ילדה בשמלה חרוכה עולה במדרגות המובילות לבניין העירייה. זו הפעם האחרונה שתושבי עיר האושר יחזו בה לפני שיטרוף אותה הדרקון. כל שנה והילדה שלה, כבר מאתיים תשעים וחמש שנים. ואז מגיע תורה של מרתה. משיכתה המסוכנת לאש מביאה אותה לאי הדרקון, היא יכולה להאשים רק את עצמה. אבל אמל בסך הכול חיפשה את אביה. ונועה? איש אינו יודע כיצד הגיעה לעיר, וזו סיבה טובה דייה לזרוק אותה ללוע המפלצת. כולם מצפים שהילדות ייכנעו לגורלן, אבל הן מסרבות להרפות את אחיזתן מעולם שמתעקש לנער אותן מעליו. בפעלולי דמיון מרהיבים מרית בן ישראל בוראת עולם קרקסי וחושני ובו בזמן ריאליסטי עד העצם, עולם שהכיעור והנשגב הולכים בו שלובי זרוע. למי שיעז ליפול לתוכו צפויות פלאות אין־קץ.
זהו החלק הראשון בטרילוגיית בנות הדרקון. ספר זה ראה אור לראשונה בשנת 2007 וזכה לשבחי הביקורת.
מרית בן־ישראל היא סופרת, ממקימי בית הספר לתיאטרון חזותי וספריית גן לוינסקי. בבלוג שלה עיר־האושר היא כותבת על אגדות ואמנות בין־תחומית.
The review is in Hebrew since the book was not published in English. If the book is ever published in English, I'd be happy to translate the review.
ראשית, סופרי פנטזיה ומדע בדיוני בעברית הם נדירים ולכן אני שמח למצוא כאלה. ברוכה הבאה למדף הספרים הוירטואלי שלי ומי יתן שירבו כמותך. לפני שאכתוב את דעתי, ברור לי גם שאני מבוגר לפחות פי ארבע מקהל היעד של הספר הזה ודברים שמפריעים לי אולי לא יפריעו לקהל היעד. איני יכול לחזור לגיל הזה ואני כותב על חווית הקריאה שלי, לא על מה שאני חושב שתהיה חווית הקריאה של אחר. אני גם חושב שמעבר לכך שיש רעיונות שצריך לחוות חיים לפני שמבינים אותם (ואין כאלה בספר הזה) לא צריך להיות הבדל גדול בין ספר לנוער וספר למבוגרים. חשוב להדגיש שלמרות שהדמויות בנות עשר בערך, אני לא חושב שזה קבל היעד והספר פונה לנוער מבוגר יותר.
לאחר הקדמה כל כך ארוכה, על ספר עצמו. הסיפור עוסק בעולם מקביל שבו דרקון מאיים על עיר האושר. אחת לשנה מעמיד הדרקון רשימת דרישות ובעיקרה, ילדה חדשה לשרת אותו, בת שמונה עד אחת עשרה, לאחר שיאכל את הקודמת. במה שנראה כמו הסיפור העיקרי, נמשכת לעולם הזה נערה מעולמנו שלנו. הסיפור עוסק בה ובשלוש נערות אחרות בגיל הזה.
בצד החיובי, הסופרת רבת דמיון ביותר וכל עמוד יכול להביא דבר חדש. אישה שהופכת לעץ לאחר שהבת שלה נמסרה לדרקון מתאימה לסיפור, אז נוסיף. תינוקת שמגיעה לזוג דייגים חסר ילדים מהשמיים זה מעניין אז אדרבה ואדרבה. ספינת שוטים שאינם רשאים לעלות לאדמה בלי להתחפש (אני לא בטוח בפרט הזה) גם תעבוד אז למה לא וכן הלאה וכן הלאה, רעיונות אין ספור, ללא קשר ממשי לעלילה. כמובן שכאן גם החיסרון העיקרי של הספר, יותר מדי פרטים ויותר מדי נושאים דחוסים בספר אחד. רוב הנושאים נשארים לא מפותחים, לא נחוצים ולבסוף, נשכחים. אפילו מה שחשבתי שיהיה הנושא העיקרי של הספר, הילדה מתל אביב, הופך לנושא די שולי ולא מפותח. התחושה היא שהספר ישב זמן רב במגירה או במחשב והסופרת הוסיפה עליו מעת לעת כל דבר שעלה בדעתה בלי קשר לצורך של הסיפור ובלי קשר אמיתי לעלילה. עודף הנושאים מתחבר היטב לבעיה נוספת והיא חוסר העקביות של הספר. הספר קופץ בין סיפורים ובין זמנים ללא צורך וללא הגיון. התוצאה היא ספר מעייף. למרות שהעברית קולחת ואין קושי לקרוא את הספר מבחינה זו, נאלצתי יותר מדי פעמים להניח אותו בצד ולעסוק במשהו אחר, או שפשוט נרדמתי. לקח לי שבוע די מייגע לצלוח את הספר וכמובן שבסופו לא ברורים לי חלק גדול מהנושאים. אני אציין גם את הטון המתיילד לעיתים שהפריע לי. ילדים יודעים להבין סיפורים גם אם לא מסבירים להם מה הסיבה שפרק מסויים נמצא פה ולא שם. גם בעניין זה, אם זה היה לאורך כל הספר, ניחא, אבל מדובר רק בתחילת הספר ולא בהמשך, כאילו הסופרת שכחה מה היא רוצה לכתוב.
