The book was not translated and probably never will, so the review is in Hebrew. I'd be happy to translate it upon request.
הבעיה באחוזות החוף היא, כמו באוספי סיפורים קצרים רבים, חוסר האחידות. במקרה הזה, חוסר אחידות קיצוני. שבע עשרה הסיפורים בספר נעים בין סיפורים שמתמודדים אצלי ברשימת עשרת הסיפורים הקצרים הטובים ביותר בכל הזמנים, כמו "היסטוריה" שפותח את הספר, סיפורים טובים, מרגשים ומספקים כמו "שעונים" או "טאקוב והסביבה", לבין סיפורים חסרי תוחלת, קשים ומיותרים כמו רוב השאר. אומנם ניכר שמדובר באותו כותב, גם בשל הלהטוטנות הלשונית של גוטפרוינד שמאחדת את כל הספר וגם בשל הקשר בין הדמויות, שכולן קצת פה וקצת לא, אבל מצער שלא כל הסיפורים באותה רמה. מה שקשה עוד יותר הוא שרוב הסיפורים הטובים נמצאים בהתחלה ויוצרים תחושה של הבטחה לא ממומשת.
הממוצע בין הסיפורים הוא כנראה באזור שלושה כוכבים, אבל בל יטעה הקורא, יש פה סיפורים של חמישה וארבעה כוכבים ועבורם בהחלט שווה לקרוא את הספר, במיוחד לאוהבי שפתנו, כמו כותב שורות אלו.