L'esperimento di Pott

by Pitigrilli

Libro usado en buenas condiciones, por su antiguedad podria contener señales normales de uso

Genres: Fiction

288 pages, Paperback

First published January 1, 1945

About the author

Pitigrilli was the pseudonym for Dino Segre (9 May 1893 - 8 May 1975), an Italian writer who made his living as a journalist and novelist. His most noted novel was Cocaïne (1921), published under his pseudonym and placed on the "forbidden books" list by the Catholic Church because of his treatment of drug use and sex. It has been translated into several languages and re-issued in several editions. Pitigrilli published novels up until 1974, the year before his death.

He founded the literary magazine Grandi Firme, which was published in Turin from 1924 to 1938, when it was banned under the newly enacted anti-Semitic Race Laws of the Fascist government. Although baptized as a Catholic, Segre was classified as Jewish at that time. He had worked in the 1930s as an informant for OVRA, the Fascist secret service, but was dismissed in 1939 after being exposed in Paris. His father was Jewish, and Pitigrilli had married a Jewish woman (although they had long lived apart)

Pitigrilli had traveled in Europe in the 1930s while maintaining his house in Turin. His efforts beginning in 1938 to change his racial status were not successful, and he was interned as a Jew in 1940, following Italy's entrance into the war as an ally of Germany. He gained release from the internal exile that year, and wrote anonymously in Rome to earn money. After Mussolini's government fell in 1943 and the Germans began to occupy Italy, Pitigrilli fled to Switzerland, where his second wife (a Catholic) and their daughter joined him. They lived there until 1947, then moved to Argentina. Segre and his family returned to Europe in 1958, settling in Paris, from where they occasionally visited Turin.

Reviews

[Siv30 · Rating 3 out of 5]

לפני מספר שבועות הייתי בקמפוסינימה בנושא "אהבה בפרק ב`". דר` נירה כפיר, הרצתה בצורה נהדרת ואולי רשפים תספר לכם יותר, אני רוצה לספר על החלק של ההרצאה שהתחבר לי לספר מאת פיטיגרילי שקראתי.

ד"ר נירה כפיר אמרה, שאהבה היא טוטאלית וסופית. אהבה כזו גורמת לך לאבד את עצמך ולכן יש אנשים שמפחדים מהטוטאליות הסופית הזו ולא מגיעים לאהבה אף פעם כדי לא להיפגע, כמו גיבור הסרט שראינו בהמשך להרצאה, ג`ק ניקולסון בתפקיד בסרט "באהבה אין חוקים".

אני לא סובלת את ניקולסון, אבל אין ספק שהוא שחקן שיודע להרים סרט.

ד"ר כפיר איחלה לכולם לחוות את הטוטאליות הסופית הזו לפחות פעם בחיים, למרות שאי אפשר לחיות בטוטאליות הסופית הזו לאורך זמן רב.

נזכרתי בדברים האלה כשקראתי את פאולו פוט, הגיבור של פיטיגרילי: "מי שחוסך ברגשות, אינו צפוי לפשיטות רגל קטלניות" (88) כמה שונה מד"ר כפיר.

פוט כמובן טועה. מי שחוסך ברגשות, נשאר בבדידות שזו הרגשה הרבה יותר כואבת ונוראית מפשיטת רגל רגשית לאחר אהבה. הוא לא חי את החיים האמיתיים.

ברובד הראשוני והמידי, הניסוי של השופט פוט, הוא ניסוי ביכולת האנושית להחליף קריירה וגם להצליח בה. אבל ברובד העמוק יותר הוא ניסוי באהבה, בגילגוליה, בצמיחתה וקמילתה. הוא ניסוי בזוגיות, בחלוקת אחריות ליחסים ובסטיגמות ודעות קדומות שיש לנו על גברים ונשים.

אני ממליצה לכם לשמוע הרצאה של ד"ר כפיר, היא נהדרת, כל כך רהוטה ומסדרת את הדברים במקום. אני ממליצה לכם לקרוא את הספר של פיטיגרילי. התרגום לא משהו, אבל התכנים מעניינים.

"הניסוי של השופט פוט", פיטיגרילי
הוצאת שוקן, 2003, 227 עמ`

[Carlos]

I am reading this book for the second time.