Saving Mozart

by Raphaël Jerusalmy, Howard Curtis (Translator)

Raphaël Jerusalmy’s debut novel takes the form of the journal of Otto J. Steiner, a former music critic of Jewish descent suffering from tuberculosis in a Salzburg sanatorium in 1939. Drained by his illness and isolated in the gloomy sanatorium, Steiner finds solace only in music. He is horrified to learn that the Nazis’ are transforming a Mozart festival into a fascist event. Steiner feels helpless at first, but an invitation from a friend presents him with an opportunity to fight back. Under the guise of organizing a concert for Nazi officials, Steiner formulates a plan to save Mozart that could dramatically change the course of the war.

Genres: Fiction, Historical Fiction, Music, War, Literature, France, Holocaust

120 pages, Paperback

First published March 21, 2012

About the author

Raphaël Jerusalmy, né en 1954 à Paris, au pied de la Butte Montmartre, de mère russe et de père turc immigrés en France et brocanteurs de profession, la famille turque de son père fut déportée et exterminée à Auschwitz.

Diplômé de l'Ecole Normale Supérieure et de la Sorbonne, a fait carrière au sein des services de renseignements militaires israéliens avant de mener des actions de caractère humanitaire et éducatif. Il est aujourd'hui marchand de livres anciens à Tel-Aviv.

Reviews

[Elyse Walters · Rating 5 out of 5]

This short book...or closer to a novella, is written as a diary. It's a different look of how one man sees the world changing around him --(first person narrative)--during the early years of WWII.

Under the Nazi regime...their local party planned to use a local cultural event for
biased-promoting political causes.
Otto J. Steiner was horrified that the Nazi's were going to have a Mozart festival and turn it into a fascist "nightmare" event. Otto was going to do everything he could to *save* his beloved Mozart....which could change the course of the war. His own fight to stay alive was driven with his new purpose.
Suffering from TB in a Salzburg sanatorium, it doesn't seem possible that this very sick
aging man- stuck in a sanatorium could do anything to make a difference. One man against
an entire political party. Otto had no family nearby- no friends - very little money left to live on- he no longer felt like a contributing member to society being as isolated as he was, but boy, did he have determination. (He did have his photograph and his music recordings...for *saving* pleasure).
His passion for music ( some passions nobody can ever take away from you), was the fuel he use to stay alive and at the same time somehow ( pretty inspiring), takes a stand for what he
believed in ( OLD FARTS MAKE A DIFFERENCE), ....he fought against evil!!!!

Sad...Heroic...Wonderful!

[Jorge · Rating 4 out of 5]

Me gustaría mucho que, de esta pequeña obra literaria escrita en forma de diario, se obtuviera un argumento para una película, creo que cuenta con ingredientes suficientes para ello: un telón de fondo tan heroico como cruento que es la segunda guerra mundial, un protagonista melómano enfermo de tuberculosis recluido en un hospital y que se pregunta si sería mejor estar afuera en la crueldad de la guerra o adentro en la reclusión de un infecto y sombrío hospital; una escenografía majestuosa que sería la ciudad de Salzburgo, un villano odiado por todos llamado Adolf Hitler, un célebre acontecimiento cultural: el mítico festival de Salzburgo y una trama que evoca esa magia eterna que contiene la música del inmortal Wolfgang Amadeus Mozart. ¿Podemos pedir algo más?

La prosa del autor se caracteriza por su gran ritmo debido, en parte, al uso de frases cortas, a sus ideas que brillan rápida y directamente, incluso al uso de frases entrecortadas. El libro se lee muy fácilmente y para aquellos que se encuentran medianamente interiorizados con la música clásica les gustará el contenido temático que a veces se fragmenta debido tanto a la brevedad de la obra como a la forma que eligió que es un diario. Además el autor se da tiempo para salpicar su texto de algunos gestos irónicos.

