ארוחת צהריים קלה חתמה דיון בן 90 דקות שקיימו 15 פקידים גרמניים בכירים, בווילה מפוארת ברובע ואנזה שבברלין ב-20 בינואר 1942. כאשר נותרו ריינהרד היידריך ואדולף אייכמן לבדם, לא הסתיר היידריך את שביעות רצונו: שליטתו על השמדת יהודי אירופה הובהרה, והתיאום החיוני לביצוע הרצח הובטח. בכינוס זה נפגשו כל המרכיבים שהפכו את שואת יהדות אירופה למציאות נוראה: אידיאולוגיה רצחנית, יעילות פקידותית וביצוע דקדקני. זהו האירוע שבו סללו הרוצחים שמאחורי שולחן הכתיבה את הדרך ל´פתרון הסופי´, הדרך שהובילה לטרבלינקה, למיידנק ולאושוויץ. ועידת ואנזה היא אחת מאבני הדרך המרכזיות בשואה, אך 70 שנה לאחר קיומה היא עדיין מעוררת שאלות: מדוע כונסה? מה משמעות הפרוטוקול שנרשם בה? מי היו המשתתפים ומה היו מניעיהם? כיצד השתלבה באירועי מלחמת העולם? מהו מקומה ברצח שכבר התחולל? כיצד חיו ומה ידעו באותו יום הקורבנות שגורלם נחרץ? על שאלות אלו עונה הספר הנדון: השמדה.
למרבה ההפתעה, החלק של ועידת ואנזה הוא לא עיקר הספר. הספר מעשיר מאוד גם בכמות המקורות שלו (בהתחלה נשען יותר מדי על היטלר של קרשו, אך עם הזמן משלב מקורות נוספים שרשמתי לעצמי לקרוא חלק לא מבוטל מהם) .
עוד משהו מעניין הוא הדיון בין האינטנציונליסטים לפונקציונליסטים בשאלת האם הפתרון הסופי תוכנן מראש או התגבש עם השנים.
העובדה כי ועידת ואנזה הייתה בעיקר הפגנת כוח במסגרת ויכוח פוליטי בין המוסדות הנאציים, ולא תחילתו של הפתרון הסופי, מעניינת כשלעצמה.
This entire review has been hidden because of spoilers.