Shimon Adaf (Hebrew: שמעון אדף) is one of the most vibrant, restless and stirring voices in contemporary Hebrew literature (both prose-fiction and poetry). He has so far written three poetry collections and eight books of prose fiction. For his first book of poems, Icarus' Monologue (1997), Adaf won the Israeli Ministry of Education Prize and parts of it have been included in the Israeli high school literature curriculum. For his fifth novel, Mox Nox (2011), Adaf won the prestigious Israeli Sapir Prize (2013) and his third novel, Sunburned Faces (2008), published in English by PS press (2013), appeared on The Guardian’s list of the best science fiction for 2013, alongside Stephen King and Margaret Atwood. He is currently the chair of the creative writing program at Ben Gurion University in Israel.
The review is in Hebrew since the book was published only in Hebrew. As usual, I'm happy to translate.
את "ערים של מטה", שהוא הספר השלישי של אדף שמזכיר את "ורד יהודה", אבל קשה להגיד שהוא השלישי בטרילוגיה, אהבתי יותר מאשר את קודמו, "מוקס נוקס", בעיקר משום שבקודם היה חסר הגורם הפנטסטי שהוא, לצד העברית המופלאה וההקשרים ליהדות המסורתית, הגורם האהוב עלי בכתיבתו של אדף. מסיבה זו אני גם מעדיף אפילו יותר את "כפור", אחד מהספרים של אדף האהובים עלי ביותר. אני כנראה אחד הקוראים היותר שיטחיים של אדף, כי אני לא ממש מבין את כל ההקשרים שהוא מנסה לבנות בין הספרים שלו ומבחינתי "מוקס נוקס" מיותר. "ערים של מטה" גם מתקשר מבחינתי לשאר הכתיבה הפנטסטית של אדף ומוביל לספר האהוב עלי ביותר, הלשון נושלה. אני קראתי את שלישיית ורד יהודה לפי הסדר, אם כי קשה להגיד שזה חובה. עדיין הייתי ממליץ לסיים עם "ערים של מטה" שנותן מעין הסבר.
כאמור, העברית המופלאה וההקשרים ליהדות המסורתית הם הגורמים שימשיכו למשוך אותי לספריו של אדף ולא משנה מה הוא יכתוב, אבל למי שיותר אוהב את הכתיבה הספקולטיבית/פנטסטית, הספר הזה יתאים יותר מלמי שהתחבר לספרות הסופר המתענה או לספרים הסמי-בלשיים. שלושה וחצי כוכבים ואני מעגל הפעם כלפי מעלה לארבעה.