לסיכום, אם זה היה כל ספר הייתי בפשטות נותן לו שני כוכבים מתוך חמישה וממשיך הלאה לספרים אחרים, שהרי יש ערימה של שלושים ליד מיטתי, אבל יש לי כבר את שני הספרים הבאים בסדרה אז אני אקרא גם אותם. אני אתן לספר שלושה כוכבים שלא מגיעים לו רק כי זו פנטזיה בעברית ואולי בתוך הגשטלט של כל הסדרה יהיה ברור יותר מה ניסתה הסופרת לעשות. אם ההמשך של הסדרה יהיה גרוע באותה מידה אני אחזיר את הדירוג לשני הכוכבים שלדעתי מגיעים לספר.
זו הוצאה מחודשת של הספר, שיצא במקור ב2007, והוא חלק מטרילוגיה שהמשכיה כתובים ואמורים לצאת בעקבותיו. ספר מיוחד מאוד ויוצא דופן בנוף הישראלי. עולם הפנטזיה עשיר והשפה עשירה. הסיפור מתרחש בעיר האושר, שדרקון מאיים עליה, ובכל שנה הוא מעמיד רשימת דרישות שביניהן ילדה בגילאי 8-11 שתשרת אותו. בסוף כל שנה הוא טורף את הילדה ונשלחת אליו ילדה חדשה ע"י ראש העיר. הסיפור עוקב אחר 3 ילדות שנשלחות לדרקון - מרת'ה ואמל, ילידות עיר האושר, ונועה - ילדה מתל אביב שהגיעה לעיר האושר דרך תמונה בספר של סבא שלה. הילדות שונות זו מזו באופיין ובהתנהלותן (מרת'ה, בעיניי, היא הדמות המוצלחת ביותר). יש דמויות נוספות שגם להן סיפורים משלהן. הבנתי את הספר כאלגוריה לפטריארכיה ולניצול של ילדות ונשים בכלל, כאשר הדרקון הוא אולי הרשע הראשי, אבל סביבו יש מערך של גברים שתומכים בו (פאסיבית ואקטיבית) ושל נשים שתומכות בהם (פאסיבית ואקטיבית), וכמובן ההמון. לכל אחת מהילדות הדרך שלה להתמודד עם הרשע והניצול, וגם הדמויות האחרות מאופיינות ביחסן האקטיבי/פאסיבי לדרקון/הפטריארכיה. נתתי לספר 3 כוכבים כי הוא היה קצת עמוס לי מידי. היו קווי עלילה שלא הבנתי את נחיצותם, אבל גם לא סחפו אותי להשתוקק לקרוא את ההמשך. אולי בספרים הבאים העלילה תתבהר יותר.
This is a very strange novel. An original Israeli fantasy, it is a mix of moods and content that makes of a style all its own.
It is both very detailed in places and very vague in others. Most of the plot appears chronologically, with a passive narrator, but in a couple of places the timeline jumps around (for no clear reason) and the narrator involves herself.
The content is at places fairy-tale-like in its logic and consistency (a baby delivered to a fisherman by the heavens), but very down-to-earth in others (convincing the town why the dragon would want swans). Characters are either believable humans (mostly the titular girls) or cardboard cartoons (everyone else).
The fantasy is high and magical at times, but realistic and practical in others. Occurrences are child-like and wondrous, but sometimes terrible and disgusting. This is not a book for children. A real-world child from Tel Aviv enters the fantasy land, but that doesn't really matter to the story and she might as well have been from a neighboring fantasy city.
The bottom line is that while I was interested in knowing what happened next in this strange fairy-tale, I found the tone inconsistent and was bewildered at some of the goings-on. I'll read the sequels if they happen to come my way, but I won't go looking for them.
בתור חובבת ספרי פנטזיה שכוחי אל, ז'אנר הפנטזיה הישראלי תמיד ריתק אותי. איל משתמשים בהיסטוריה העשירה ובסיפורי האגדה העתיקים של היהדות, של הישראליות, בפנטזיה? איך אפשר להתייחס לאקלים החם והיבש בארץ, השונה כל כך מזה האירופאי הגנרי בספרי פנטזיה כה רבים? לרוב ספרי פנטזיה ישראלים אכזבו אותי שוב ושוב. הכתיבה היתה בוסרית. היא הרגישה מתחכמת, מתחנחנת, מתייפייפת. כאן לא כך הדבר! מרית בן ישראל מצליחה לטוות מיתולוגיה מקורית ומרתקת, מעוררת מחשבה, עם תיאורים בשרניים מצוינים וחיים ודמויות פשוט מעולות, מקוריות, ומעוררות הזדהות. בז'אנר שבדרך כלל מאכזב אותי כל כך, התענגתי על כל רגע עם הספר. מומלץ מאד!
This entire review has been hidden because of spoilers.
מצד אחד מאוד אהבתי את השפה ואת הרעיון של הסיפור, מצד שני היו המון פרטים שלא כל כך הבנתי למה הם חשובים. היה די מעייף לקרוא את זה ולקח לי שבועות לסיים אותו, אבל ההרגשה היא שזה שווה את זה