ימיו ולילותיו של הדודה אווה

by Amnon Dankner, אמנון דנקנר

בבית קטן, בירושלים של שנות החמישים, גר ילד יתום מאם עם אביו ועם משפחה נוספת, והילד מתנהל בעולם כגלמוד המבקש אהבה בכל אשר יפנה. אל בני הבית הזה, שכל אחד מהם נושא עמו שק של כאב, מצטרפת בלילה גשום אחד גברת שפניה חבולים ומבטה מבועת, ובלבה פקעת של סודות. עוד באותו לילה מתברר שמתחת לאיפור ולשמלה מסתתר גבר במנוסה. "הדודה אווה", כך קורא לו הילד היתום ונפשו נקשרת בעבותות של אהבה אל הזר המוזר הזה, שמסתגר רוב הימים בחדרו, מתפרנס מכתיבת רומנים רומנטיים ושותה בצמא את דיווחיו של הילד על סרטי האהבה שהוא רואה בקולנוע. על העבר - הדודה אווה אינו מדבר לעולם. היחסים העדינים הנרקמים בין הילד לבין הדודה אווה, הכמהים כל כך לנפש קרובה, אינם מחזיקים מעמד זמן רב.

560 pages, Paperback

First published January 1, 2008

Reviews

[Moshe Mikanovsky · Rating 5 out of 5]

נהדר! דנקנר טווה בשפה עשירה ומלאה סיפור של תחילת המדינה, ניצולים ויתומים, משפחות שגורלם נשזר זו בזו בבית ירושלמי אחד בשכונה אחת עם דמויות הסובבות אותן ואוחזות ומרפות ואוהבות ובוגדות. פשוט נפלא!

[Michael Milgrom · Rating 5 out of 5]

In the 1950's a young boy lives with his father; his mother was killed in a bombing during or just before Israel's war of independence. They share their small apartment in a poor neighborhood in Jerusalem (Mamillah, now site of the glitzy Mamillah mall but then a bunch of run-down houses right up against the border with the Jordanians) with another family and their legal status in the apartment is dubious. Suddenly, they have a new tenant thrust upon them: A man who dresses as a woman, Doda Eva (Auntie Eva). A complicated relationship between Doda Eva and the young boy ensues.
This is a terrific story, though somewhat long. Strong on evocation of Jerusalem of the 1950's and 60's. Many of the characters are long-winded and egotistical but realistic. The protagonist/narrator is deeply flawed but fascinating. A very well-constructed tale that, at times strains the bounds of verisimilitude but doesn't quite break them and is a great read. I hope it gets translated into English.

[Gili · Rating 5 out of 5]

“ימיו ולילותיו של הדודה אווה” הוא רומן רחב ומלא חיים, שמתרחש בירושלים של שנות החמישים והשישים ומסופר דרך עיניו של ילד יתום מאם שמחפש חום ושייכות בעולם מבוגרים פגוע ומורכב.

אל תוך המציאות האפורה הזו נכנסת דמות חריגה ומסקרנת – “הדודה אווה”, גבר הלובש בגדי נשים וחי בזהות חבויה, שסוחף את הילד לקשר רגשי עמוק ויוצא דופן. הקשר ביניהם הוא לב הספר: עדין, מוזר, ולעיתים גם מטריד, ובעיקר מלא כמיהה לאהבה והכרה.

הכתיבה של דנקנר “סוערת” – יש בה שפע, דרמה, הומור וגם רגש גלוי. זה לא ספר מינימליסטי; להפך, הוא גדוש דמויות, סיפורים ורקע היסטורי־חברתי וממש יוצר תחושה של עולם שלם וחי.

אני מאד אהבתי

[Noa Harpaz · Rating 5 out of 5]

ספר יפהפה!! כתיבה רהוטה, עברית אמיתית של פעם. העלילה מתרחשת בירושלים בתקופת תחילת קום המדינה, עם השפעות של מלחמת העולם השניה. ילד שאמו נפטרה ואביו לא ממש מעוניין שיגור איתו ועם אשתו השניה, מחפש את דרכו בעולם. לדירה שבה גר, עם משפחה נוספת, מגיע הדודה אווה- דמות צבעונית ומעניינת - לבוש כמו אישה, עם סיפור חיים שמתגלה לאט לאט וכמה השפיע על הילד. פשוט ספר משגע. ממליצה מאד.

[Ilya · Rating 5 out of 5]

בכתיבה ייחודית, לעתים עם משפטים באורך כמה עמודים, בשפה יפה ומלאת ציוריות, הסופר שוזר סיפורים של אמת ובדיה בעולם האמיתי ושל אמת ובדיה בעולם של הסיפור, ואתה לא תמיד יודע מה זה מה, והאם במבט לאחור מה שהיה הוא שהיה. עלילה מקורית ויצירתית.

[Diana · Rating 2 out of 5]

כל מי שמבין כמה שפות לועזיות, השפה קצת בוטה וזה קצת דוחה ומוריד מהספר, אבל בסה"כ סיפור טוב