צילה

by Judith Katzir, יהודית קציר

עשרים-וחמש שנה חיה צילה בכפיפה אחת עם בעלה לזר, אבי חמשת ילדיה, ועם אהובה חנן, הצעיר ממנה בתשע שנים. בכל שנות הנדודים הארוכות בפלשתינה שאחרי מלחמת-העולם הראשונה גדלו שלוש בנותיה ושני בניה עם שני אבות, ו'דוד חנן' הוא שדאג לחינוכם ולחלק ניכר מפרנסת המשפחה.

לזר היה הבחור הראשון שאי-פעם נשק לצילה, לאחר ש"התגבר עליה", והיא, ברוב תמימותה, חשבה כי משום כך "כבר אבוד" ולא נותר לה אלא להתחתן אתו. חתונתם העצובה מתקיימת לאחר הפוגרום של 1905 באודסה, פוגרום שלזר התגלה בו כחסר-ישע, וצילה מאבדת בו אחת מעיניה.

אבל בארץ-ישראל של ראשית המאה, בין יפו לבאר-שבע ולגדרה ולעזה ולתל-אביב, הולכת והופכת צילה לאשה חופשית ודומיננטית, לאמהּ של שושלת משפחה של נשים חזקות, שהגברים שלידן רכי-לב והססנים. את ילדיה, את "חמשת ענפיה הצעירים, היא נטלה והרכיבה על-גבי כנה של חושחש" – 'דוד חנן' – כמו בהרכבה של תפוז, אך בפרדס המשפחה הזה היתה היא מי שהטילה את צילהּ הגדול על כל השושלת 'המטריארכלית' במשך מאה שנים ומעלה, השנים שלאורכן נפרשת הסאגה בת ארבעת הדורות שכתבה קציר.

צילה כתבה את זיכרונותיה לאורך כארבעים שנה, אבל לא ילדיה, שלהם נועדו המחברות שהשאירה, ולא נכדיה, לא קראו את מה שכתבה. יהודית קציר, הנינה הבכורה, היא הראשונה שקוראת הן את זיכרונותיה של הסבתא-רבתא והן את יומנו של חנן. וקולה השואל, ומבטה המדמיין, הופכים אותה-עצמה לדמות מרכזית של הספר, מול צילה. זהו הרומאן הגדול והמורכב ביותר שלה עד כה – רומאן שלקראתו הכשירה את עצמה שנים רבות – מין רומאן אוטוביוגרפי, הנפתח שישים שנה לפני שנולדה. רק לרשותה עומד המבט הפנורמי המאפשר לעקוב אחרי צילהּ של צילה לאורך הדורות. ורק דמיונה-שלה מאפשר לעמת את צילה, העיוורת לגמרי לקראת סוף חייה, עם הפרספקטיבה של חנן, כפי שסיפר ביומנו הפרטי והסודי.

במשך למעלה מעשרים שנה ריחפו ברקע של רוב כתיבתה של קציר קרעים מן הסיפור המשפחתי של שושלת צילה. החומרים האלה שימשו אותה בסיפורים על שבר בתא המשפחתי ונוצלו בדרך של הריסה ובנייה מחדש. 'צילה' אינו מוליך אל שבר בתא המשפחתי. הרומאן המשוכלל, המרהיב והמרגש פותח בשבר, ומוליך דווקא לסיפור ארוך של תיקון ואיחוי.

509 pages, Paperback

First published April 1, 2013

About the author

Born in Haifa in 1963, Judith Katzir (Hebrew: יהודית קציר) studied literature and cinema at Tel Aviv University. At present, she is an editor at Hakibbutz Hameuchad/ Siman Kriah Publishing House and teaches creative writing. Katzir, a bestselling author in Israel, has published collections of stories and novellas, novels and children's books. In addition to literary prizes for individual stories, Katzir has received the Book Publishers Association's Gold and Platinum Book Prizes (1995; 1996; 1999; 2004), the Prime Minister's Prize twice (1996; 2007), the French WIZO Prize for Matisse Has the Sun in His Belly (2004) and the Culture Minister's Zionism Prize for Tzilla (2014). Her work has been translated in 11 languages.

Reviews

[Siv30 · Rating 5 out of 5]

לסקירה מפורטת בעברית, קישור לבלוג שלי -

https://sivi-the-avid-reader.com/צילה...

