הימים האלה, הימים הנוראים האלה, עולים למעלה כמו אוכל מטוגן מדי שאכלת ועושה לך צרבת שעות אחר כך. צורב לי הלב וצורב לי המוח וצורבות לי העיניים מרוב דמעות שאני לא מעיזה לשפוך. צורבת לי התקווה בלב וצורב לי הפחד. ואם זאת לא היא? ואם זאת כן היא והיא לא תרצה אותי? ואם היא תחשוב שאני טיפשה? שלא שמרתי עליה טוב? לא שמרתי עליה טוב. הייתי בטוחה שבבית חולים הכול בסדר. מי יכול לחשוב שיגנבו לו תינוקת בבית חולים? תפסיקי עם התירוצים! אני צועקת על עצמי. זה לא משנה מה חשבת. את הלכת לישון, וגנבו לך את התינוקת.
יום שני בצהריים, אתי עושה ספונג'ה, כשהטלפון מצלצל. על הקו: דגנית ממשטרת ישראל. היא אומרת לאתי להגיע בדחיפות. זה בקשר לתלונה שהגישה לפני שש־עשרה שנים. על גנבת תינוקת.
כך מתחיל קצוות שרופים, רומן הביכורים הסוחף של מיכל קרייטלר, שבמרכזו אתי, אישה, אמא, ששנים קודם לכן קרה לה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות: מישהו גנב לה את התינוקת שזה עתה ילדה. אבל עכשיו אומרים שיכול להיות שהתינוקת חזרה. האם זאת באמת היא? ואם היא חזרה – האם גם תישאר? ומה תגיד לה אתי אם תשאל אותה איך גנבו אותה? הרי אפילו אתי בעצמה לא בטוחה איך זה קרה. אם גנבו לה את התינוקת או שאולי היא בעצם אשמה... קצוות שרופים הוא רומן מותח ושובה לב על אהבת אם, געגוע ואשמה. מסעה של אתי אמסלם ברחבי הארץ ובין חדרי הלב הוא מסע בלתי נשכח אל עבר הזיכרון והסליחה.
3.5 מצד אחד הספר מאוד זורם, קל להתחבר ולא לעזוב, הסיםור עצמו מוצח ומעניין. מצד שני, 90% מהספר מתרכז בדמות אחת, שהיא די סטראוטיפית וחבל וכאילו כל הספר נכתב רק למענה, כדי לתת לה קול. הסוף לא אמין בכלל. לא התחברתי אליו לא כקוראת הספר ולא כאמא לילדים.
This entire review has been hidden because of spoilers.
אחד הספרים המרגשים ביותר שקראתי לאחרונה . הכתיבה סוחפת, הדיאלוגים שנונים הסיטואציות מעוררות הזדהות . הספר הזה עורר בי מנעד רחב של רגשות , החל מחיוכים, הזדהות עם כעס / תסכול של הדמויות בסיטואציות מסויימות וכלה בדמעות אמיתיות . נהניתי מאוד לקרא את הספר . מומלץ
יש דברים שלא צריך לספר לילדה בת שש עשרה. יש דברים בחיים שמטלטלים ולא מרפים. מכרסמים לאורך שנים, רודפים אותך. אתי אמסלם עברה טלטלה אכזרית כשהתינוקת שרק ילדה נעלמה. מהומת אלוהים, שברון לב, צערה של אם. בסך הכל נרדמה מותשת אחרי הלידה וזהו. והילדה תמיד שם, זכרון שלא מרפה גם לאחר שנולדו לאתי ומשה שני בנים, אריאל וכפיר. מאוחר יותר מתגרשים השניים ולמרות הפרידה משה תמיד שם, אב אוהב שאינו מסוגל לסרב לבניו, הג'מוסים האלה, לקנות להם כל מה שליבם חפץ בו. הוא מתפרנס היטב כבעל מונית ולאתי מספרה מצליחה. חופפת, עושה פֶנים, גוונים, קצוות. מפנקת את לקוחותיה בלי חשבון. משפחה מלוכדת המתגוררת בראשון. עד היום שישנה הכל עם השיחה מדגנית ממשטרת ישראל. נערה בת שש עשרה צצה בתחנת המשטרה וטוענת שמי שגידלה אותה באיטליה התוודתה בפניה ביום הולדתה שהיא אינה האם הביולוגית. הנערה נוסעת לשדה התעופה ועולה על טיסה לישראל. אתי, ישראלית שורשית, חמה ואוהבת היא אדם פשוט וחסר יומרות. 'איפה חניתי את האוטו' ו'מעניין ת'תחת שלי' יחד עם מעשיות ותכליתיות. שיחת הטלפון שולחת אותה נרגשת עד עומקי נשמתה לתחנת המשטרה. התחנה הראשונה במה שיהיה מסע חייה. מסע מטלטל, מרגש, שיש בו ספקות עמוקים בצד תקווה. האם הנערה שצצה לפתע היא אכן בתה. והיא תעשה הכל כדי לדעת ולאהוב. הספר כתוב ביד אמן, בניית הדמויות נהדרת וכבש אותי בסערה מהעמוד הראשון. נתק מבורך ורצוי לכמה שעות מהטירוף. במילה, וואו. לקרוא. בשתי מילים- רוצו לקרוא.
זה סיפור אגדה שיש בו נסיכה, פיה טובה ומכשפה. לכל אחד תפקיד שהוא שומר לאורך כל הספר, הכל שחור ולבן, כמעט ואין אפור. הקצוות לא רק שרופים, גם קצת רופפים, ובכל זאת זה ספר מהנה, משום שאי אפשר שלא להתאהב במספרת (הפיה הטובה) שהיא גם הדמות הראשית