איך בן אדם שטעם את הממתק הכי טעים וממכר בעולם יכול לדרוש מעצמו לא לגעת בו יותר?
בגיל עשרים ושבע עברתי לעיירה קטנה בצפון הארץ, כדי להתחיל מחדש עם בת הזוג שלי באחת־עשרה השנים האחרונות, והתחלתי לחנך את כיתה י"ב בבית ספר פרטי ויוקרתי. לא תיארתי לעצמי שבמקום למצוא שם שלווה, אמצא את הטירוף שלי שוב.
חשבתי שיש לי שליטה עצמית לא רעה בכלל, עד שפגשתי אותה. העיניים השחורות והמהפנטות שלה חדרו לתוך נשמתי מהרגע הראשון. החצאית הקצרצרה שלה הטריפה אותי והעמידה את השפיות שלי במבחן בכל יום מחדש. היא הדבר הכי יפה שראיתי. היא מצחיקה אותי, היא מאירה את היום שלי והיא שולטת במצבי הרוח שלי, כאילו הייתי פאקינג בובת מריונטה בידיים שלה. הבעיה היא שהיא התלמידה שלי, והיא אפילו עוד לא בת שמונה־עשרה. ידעתי שאני בסכנת התמכרות אליה. ידעתי שהיא אסורה בשבילי מכל הבחינות, אבל גם ככה אף פעם לא הייתי מעריץ גדול של חוקים ולא ייחסתי להם יותר מדי חשיבות. כמה אירוני זה, שבמבחן החשוב ביותר השנה, לא התלמידים שלי הולכים להיכשל, אלא אני ובגדול.
--- יפית גולן, בת עשרים ותשע ובעלת תואר שני בקרימינולוגיה משפטית, חולמת, כותבת ויוצרת סיפורים מגיל חמש־עשרה. סיפוריה המושפעים מאהבתה למשחק, לבעלי חיים ולאהבה, התפרסמו בוואטפד וזכו למאות אלפי צפיות. דואט "נערת תיכון שלי" הוא הראשון אותו היא מוציאה לאור.
אוקי, נתחיל בטוב או ברע? נתתי לספר 3⭐️ עצבן אותי הרבה דברים אבל הראשון הוא העובדה שזה סיפור אהבה של 900 עמודים- מה שגורם לעלילה לחזור על עצמה ולא להתקדם. לא אהבתי את השינוי הדרמטי ברגשות של שירי, אני מבינה שהיא נערת תיכון וילדה והכל אבל אני בגיל שלה ובכל זאת אני לא רואה ילדים מחליפים כעס ובאהבה כל שניה - היא עצבנית(משהו שאין לי בעיה איתו) אבל הכעס והעצבים במהירות הופכים לתשוקה ואהבה, ושאני אומרת במהירות אני מתכוונת בפחות שניה- שורה אחת היא עצבנית ועוברת שורה היא חרמנית. בן בן בן….. ישלי מחלוקת לגביו הוא כרגע שוביניסט ופרימיטיבי ולא מקשיב לשירי לדקה בטענה שהוא יודע מה היא חושבת ורוצה וצריכה…🙄 אבל ישלו רגעים שהוא לא כזה- ברגעים האלה אני אוהבת אותו- בעיקר כשהוא חושב עליה, זה הדבר הכי חמוד אבר. כמובן שאני אמשיך לספר השני אבל זה משהו שגם מעצבן אותי- למה הסיפור צריך 900 עמודים? זה דואט שכל ספר הוא 450 עמודים וזה אומר שקראתי חצי ולא התקדמה העלילה כמעט בכלל. לדעתי כל החזרה של העלילה היה אפשר לחתוך והייתי מקבלת ספר של 200 עמודים… אהבתי את המערכת יחסים של שירי עם החברים שלה- החברים ואבא שלה הם חד משמעית הקטעים האהובים עליי בספר, וחבל שלא היו הרבה כי היא ברחה לבן… עכשיו היה חסר לי מאוד ההתלבטות של בן בין מוסר ואהבה- משהו שלא היה- מורה שמתאהב בתלמידה לא בגירה ולא היה שום שיחה או מחשבה של בן על המצב בסגנון ״זה אסור, אני לא יכול לעשות את זה, אנחנו צריכים להפרד/לא להמשיך במצב הזה״ וגם אם הוא לא היה נפרד ממנה זאת צריכה להיות מחשבה- מה אם יתפסו אותנו, משהו כזה. עוד משהו שלא אהבתי, אינסטהלאב אהבה ממבט ראשון זה משהו שאני לא אוהבת…. אני רוצה לדעת למה אתה