מה היה קורה אילו הקונגרס הציוני היה מקבל את הצעת אוגנדה, ומדינת ישראל הייתה קמה באפריקה ? האם הייתה אז שואה? סכסוך על שטחים? איך היה נראה השטח בין הירדן לים במזרח התיכון? האם יהיו שם יהודים? ובישראל המוקפת בכושים איזה ישראלים יגדלו ואיזה יהודים ? הרצל אמר הרומן החדש, השנון ומלא ההומור של יואב אבני, מחבר רב המכר שלושה דברים לאי בודד, עונה על השאלות הלאה .
בהרצל אמר ישראל הוקמה באפריקה ובשנת 2005, עשר שנים לאחר רצח רבין היא סוערת על רקע תוכנית ההתנתקות משטחי שבט המסאי ופינוי יישובים ותיקים ככפר דרום ונווה-באובב. שני חברים - כפיר וארי - משתחררים משרות סדיר-חובה ומתכננים לצאת לטיול הגדול למזרח. המזרח התיכון. הם ממריאים ממולדתם אל פינה נידחת שהיתה ביתו של העם היהודי לפני אלפיים שנה. שם, בין תושבים ערבים, מושבות טמפלרים דוברי גרמנית ומובלעות היהודים, ינסו למלא איש-איש את משאלתו במסע המתחיל כטיול מאורגן ומסתיים כהפך הגמור . לפי יואב אבני בהרצל אמר, כאשר מדינת ישראל הוקמה באפריקה, אמנם היה היטלר שרצה להשמיד את העם היהודי, אך מלחמת העולם השנייה והשואה לא חלו. אגן הים התיכון כולו הוא ערבי, ובין הירדן לים (בפלסטין) ישנם מעט יהודיים: החילוניים חיים בשני קיבוצים בהם מדברים עברית בהטעמה אשכנזית והיהודים האחרים הם חרדים אדוקים דוברי יידיש בלבד החיים בצפת וירושלים סביב מנהיגותו של כהן גדול היושב בבית הכנסת הגדול בירושלים .
החלקים של ההיסטוריה האלטרנטיבית היו מרתקים ונהנתי מאוד מהתרגיל במה אילו. נקודת המבט של הישראלים מאוגנדה גרמה לי לבחון מחדש מאפיינים שונים של הישראליות ולראות מי מהם מגיעים מהמקום הפיזי בו אנחנו נמצאים. לצערי, לא התחברתי בכלל לדמויות ולעלילה, וחוסר החיבור רק התגבר ככל שהסיפור התקדם. בסופו של דבר, מבחינתי הטוב עלה על הרע, ואני שמחה שקראתי את הספר.
כהיסטוריה אלטרנטיבית, מדובר בספר מעניין עם רעיונות מעניינים שמבוססים על תחקיר רב ומקיף. אבל כספר עלילתי, לא התחברתי - לא לגיבור ולמסע שלו, שלא היה אמין בעיניי בכלל, ולא לחברו הגרוע ממנו. חוץ מזה, קצה נפשי בספרים שלא עוברים מבחן בכדל, ואני גם רוצה להזהיר מסלאט שיימינג באחד הפרקים.
איזה ספר כיפי. כתוב טוב, המשחק בין השפות נהדר וכל הקונספט מרתק. גמעתי את הספר תוך שבוע בערך והביקורת העיקרית (שמונעת ממנו ציון 5 כוכבים) היא שהסופר רץ מהר מדי. הספר כתוב נהדר, אבל נראה שהיה חשוב לסופר להסביר מה היו אם על כל כך הרבה נושאים: צבא, ישראל, קיבוצים, ערבים, יהודים, דתיים, פלסטין... שלכל תשובה אין מספיק מקום להתעמק. והפרטים הנפלאים נותנים רק הצצה, כשאני רציתי מבט מלא ומעמיק.
הספר מתאר מציאות אלטרנטיבית בה התקבלה "תוכנית אוגנדה" ומדינת ישראל מוקמת באפריקה (בקניה, מסתבר - ולא באוגנדה).
חשבתי שאמצא עניין בתיאור ישראל שהיתה יכולה לקום באפריקה אך בספר, כאילו אין אפקט פרפר, הרבה דברים היו מתרחשים באופן מאוד דומה למציאות המוכרת לנו. למשל, יצחק רבין היה נרצח ואריק שרון היה מקדם את תכנית ההתנתקות (משטחי שבט המסאי). זו תפנית אירועים שנראית לי לא סבירה ואמנם ניתן לתאר התרחשות שכזו, אך הבחירה של הסופר בכך הותירה את החלק הזה בסיפור פחות מעניין. עם זאת, זה כן מייצר איזשהו עניין בין אם מהאפשרות שהקמת מדינת ישראל, גם במיקום שונה מהאמיתי, היתה בכל מקרה מייצרת סכסוכים ובין אם מהנסיון לתאר גרסה אפריקאית למציאות המוכרת לנו. בין השאר, בגרסה האפריקאית, חיבבתי את ההבחנה שהסלנג בשפה העברית היה כולל מילים בסוואהילית במקום מילים בערבית.
יותר מעניין בעיניי בספר, אע"פ שמראש בכלל לא דמיינתי את ההיבט הזה של המציאות החלופית, היה תיאור ההתרחשויות בשטחי ישראל המוכרת לנו שם היתה קמה מדינת פלסטין ואילו בה היה רק מיעוט של יהודים חסידים בצפת ובירושלים. הפלטפורמה על גביה מתוארת מציאות זו היא טיול של שני ישראלים "אחרי צבא" בפלסטין. מעט התאכזבתי מתפניות עלילה משונות של קורותיהם לקראת סוף הספר ומכמה קווי עלילה שנותרו פתוחים. אולי הכוונה היתה
למרות כל זאת, מדובר בספר קליל ומשעשע ברובו, שונה מאוד מ"אישראל" של נאוה סמל אותו קראתי לאחרונה. בסה"כ נהניתי מהספר ואולי גם למדתי כמה דברים שבוודאי הייתי יודע קודם לו הייתי חי ב"אוגנדה".