En todo momento Jerusalmy nos deja ver su amor y sus conocimientos de música a través del autor del diario, quien en un momento dado ve a la música como un motivo para seguir viviendo a pesar de la gravedad de su enfermedad y del mundo caótico en que ahora vive: “Ya no tengo grasa, ni músculos. Pero me quedan los nervios. Y la música”.

Raphaël Jerusalmy (1954) es un autor contemporáneo francés quien tiene algunas otras obras escritas, aunque parece ser que su vida es muy diversa, ya que también pertenece o perteneció al servicio secreto Israelí y también ha efectuado acciones de servicio humanitario, entre otras actividades. Actualmente es librero en Tel-Aviv.

[Paula · Rating 5 out of 5]

Este es un libro muy especial como podéis intuir. Yo no voy a hacer listas de "lo mejor del año" porque lo está haciendo todo el mundo y a mí sinceramente me da muchísima pereza. Sin embargo si la hiciera, éste estaría entre los 3 primeros. En pocas palabras, me ha encantado este libro y aún tengo ciertos ecos del mismo en mi cabeza desde que lo terminé, hará un par de días.

Leer más

[Christine · Rating 5 out of 5]

Perhaps the greatest novel about Sanatoriums’ is Mann’s Magic Mountain. It’s difficult not to think of that novel when reading this one. Jersusalmy’s style is far removed from Mann’s, though his book is just as good. The connection comes because of what happened to Mann and his works under Nazi Germany.
Jerusalmy’s novel is about Otto, a man who is slowly dying in an Austria sanatorium when the Nazis take Austria. He finds not only things changing (he isn’t quite sure about what has happened to all his family) but also the perversion of music. It is this that gives rise to the book’s title. Though, whether Mozart gets saved or Otto is another question.
It is quite a short but lovely novel. Told though Otto’s journal (which he hopes his son will eventually read), the story moves quickly. Otto’s voice is quite clear, and he is as honest as he can be. The story will appeal to those who like historical fiction as well as those who like music.
Jeruslamy’s deserves credit for keeping Otto’s knowledge in the realm of believability. Therefore, we know exactly what his tenet’s husband is doing, but Otto doesn’t – not really. In many ways, it is this underplays/understatement that is the book’s best selling point.

[Trevor · Rating 4 out of 5]

A well written and engaging novella, giving a different perspective on the holocaust.
Told in the form of diary entries and letters it is the story of the Jewish music critic Otto Steiner, and his involvement in the organisation of a music festival in Salzburg on behalf of the Nazi’s.
The easy reading style and quiet humour can lull you into a false sense of security, away from the horrors that are actually occurring in occupied Austria. However you are jolted out of your false security and bought back to reality when events such as searches of the hospital, meetings between Hitler and Mussolini and the final twist occur. The story also bought to my notice what several well know post WW2 conductors did during the war, something that I had previously unaware of.
I read this book over three days, but could have easily finished it in one sitting if I had had the time available. It is a well written and enthralling tale, and I look forward to reading more from Raphael Jerusalmy in the future.

[Yiannis · Rating 5 out of 5]