אוהב בן אדם, אהבה ממבט ראשון זה תשוקה בעיני, יש מקרים בודדים שספר שקראתי עם הטרופ הזה והיה 5 כוכבים אז משהו שחשוב לי- היא צריכה להיות בגירה כשהם עושים סקס 🤷♀️ כרגע לא היה סקס ולא היה יום הולדת לשירי זה אומר שיש איזה חודש עד ליומולדת שלה ואני באמת מפחדת שהם יעשו סקס לפני. לדעתי גם הטווח זמן בספר הוא פחות מחודש או אולי חודש - מה שאומר שבחודש הם נפגשו, התאהבו, אמרו שהם אוהבים, לא עשו סקס עדיין, לא סיפרו לאף אחד, חוץ מרועי בעצם, כאילו לא אמין טיפה שבחודש הם מאוהבים וזה. עוד משהו… לשירי יש נטייה לברוח, ליטרלי לברוח באמצע שיחות, באמצע לימודים, באמצע כל מיני דברים… ישלה נטייה לפחד מבן- דבר שלדעתי הוא גדל אדום משמעותי בנוסף להיותו שוביניסט ופרימיטיבי(אבל הוא שוביניסט רק בשבילה💀) קיצר אני בכל זאת ממשיכה כי ישלי בעיה לעצור ספרים באמצע אבל הדואט הזה הוא לא הכוס תה שלי
אפשר את הזמן שלי בחזרה? בזבוז זמן לכל דבר ועניין. היא מתעצבנת, הוא מתעצבן, הם רבים ואז חוזרים, הרגשתי שאני קוראת את אותן הסצנות כל פעם מחדש, הדואט הזה אכזבה ענקית,
אמאלה. מה זאת השלמות הזאת????? וואו. אני פשוט מאוהבת בהםםםם. הייתי קצת סקפטית בהתחלה לגביי הספר כי אני לא כזה אוהבת לקרוא על טאבו ופער גילאים. אבל *וואווו!!!!* כולם חייבים לקרוא את הספר המדהים הזה. בן ושירי💘💘💘💗💗💓💓😍😍😍 רצה להמשיך את הספר השני בדואט!!!!
אחרי משבר קריאה רציני חיפשתי משהו קליל לקרוא וזה די ענה על הדרישה, קצת הייתי רוצה שהעלילה תתפתח יותר, מאמינה שבספר המשך כן נראה יותר מהדמויות אבל בינתיים 3 כוכבים
למען הפרוטוקול הוכרחתי לקרוא את זה. הספר בקצרה: נערה כמעט בת 18 שמתנהגת כמו ילדה קטנה (אני עוד יותר צעירה ממנה ולא מתנהגת ככה איף) שמתאהבת במחנך שלה. מובן, קורה. מה שקריפי כאן זה שהוא אוהב אותה בחזרה. בעיקרון לכל ספר טאבו יש פוטנציאל להיות הגון פלוס, הבעיה היחידה שהם מתמקדים יותר בתאווה מאשר בדמויות. אם הוא היה המורה המחליף שלה והסיפור היה מתרחש באמצע השנה (ואז היא לא הייתה קטינה), אז זה לא היה נוראי. אם שירי הייתה בוגרת ועם אישיות מיוחדת, במקום מה שזה לא היה, הייתי קונה את זה שהוא התאהב בה למרות הגיל. ואם הם היו מחכים עד שהשנה תיגמר והיא כבר לא הייתה התלמידה שלו במקום לשכב *כשהיא עוד בת 17* הדירוג היה לפחות 3 כוכבים. אבל לא. מזעזע. וכשאנשים בחיים של שירי חזרו והזהירו אותה שהוא סוטה ומגעיל כי אכפת להם ממנה, היא פשוט התעלמה מהם. עד כאן סיפור ה"אהבה" שלהם. עכשיו לשאר. עדיין לא הבנתי למה עומרי לא עבד בעצמו במקום ששירי תממן לו את שכר הלימוד. זו ממש חוצפה אם שואלים אותי. ועדיין לא הבנתי מה הקטע של עדי. הן התרחקו אחת מהשנייה, מהמם, אבל מה זה קשור לזה שאת מציקה לה כל הזמן? וזה שגילו בסוף שרועי הוא ביסקסואל ומאוהב במילי שנים (ומשתמש בגברים בשביל למלא את ה"ריקנות" שהיא השאירה ולא כי הוא נטו נמשך אליהם) נורא הומופוב בעיניי. דמות להטבית יחידה בספר ובסוף נותנים לו סוף "סטרייטי". עצוב. בתור אחת שגם כותבת קשה לי להשאיר סקירה כזאת אבל ספרים כאלה צריכים להישאר בוואטפד.