[Eithan · Rating 2 out of 5]

Although this book covers a very extended & interesting time in the formation of Israel (from the early 1900's and up to about 1980's) I didn't manage to connect to the characters. Somehow it was just very long & boring (at some point there are letters that lovers exchange for several chapters that just write regular stuff that lovers do, it's ok for 2-3 letters but few chapters are just annoying.
The ending which was suppose to be shocking/interesting as it brings another point of view of everything that happened from the point of view of the lover of the protagonist is just as boring- you understand his point of view on most things in 2 pages & the rest of the long chapter is just a boring repetition

[Tali Lerner · Rating 5 out of 5]

יהודית קציר רוקמת היסטוריה לאומית עם הסטוריה משפחתית ומגניבה אותנו אל תוך נפשם של בני המשפחה שלה. ספר נהדר. ממליצה מאוד.

[Revital Shiri-Horowitz · Rating 4 out of 5]

אני מודה, יהודית קציר היא אחת הסופרות האהובות עלי. ספרה – "צילה" יצא לאור לפני מספר חודשים, אחרי שנים רבות שלא יצא לאור ספר פרי עטה. הספר "צילה" הוא סיפור ההיסטוריה המשפחתית של קציר, דבר שמטבע הדברים מתעד את ההסטוריה של הפרעות ברוסיה, את העליות המוקדמות ותחילתה של המדינה.
סוג הספרים הזה תמיד מעורר סקרנות, מכיוון שהסופר או הסופרת טווים בחוטים סיפור אישי והיסטורי ובסופו של דבר יוצאים הקוראים נשכרים פעמיים. כמו בנרטיבים הסטורים, הקוראים מלווים את הדמויות בחוויות רבות הקושרות אותם גם מבלי שיתכוונו, אל הדמויות ואל האירועים.
הספר פותח בתיאור רגעי הזיכרון המוקדם של קציר. אילולי ידעתי שזוהי קציר שכותבת, יתכן שהיתי מפסיקה לקרא את הספר כבר בתחילתו. אני שמחה שלא עשיתי זאת, אך ההתחלה אינה מבטיחה ומבחינתי אפילו מאכזבת. יחד עם ההתרפקות הברורה על העבר, החלק הזה של הספר גדוש בתיאורים שמבחינתי היו גם משמימים, וגם במידה לא קטנה מתנשאים. בשלב מסוים החלטתי לדלג על חלק מהעמודים להמשיך הלאה, ולא התבדיתי. לב הספר סוחף ומרתק, ובעיקר מקרב. מקרב אותנו אל פיסת ההיסטוריה הזאת, אבל גם אל היכולת הנפלאה של קציר לקרב את הקוראים אל עולמה.
בהמשך ישנו שוב חלק גדוש במכתבים שנכתבו בין סבה וסבתה של קציר. בעיני חלק זה היה גדוש ומלאה שוב.
עניין חשוב לא פחות הוא העיסוק ההיסטורי בחייהן של נשים. קציר מציגה את נשות משפחתה, ואני כקוראת בת ימינו, בודקת מה השתנה במאה השנים האחרונות בחיי היומיום של נשים? זוהי נקודה מעניינת למחשבה, בעיקר לנשים בינינו, היה ויבחרו לקרא את הספר.
הספר מעניין, לא הייתי מדלגת עליו. יש בו חלקים מרתקים, יש בו היסטוריה שכל מי שליבו קרוב אל ישראל ישמח לקרא ולדעת. עבודת עריכה הדוקה יותר, בעיני, היתה מטיבה עימו

[Michael Milgrom · Rating 2 out of 5]

This could have been a great book because its title character is so interesting, but it's not a great book. It's not even a good one. It pains me to say it, because so much love and effort went into writing it, but the author wrote entirely for herself and not for any actual readers. The 90 pages a of letters between her grandparents, the 70 pages of entries from the diary at the end, should all have been condensed into the narrative, with maybe one or two examples. And she confounds the reader by saying she only made up two things when she keeps recounting the thoughts of others that she can't possible know. And the "Did this happen" opening to speculation is off-putting. This is the first book I've read by Yehudit Katzir. I feel like I should give her another chance since she is a well-regarded author, but time is short and there are many good authors.

[nogaboga · Rating 2 out of 5]

The first half of the book was fascinating and nostalgic. I had to quit though in the middle. I'm not sure why Katzir decided to include 200 pages of an epistolary exchange in the middle of the book, but I couldn't make it through.

[Zivit Katz-Tsameret · Rating 4 out of 5]

I liked the book a lot! Good read.