Σε σανατόριο φυματικός αντιστέκεται με το δικό του τρόπο στην ισοπέδωση, διασώζοντας την προσωπική του αξιοπρέπεια. Ημερολογιακές καταγραφές, πρωτοπρόσωπη αφήγηση, επιστολές στις οποίες καταγράφεται η συνειδητή προσπάθεια του ετοιμοθάνατου μουσικού να ανατρέψει τα προπαγανδιστικά σχέδια των Ναζί. Ο ήρωας καταφέρνει με ένα μουσικό κομμάτι να ακουστεί η φωνή των θυμάτων της ναζιστικής θηριωδίας. Κι ο ίδιος νιώθει ίδιος με αυτό το τραγούδι. Κίβδηλος. Λίγο απ’ όλα. Όχι εντελώς Εβραίος, ούτε πραγματικά άθεος, μισός Αυστριακός, μισός Σιλεσιανός, όχι ακόμα νεκρός κι όμως απόβλητος του κόσμου των ζωντανών. Κατά βάθος είναι το μόνο μέλος της οικογένειας του που δεν ανήκει πουθενά. Που δεν έχει κάνει κάποια επιλογή. Σε ποια ομάδα εντάσσονται οι φυματικοί; Σε ποια ιδεολογία;
«Πέμπτη 15 Φεβρουαρίου 1940
... Κάθε πράξη θα ξεσκονιστεί από την πολιτιστική επιτροπή του κόμματος. το παραμικρό ολίσθημα μπορεί να τον βάλει σε μπελάδες. Εγώ, όμως, δεν έχω τίποτα να χάσω... Αυτή η ανάμειξη των ναζί στον προγραμματισμό του Festspiele είναι απαράδεκτη. Εξοργιστική. Και η μετατροπή του Φεστιβάλ σε χυδαίο εργαλείο προπαγάνδας, σε ψυχαγωγία για το στράτευμα, είναι η χαριστική βολή. Να κρατάνε όμηρο τον Μότσαρτ. Να τον ταπεινώνουν έτσι. Μα δεν υπάρχει κανείς ν’ αποτρέψει αυτή την ύβρη; Μου φαίνεται πως, τώρα, έχουν ξεπεράσει κάθε όριο! Δεν πρέπει να τους αφήσουμε να κάνουν κάτι τέτοιο. Χωρίς καμία αντίδραση, καμία αντίσταση. Αυτή η φάρσα πρέπει να τελειώνει. Πάση θυσία. Πρέπει να σώσουμε τον Μότσαρτ!»
Μια νουβέλα του Ραφαέλ Τζερουσαλμί που αξίζει να διαβαστεί από όλους , όχι τόσο για να συμφωνήσει για την παντοδυναμία της μουσικής αλλά για τη δύναμη του πάσχοντος ανθρώπου. Μια κατάφαση για τη ζωή.

[gigi_booksworld · Rating 5 out of 5]

Ενα βιβλίο/ημερολογιο του Οτο Στάινερ, που αποτελεί και την μοναδική του παρέα σε ένα σανατοριο στο Ζαλτσμπουργκ, την περίοδο που ξεκινά ο Β' Παγκόσμιος Πόλεμος. Κείμενο άμεσο, που σε αγγίζει με την ειλικρίνεια και την απλότητα του. Πέρνεις και εσύ ο ίδιος δύναμη απο την αγάπη του για την μουσική και για τον Μοτσαρτ. Γιατί οι τέχνες έχουν την δύναμη να σε κάνουν να ξεχνάς την κούραση, την νύστα σου ή ακόμα και την αρρώστια σου.

[Shmuel Gorelik · Rating 3 out of 5]

ספר קצר שקראתי ביומיים אך בהפרש גדול מיום ראשון של קריאה ליום השני. לא לגמרי מובן הרעיון של שינוי במוזיקה שהכניסה הדמות הראשית כמחאה, חוץ מפעולת שינוי עצמה שלא ראיתי כל דרמטיות לא שמתי לב למשהו מרתק. ספר שהוא טיפה מעיק, אבל שכן אפשר לסיים מבר לקרוא

[Udi]

להציל את מוצרט \ רפאל ירושלמי

אל תתנו לדקיקות של הספרון הזה להטעות אתכם, יש בו הרבה יותר מ145 העמודים לארכם נפרש ספורו של אוטו שטיינר. אמנם לוקח בערך 3 שעות 'לבלוע' אותו,אך זמן עיכולו הוא בערך 5 ימים.

