקלטה רוק אלטרנטיבי, אייטיז ואלקטרו, משלח יד בו עסקה במשך תשע שנים.

פיטובסקי היא בעלת תואר ראשון בספרות כללית והשוואתית ובתולדות האמנות, מן האוניברסיטה העברית בירושלים.

"אספלט" הוא הרומן הראשון שלה שיצא לאור. הרומן פורסם בהוצאת כתר בשנת 2012. בנוסף לכך פירסמה בכתב העת "הכיוון מזרח", ב"אלכסון", ובבלוג שלה, "טיפוסים".

היא זוכת מלגת "פרדס".

(מתוך הערך בוויקיפדיה)

Reviews

[Max Kalinin · Rating 4 out of 5]

איזה כיף זה לרשום ביקורת על ספר שאף אחד עדיין לא רשם פה ביקורת עליה. תמיד יש פעם ראשונה. גם פעם ראשונה ביקורת בעברית.

מרוב התלהבות של דברים ראשונים, אין לי יותר מדי מה לרשום, אבל אני אשתדל.
נחלק לדברים טובים ורעים. נתחיל מהטובים.
גדלתי בעצמי בתקופה שהספר מדבר עליה, ואי אפשר לא להזדהות. בחלק מהזמן הרגשתי שאולי היא מגזימה עם כל האלימות שתוארה בספר, אבל מצד שני ככל שאני חושב על זה יותר, ככה אני מגלה שזה לא באמת רחוק מדי מהמציאות. אני לגמרי זוכר את האלימות של כיתה ו' וכל החרא שנלווה איתו עד סוף התיכון. שם בשלב כלשהו העניינים נרגעו, וזה נראה שהילדים גדלו והתבגרו. אז כן, זה לגמרי תיאר את העניינים שהלכו בתקופה הזאת בבתי הספר. לא יודע איך זה היום, אבל אז כל זה באמת היה ככה. והדמויות הרגישו לי אמיתיות ולא סתם מומצאות. לרגע אפילו חשבתי שאולי אני מכיר אישית חלק מהדמויות שסופר עליהן. כל עניין המצאת השמועה על כת השטן בשביל לגרום לערסים קצת לפחד ממך, זה לגמרי משהו ששמעתי הרבה לפני שהגעתי לספר הזה מפי כל מיני חברים שלי. וכל התהיות של הילדים המתבגרים, לגמרי נזכרתי באיך שהרגשתי בעצמי אז, ואני באמת מזדהה עם כל מילה שנאמרה בנושא. לכן זה לגמרי טוב. התיאורים היו אמיתיים, הדמויות לגמרי הרגישו אמיתיות, והיה יותר מדי קל להזדהות איתם.

הדברים הרעים - הספר היה יותר מדי פסימי בסופו של דבר. במיוחד הסוף. הוא לא השאיר שום טעם טוב. כאילו שהכל חרא, ומשם ילך ויהיה גרוע יותר, כאשר בפועל, משם הדברים דווקא מתיישרים ומסתדרים. ולכן אני ממש לא מסכים עם המסר הסופי שהסיפור העביר בעיניי. זה הרגיש כמו מסע אלים ועצבני ללא טעם או הסבר בסופו של דבר, וזה די עצבן אותי. כי בחיים האמיתיים, החיים המשיכו ונהיו אחרים. ובספר הם לא.

4 מתוך 5 בסה"כ, קריאה שווה ביותר בעיניי.

[Daniel · Rating 2 out of 5]

"אספלט", לצערי, הוא לא ספר שמותיר חותם של ממש. חוץ מהדמות של עפרי, שמאד הרשימה אותי, אף דמות לא נשארה איתי אחרי שסיימתי לקרוא. חסר בו ייחוד, לדעתי. יש כמה קטעים שמתארים יפה את תחילת גיל ההתבגרות ואת הקשיים של תקופה זו, וגם תיאורים מעניינים של ירושלים. פרט לאלה ולעפרי, לא התלהבתי.