This entire review has been hidden because of spoilers.
3.5⭐️ אוקיי אז לספר הזה יש שתי צדדים, נתחיל בזה שעדיין לא יצא לי לקרוא טרופ של מורה ותלמידה ככה שכל העניין הזה היה חדש לי אבל סהכ הספר נחמד אבל יש בו כמה מינוסים. נתחיל מהדמות של שירי, שהיא מצד אחד חצופה ולא שמה על אחרים אבל מצד שני היא ילדותית ומתנהגת כמו ילדה בת שלוש והרגעים האלה מביכים בטירוף ובאמת לקרוא אותם קצת מביך אותי. אבל בשאר הקטעים היא בסדר גמור. מצד שני יש את הדמות של בן שמתוארת כמו מורה חתיך שגם אני לא הייתי עומדת בפניו, אבל שהוא מתהפך ורגע אחד נחמד כלפי שירי ודואג לה ורגע אחר מתנהג כמו פרימיטיב זה מחרפן ומכעיס, ובכלל הקטעים שהוא העיר לה על מה ללבוש ממש עיצבנו אותי. סהכ אפשר לראות שהשינויים הקיצוניים בדמויות ממש עיצבנו והורידו לי מהספר. סהכ העלילה נחמדה חוץ מזה שזה ספר של 450 עמודים ועדיין לא קורה יותר מידי משהו מיוחד, אני כן מבינה שזה סלאו בורן ככה שמי שלא אוהב פחות יתאים לו. סהכ ספר טוב וממליצה ומחכה להמשיך לחלק השני בדואט כי הספר נגמר במתח. וזו גם בין הפעמים היחידות שיצא לי לקרוא סופרת ישראלית והתחברתי לספר אז זה כבר משהו.
באמת שלרוב אני לא נותנת ציון נמוך לספרים. המינימום זה שלוש רוב הזמן אבל זה היה חייב לקבל את זה. אני באופן אישי קראתי את זה עוד כשזה רק התחיל בוואטפד ולזמן מה עזבתי את זה ואז גיליתי שהוציאו את זה לאור אז נתתי עוד צ׳אנס. רואים שלא עברה על זה עורכת וחסר המון דקדוק בספר הזה. קרינג׳י ברמות בלתי נסבלות ופשוט רואים שזה נכתב בוואטפד על ידי ילדה בת 14. אין לי בעיה עם טאבו אני אפילו אוהבת. אבל הציגו את זה בצורה כל כך לא נכונה ומטומטמת שזה ממש מצחיק אותי. ואין שם באמת מערכת יחסים אמיתית, על כל ריב קטן ישב להיפרד או לקפוץ למסקנות במקום לדבר על זה אחד עם השני כמו בני אדם בוגרים. זה כאילו אין שם יותר מידי תקשורת אבל גם סנאט אין ממש ממש.מפורט. בקיצור, אני פחות התחברתי.