'להציל את מוצרט' עוסק במוזיקה והתנגדות והוא נכתב באופן מאד מוזיקלי ("העבודות החלו. הפועלים מפזמים להם. הלמות הפטישים, חריקת מסורים, צרימת מקדחה. אופרטה לקולות עבים ולכלי עבודה. מנהל העבודה, טירולי צעקן ויעיל, ממלא את תפקיד הטנור. כבר מריחים את ריח החידוש במסדרונות. שטפאן מתרוצץ לכאן ולכאן. הוא עסוק מאוד. הוא מתלוצץ עם כולם. הוא מסתדר יפה עם הבחורים שבאו מן הפרוורים או כמוהו מהכפרים"), וכמו כל יצירה מוזיקלית מוצלחת- אין בו תו חסר או מיותר ("אורטוריה שלמה נשמעת אחרת בהיעדרו של זמר מקהלה אחד ויחיד. היא נשמעת מזויפת למרות צלילי התזמורת וקולו של הטנור. החסר הזה זועק. ההיעדר הזה נשמע למרות הכול. כמו פסנתר שחסר בו אחד הקלידים. אין מוזיקה כשיש היעדר."), הדמויות והארועים המתוארים בו מתוזמרים ומתוזמנים להפליא והוא אפילו מזכיר במעט ספר תווים, שכן הוא כתוב בפורמט של יומן.
בחירת פורמט היומן ��אויה בעיני, כיוון שבין ה'כניסות' (entry) נוצרים חללים בטקסט, כתמים לבנים- וזוהי זירת המפגש בין הסופר, הספר והקורא. שם יש מקום לקורא להשלים את הארועים, להפעיל את הדמיון ולהבין את כוונת הסופר.

בקיץ 1939 שו��ב אוטו שטיינר, יהודי מומר, בסנטוריום לחולי ריאות (אי שם בזלצבורג) ומנסה להחלים ממחלת השחפת. מחוץ לסנטוריום, כשנה לאחר האנשלוס, משתוללת המלחמה. שטיינר נקרא ע"י סוכנו הנס לערוך (מוזיקלית) ארוע רב משתתפים, וביניהם רבי-מעלה מהמפלגה. הוא מוצא דרך לפגום בארוע, באמצעות קטעי המוזיקה שהוא בוחר.
בחירתו של שטיינר אמנם נראת בנאלית חסרת השפעה ("...רציתי רק למנוע השתקתו של קול אחד. קול יחיד מבין אלפי קולות אחרים..."), מה שגרם לי לחשוב על האסירים שעבדו בבתי חרושת לייצור נשק או זיוף והדפסת כסף- ופגמו במתכוון בתהליך הייצור, על אוטו ואליזה המפל ("לבד בברלין") שהביעו את מחאתם באמצעות הפצת גלויות הקוראות לסרבנות ובספורם של סופי שול ו'הורד הלבן'. מה היה האפקט של פעולות המחאה הללו? כנראה לא משמעותי, כזה שפגע במהלכי המלחמה וארועיה. הפעולות האלה לא השפיעו במובן הרחב, לא שינו את דעת הקהל ולא פתחו את עיני האוכלוסיה במידה שהייתה יכולה לשנות את מהלך העניינים, אך במרחב האישי אליו הצטמצמו חייהם של מי שחי בתקופה ההיא, תקופה בה המדיה והמידע לא הגיעו לאוכלוסיה- בין אם תמכה במשטר ובין אם לא, באופן בריא, ופעולות ההתנגדות שלהם עזרו להם לשמור על שפיות ועל רמה כלשהי של מוסר.

בין המוזיקה וההתנגדות מציף ירושלמי נושאים כמו זהות- "האם אינני כמו השיר? זיוף. תערובת. לא יהודי ממש, לא אתאיסט אמיתי, חצי אוסטרי, חצי שלזי, שעדיין לא מת ובכל זאת כבר מנודה מעולם החיים.... אני מעולם לא נקשרתי לאף תנועה. את זה הנחיל לי אבי, בעל כורחו הנחיל לי את אי-ההשתייכות, אינני יהודי ואינני לא יהודי. מעט באשמתו", דת- "לערבים יש יום שישי, וליהודים שבת. שלושתם יחד יוצרים מה שקוראים האמריקאים סוף שבוע ארוך." והבדלי מעמדות, התכונה האנושית הארורה הזאת ששורדת גם את הזמנים הקשים ביותר כאשר האנושות עומדת למבחן: "מפליאה אותי החברותיות שלי. ועוד עם בן כפר. נעוריו, צחוקו, אפילו חספוסו מחממים את לבי. כל אלה אינם פוגעים אף במשהו בבדידותי.". תמיד נח לזכור שיש מישהו מתחתיך, כשאתה בנקודת שפל. כל החבילה הקטנה הזאת עטופה בהומור ושמירה על מידה ראויה של אירוניה ("...ובייחוד הזהרתי אותו שלא יימחא כפיים בסופו של פרק ביצירה אלא רק שהיצירה מגיעה לסופה והמנצח פונה אל הקהל לקבל את התשואות. בטמטומי, שכחתי שיש לו רק יד אחת. הוא לא הגיב על חוסר הטקט שלי.")

