הדיון הקלאסי בין שני ישראלים הוא ויכוח על הפתרון הנכון לבעיה ששניהם מעולם לא הגדירו ומעולם לא הסכימו עליה.
מדינת ישראל מעולם לא ענתה לעצמה כראוי על שאלות היסוד של קיומה. מי אנחנו? מה אנחנו עושים פה? הישראלי הממוצע מקדיש לשאלות הקריטיות הללו זמן מועט ביותר, אך דחיית בירורן אינה אפשרית עוד. ישראל ניצבת כיום מול איום חסר תקדים בזירה הפלסטינית, בזירה האיראנית ובזירת הדה־לגיטימציה לקיומו של בית לאומי לעם היהודי. אך ישנה זירה רביעית, חשובה לא פחות, הקשורה למאבק על מרכיב שבעבר נתפס כמובן מאליו אך היום הולך ונכחד מהתפיסה הישראלית: האמונה בצדקת הדרך. חמוש בניסיון צבאי עשיר ולאחר שהקים את תנועת "הביטחוניסטים", פורס אמיר אביבי משנה ביטחונית מסוג חדש. בשפה קולחת ונגישה, ומתוך הבנה מעמיקה של היחסים בין הביטחון הלאומי, המורשת ההיסטורית והחזון לעתיד, הוא משיב על השאלה החשובה ביותר שעל הפרק: כיצד נבטיח את ביטחון ישראל לדורות? הספר מציע חשיבה מקורית ורעננה על האתגרים המוכרים יותר, ומבט חדש על האתגרים המוכרים פחות. שום קורא, בין שהוא בכיר ביטחוני ובין שהוא אזרח מודאג, לא יוכל להישאר אדיש למסקנות.
• מדוע אנחנו חזקים ומתקדמים כל כך, ובכל זאת מרגישים חלשים ומאוימים? • מה הקשר בין רוח, צדקת הדרך והתיישבות להבטחת קיומנו? • כיצד הפכה איראן לאיום ממשי ויומיומי על גבולות המדינה? • למה זו תהיה טעות קשה לעבור למודל של צבא מקצועי?
נחשפתי לתא״ל במיל אמיר אביבי בחודשים האחרונים וביתר שאת ״בתקופת מלחמת ״חרבות ברזל״. הקשבתי להרצאה המעניינת של אביבי שהועלתה ימים ספורים לפני המלחמה. בפרספקטיבה של פוסט ההפתעה של חמאס, הדברים שנאמרים בהרצאה של אביבי ממחישים את המחקר המעמיק שנעשה, ואת הדאגה המוחשית המוכחת בימים אלו כממשית.
הספר כתוב בצורה מסודרת, קולחת ומעניינת. לקחתי ממנו בעיקר את החובה שלנו כאזרחים להעמיק את השורשים שלנו, את צדקת דרכנו ואת האתגרים העומדים לפתחינו, יספקו בסופו של דבר פתרון ארוך שנים למדינת ישראל ולעם ישראל.