ספר ממש חמוד, סיימתי תוך כמה שעות ובאמת נשאבתי לזה. שירי דמות שבנויה בצורה ממש טובה וגם דיי מתאימה לגיל שלה, ממש אהבתי את החברים שלה והיחסים עם אבא שלה באמת מקסימים, אבל לעומת זאת, בן אמור להיות בוגר משמעותית ואני לא הצלחתי להרגיש את זה, הקנאה הלא הגיונית שלו ושהוא מתנהג כאילו הוא איזה ראש מאפיה כשבתכלס הוא רק מורה זה דיי מעצבן.. איכשהו גם לא אכפת לו שהוא יכול להיכנס לכלא, לאבד את העבודה ואת המוניטין שלו.. המערכת יחסים שלהם מתחילה בתכלס כבר בשבוע הראשון וזה מהר *מידי* במיוחד עם זה שהוא מורה והיא רק תלמידה בת 17!! מרגישים שהספר הזה הוא מווטפאד אבל זה לא בהכרח דבר רע, הוא התאים לי בוייב והיה קליל ונחמד ככה שסה״כ נהניתי לקרוא
אף פעם לא קראתי מורה ותלמידה, זאת הייתה הפעם הראשונה שקראתי. להגיד שהתאכזבתי מהספר? לא, אבל להגיד שאהבתי הכול בו? גם לא. אני חושבת שמה שהיה לי הכי קשה בספר זה הדמות של בן. מרגיש לי שבן היה ילדותי ולא התנהג כמו מורה בן 27. נכון, הוא מורה והוא חווה רגשות לתלמידה, אבל עדיין ההתנהגות שלו לשירי והפרימיטיביות שלו הורידו לי ברמות. בן הרגיש לי ילדותי בזמן שציפיתי ממנו להיות הבוגר וזה שאחראי. הכתיבה של יפית גולן מהממת, הסיפור כתוב יפה, והדמות של שירי והחברים שלה כתובים מצויין- אי אפשר לקחת ממנה שהיא יודעת לכתוב סיפור. אני אקרא את הספר השני כדי להבין את העלילה עד הסוף ואולי לקבל נקודת מבט אחרת על הדמות של בן. התאכזבתי ממנו מאוד, והספר היה נחמד ולא יותר
עפתי על הדואטטט הזהההה!! הספר תופס את הקורא חזק ולא ניתן להפסיק לקרוא. ממש חייתי את הספר ואת הרגשות של הדמויות. אולי הדואט לא מוגדר כמתח אבל לא יכלתי לעזוב אותו ולהפסיק לקרואא! הכי אהבתי את זה שהסיפור מרגיש מאוד מציאותיי! הספר כובש ולא להאמין בכלל שזה ספר ראשון שהסופרת מוציאה!!
מחכה לראות מה עוד היא תביא לנו, כי אם ככה זה מתחיל. מומלץ, מומלץ, מומלץ!! לא תתחרטוו!
This entire review has been hidden because of spoilers.
כשאני מדמיינת ספר של מורה ותלמידה, זה הספר שאני מדמיינת אם זה העלילה ואם זה הדמויות שפשוט היו מצחיקות ומשוגעות .ואם זה ההדמות הגברית שהוא טיפונת רעיל אבל אכפתי ודואג וכל מה שאכפת לו זה האישה שלו . אז אם אתם מחפשות ספר כזה ,פשוט תקראו את הדואט הזה 😍😍😍.
הספר הזה הוציא אותי ממיני מחסום קריאה ואת האמת שלא היו לי ציפיות גבוהות לגביו. לא חשבתי שאתחבר. אבל אמאל’ה ואבאלה! כמה אהבתי את הספר הזה😍 סיימתי אותו תוך יומיים ובאמת שהעלילה הייתה פשוט מושלמת. הסימונים>>> סימנתי בו כל-כך הרבה. בן הראל😍😍😍
אחד הספרים היותר טובים שקראתי!!!!! מאוד קל לאהוב את הדמויות, הכתיבה זורמת והעלילה מעניינת. שמעתי על כל מיני אנשים שהרגישו שהיה להם חורים בעלילה, לא יכולה להזדהות בכלל.
אחד הספרי טאבו היותר יפים שקראתי כפמפרק אני רוצה להמשיך לפרק הבא וסוף סוף רומן בין תלמידה למורה שהמורה לא קר אלחה ממש אהבתי את הספר והבוף שלך מותח ברמות ממש אהבתי לגמרי 5/5
4.5⭐️ בן ושירי מושלמים😍😍😍😍 התאהבתי בכתיבה של יפית ואם לא היו אומרים לי שזה היה בווטפאד לא הייתי מנחש לרגע. לא היה סמאט כמעט בכלל עד עמוד 300 בערך. לבן היו קצת קטעים שהיה קשה להעביר בגרון אבל ממש איזה שניים ספציפים. שירי ATE!!!
לקח לי מלא זמן להתחיל אותו , לא יודעת למה ההתחלה שלו לא קרצה לי כלכך . וברגע שהגעתי לעמוד מסוים לא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו בכלל . אני כלכך אוהבת אותם . הכתיבה שלה הייתה בסדר ראיתי יותר טובים .