כשהעניינים בחזית מתחילים להתחמם, ובעקבותיהם אלה שבעורף, מבין שטיינר את משמעות המוזיקה בחייו וכמה שהיא טבועה בו, שכן אנו מכירים באלמנטים המרכיבים את אופינו וחיינו רק ברגע שהם נלקחים מאתנו: "מעולם לא היטבתי להבין מוזיקה כמו מיום שחדלתי להאזין לה. מיום שניטלה ממני היכולת להאזין מכוח הנסיבות. אבל למוזיקה יש אמצעים אחרים להשמיע את עצמה. אין צורך בגרמופון. אף לא בתווים."

איך מצליח (או לא?) שטיינר לבצע את תכנית המרד האישי שלו, ומהי בעצם המזימה שלו- את זה אני משאיר לכם לגלות לבד.

פנינה אמיתית

[Alissia Bedr · Rating 5 out of 5]

Le journal d'un passionné de musique, subissant la maladie et les conséquences de la guerre, qui va lutter à son échelle pour ses convictions. Un roman très bien écrit, ça va vite, il y a du rebondissement. Efficace et plaisant, je recommande.

[Elena Farca E · Rating 5 out of 5]

Lo ame! Gracias Mily.

La Resistencia / Jaim Guri

Resistió quien se dedico al contrabando de panes.
Resistió quien educo en secreto
Resistió quien escribió y distribuyo una revista subterránea que alerto
Resistió quien escondió una Tora
Resistió quien falsifico documentación “aria” que otorgo vida
Resistió quien ayudo a los perseguidos a escapar de país en país
Resistió quien escribió lo acontecido y lo enterró en la arena
Resistió quien ayudo a quien lo necesitaba mas que si mismo
Resistió quien dijo aquello que lo acerco a su muerte
Resistió quien se levanto frente a sus asesinos con manos peladas
Resistió quien conecto entre los surrectos y paso ordenes y armas
Resistió quien sobrevivió
Resistió quien quién lucho armado, en la calle, en las montañas y en los bosques
Resistió quien se levanto en los campos de exterminio
Resistió quien se sublevo en los Ghettos, entre muros destruidos, en la sublevación mas desesperada que supiera el hombre en su vida.

[Milly Cohen · Rating 5 out of 5]

Uy, me parece buenísimo de principio a fin.
Hay que leerlo, pero ya.
Ameno, tremendo (como todos los del mismo tema)
y con un excelente cierre!!

[PlanetaEris · Rating 5 out of 5]

Lo releeré cada vez que tenga ocasión y será una de mis lecturas más recomendadas a cualquiera que me pregunte. Más en https://planetaeris.wordpress.com/201...

[Oscar Reyes · Rating 5 out of 5]

Otto Steiner, todo un erudito de la música, observa desde el sanatorio como los Nazis socavan la belleza de la música clásica alemana con fines puramente propagandísticos de la figura Aria. Nuestro héroe, actuando postrado desde su cama, tiene que idear la manera de salvar la dignidad de la música que ha sido su consuelo mientras su familia y amigos desaparecen por miedo y acción del Tercer Reich.

Jerusalmy escribió esta novela en forma de diario, solo les pido que tengan un poco de paciencia, en menos de 60 páginas estarán enganchados con esta deliciosas lectura, que seguramente agradecerán después de concluir con un megatocho de libro. Les prometo que pasarán una hermosa tarde de otoño envueltos en su frazada favorita, un gato en las piernas y un delicioso café a un lado. Así lo he hecho yo. ☺️

[Lucas Tuazon · Rating 5 out of 5]

A very moving story of a lonely old man who wants to shield music from being transformed into a propaganda tool. For those who truly love music and understand that it has incredible power to trigger several complex and beautiful emotions and memories in people must read this brilliant tale and a true music crusader.

[Cristóbal Mingolla · Rating 4 out of 5]

Otro J. Steiner, musicólogo austríaco de origen judío, pasa sus últimos días internado en un sanatorio para tuberculosos mientras fuera, la ocupación nazi avanza inexorablemente. En condiciones precarias, la soledad y la enfermedad ocupan su tiempo, es por ello que decide escribir un diario y trazar un plan para "Salvar a Mozart" de la incultura fascista.

[Jordana Simon · Rating 4 out of 5]

Me gustan los diarios de vida. Me gusta la música. Super.

[Beatriz V. · Rating 4 out of 5]

Valoración: 4,5/5
Una novela que deja al lector con una sonrisa eterna por esa dulce venganza.
Salvar a Mozart es salvar a la Humanidad.
Una historia que destila dolor, angustia y rabia y que va calando poco a poco en el lector gracias a la forma narrativa. Un diario que no edulcora la realidad y que impacta de principio a fin.

[su · Rating 4 out of 5]

I just wanted to stop a voice being silenced. One voice out of many thousands, but a voice which, if it had been stifled, would have killed the music in me. And all music.

An excellent novella written in the form of diary entries by a consumptive classical music critic that manages to convey the oppressive yet gradual horror of war and the Holocaust in its own way.

[Rita · Rating 4 out of 5]

Me gustan los diarios. Mucho. Me resultan cómodos para leer y cuentan mucho con menos palabras. Eso hace Otto en Salvar a Mozart. Con poco nos cuenta tanto...
Navona y sus aciertos. Los ineludibles empiezan a ser imprescindibles en mi vida lectora.

[Mientras Leo · Rating 5 out of 5]

Otto Steiner y su pequeño acto heroico.
Un gran libro en muchos sentidos
Más aquí

[Hermien · Rating 4 out of 5]

Good twist at the end.

[Christina Botsou · Rating 5 out of 5]

"Κρίμα που δεν τον ρώτησα πως τον έλεγαν, για να τον ξεχάσω καλύτερα."

Πολύ όμορφο μικρό βιβλίο. Διαβάζεται απνευστί σε στάση λεωφορείου, ουρά τράπεζας ή παγκάκι πάρκου.

[Pascale · Rating 2 out of 5]

A novel made up of diary entries is probably not my favorite thing, unless it involves an unreliable narrator, which isn't the case here. The story starts in 1939. Otto is a musician/music critic whose life has capsized due both to illness and the Anschluss. As a Jew he fears being thrown out of Dr Müller's sanatorium, while also harboring suicidal thoughts. He pins his hopes of being left alone on the fact that he isn't circumcised, but compromises his safety by making enquiries about his sister's whereabouts. On a couple of occasions he starts writing to his son Dieter, who's emigrated to Palestine, but his only real contact with the world outside the sanatorium is through his former colleague Hans. At some point he is given an opportunity of attending a meeting between Hitler and Mussolini, and makes a courageous attempt to poison the Führer with drugs stolen from Dr Müller's supplies. Hitler doesn't die and afterwards Otto finds out that Dr Müller actually sold all the drugs under his control on the black market and treated his patients with placebos. Otto's second attempt at making a difference is far less ambitious but for that very reason meets with success: in the course of a Mozart celebration commandeered by the Nazis, he manages to slip into the official program a simple Yiddish melody which goes undetected, thus memorializing a recently deceased fellow patient by way of a private joke. Not sure this is a great addition to the unending body of literature about the Holocaust, but it has the merit of being short and a bit unusual.

[Andrew · Rating 4 out of 5]

It is very difficult to imagine how we would react in the situation many were faced with in the second world war. Perhaps fiction allows us as readers to step into another person's shoes and imagine whether we would be brave enough to even commit a small act of resistance, thus I think of the postcards in 'alone in Berlin' and the consequences that befall the couple therein.
In this beautifully crafted novella a former music critic slowing deteriorating from TB in an Austrian Santorum at the outset of the war is appalled by the Nazi appropriation of a music festival and seeks to save his beloved Mozart. He is Jew who is saved by his father's decision not to have him circumcised but anxious that his sister and family have disappeared. He is struggling to survive as those around his become more unwell and friendships made are short-lived. Life hangs on a thread both by deprivation affecting physical health and by the possibility of any suspicion of being Jewish leading to disappearance. Within this he manufactures a small but yet monumental act of resistance.
Much of the prose and story of the sanatorium mirrors life in concentration camps and the gradual slide of the patients has echoes of the fate of millions throughout Europe in those years. The style as a diary makes it an easy but profound read and one that I hope to reread.

[Fer Aportela · Rating 4 out of 5]

Salvar a Mozart, escrita en forma de diario y de cartas a su hijo, contiene una gran dosis de humor negro y de redención ante un final que se palpa muy cerca. La venganza de Otto contra un sistema opresor y descomunal puede parecer poca cosa, pero en su mente es un gran logro: burlarse de la estrechez y la rigidez del régimen nazi al conseguir que en uno de sus conciertos se interprete una pieza judía. Con ello, además, otorga una redención simbólica a Mozart. Quizá no logró matar al Führer, pero sí cumplió su cometido: obtener una leve victoria como amante de la música.

La novela, sin embargo, también muestra sus limitaciones: los personajes secundarios apenas están delineados y el trasfondo histórico se percibe como un escenario esquemático. El formato de diario, con su ritmo ágil y sarcástico, aporta frescura, pero reduce la complejidad psicológica de Otto, que a veces parece más una voz simbólica que un individuo de carne y hueso.

Aun así, ahí reside parte de su encanto: no pretende ser una gran epopeya, sino una parábola breve y punzante sobre cómo incluso una victoria mínima puede sostener la idea de resistencia. Una obra que, sin grandes pretensiones, logra su cometido: recordarnos que la belleza —y en este caso la música— puede ser el último refugio de libertad.

[Philip Hunt · Rating 3 out of 5]

All credit to the author, Raphael Jerusalmy, for creating an unusual milieu in which to site his novella. A dying musician in a run-down Salzburg hospital in 1940 who confects his own protest at the degradations wrought on the great German composers by the Nazi machine. It is, at once, sad and triumphant, depressing and hilarious. Originally written in French, it shows no trace of translation (at least none I could detect). In a way it's a surprisingly sweet story, light and pleasing despite its context. At 124 pages it won't take you long to read either.

[Coleman Warner · Rating 4 out of 5]

3.75/5

The voice of this narrative is large despite how small the book actually is. The epistolary form gives some interesting insight into the narrator, but the plot in small sections gets lost. All in all, it's a compelling story about small defiances and the sickness which is tyranny.

"Not to save our souls, it's too late for that, but [Mozart's]. And that of the whole of music. Music must be played, not executed."

[Mabearbooks · Rating 3 out of 5]

This is quite a powerful novella, written in the form of a journal. The narrator is Otto, a Jewish music critic who has Tuberculosis and lives in a sanitarium during the second world war. Otto uses the power of music as a form of resistance and in doing so is a step away from history being seen in a much different light. The premise of the story was unique but the writing itself unfortunately didn't really engage me.

[Susie · Rating 3 out of 5]

Un livre court qui pourtant m'a parut long. L'histoire d'un homme tuberculeux durant la deuxième guerre mondiale qui aide son ami à organiser des spectacles de musique classique pour Hitler et sa gang. L'histoire est racontée à travers le journal d'Otto J. Steiner. Ce qui est intéressant, c'est l'action que prendra Steiner pour sauver, ou plutôt venger Mozart.