לתרז יש תוכניות גדולות לאחרי התיכון, והן ממש לא כוללות טיסה לישראל להלוויה של אבא שלה, שנטש אותה כשהיתה קטנה. אבל שיחת טלפון מפתיעה שולחת אותה מארצות הברית לבאר שבע, ושם היא מגלה שאמא שלה הסתירה ממנה את האמת על החיים שלה: את הכסף של אבא שלה, את השבט שלו ואת הייעוד האמיתי של תרז. באמצע המדבר, במקום שבו בני השבטים יכולים להפוך למפלצות והגורל של כולם תלוי רק בה, אין לתרז הרבה ברירות. היא תצטרך ללמוד את התפקיד שנועד לה, ולעמוד מול אלה שמנסים להשמיד את העולם החדש שרק גילתה. ויותר מהכול היא תצטרך להבין מה לעשות עם שני הבנים שהיא נקרעת ביניהם, יואב מהשבט שלה ופלג מהשבט האויב, שכל אחד מהם בטוח שהיא מיועדת רק לו.
יובל אטיאס מאמינה במפלצות, בכישוף ובאהבה גדולה מהחיים. היא כותבת סיפורים מאז גיל 14 ומקווה לא להפסיק לעולם. הרואה הוא ספרה הראשון.
״אחד הספרים הכי טובים שקראתי השנה.״ מאירה ברנע גולדברג
נכון שמדברים המון על ייצוג שווה בתעשיית הבידור והאמנות? כמה חשוב שאריאל בת הים תהיה שחורה ושיהיו בובות ברבי מלאות? אז אף פעם לא הבנתי את החשיבות הזאת, עד שקראתי את הספר "הרואה". ספר הביכורים של יובל אטיאס, מספר אודות קורותיה של תרז, נערה בת 17 מארה"ב, שנקלעת לישראל. זאת בעקבות מות אביה שנטש אותה בגיל צעיר. היא מגיעה להלוויה בחוסר רצון רב, ומהר מתברר שאי שם בבאר שבע ובמדבר יהודה שוכנת קהילה – הקהילה שלה. השבט שלה. אחד מהאנשים בצוות הוא יואב, בחור שחצן עם עיניים ירוקות עמוקות שתרז נפעמת מהם כל פעם מחדש. מנגד, יש את פלג, הידיד החדש שלה שהשיחה ביניהם קולחת כל פעם. תרז, התרגלה להיות אחת בצוות של שניים. כעת, על השבט מאיימת סכנה גדולה, ומתברר שהיא דמות מפתח בהצלה מהסכנה הזו. האם תצליח לא לאכזב את כל מי שנושא אליה את עיניו? כמו בספר פנטזיה משובח, העולם בו נע על הגבול הדק בין מציאות לדמיון, מערער את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים. העובדות ששמענו עליהן בשיעור ביולוגיה בבית ספר או שקראנו באינטרנט מספקות הסבר משכנע למדי לדרכי העולם האנימלי בספר. בסתר ליבי, תהיתי לעצמי אם יובל גילתה לנו על עולם תוסס שהיה כל הזמן מתחת לאף שלנו. הספר מתרחש בבאר שבע, עיר מגוריי, ואני חייבת להגיד שזה ממש מהנה לקרוא את ההתרחשויות שמקומן במקומות שאני מכירה ממבט ראשון. זו הפעם הראשונה שאני קוראת ספר הממוקם בבאר שבע, ועם כל אזכור באר שבעי, אורו עיניי. זה תרם משמעותית לטשטוש הגבולות בין מציאות לדמיון. סגנון הכתיבה חד ומשולח, עם התבטאויות ודרכי ניסוח שיכולתי להזדהות איתם ואף להתלהב ולהזדקק להפסקת קריאה של רגע. העלילה קצבית ורלוונטית לאורך כל הספר, ומוגשת לנו כך שאנחנו מגלים יחד עם תרז את דרכי המציאות שלב אחר שלב. וכמובן, איך אפשר בלי, יש עלילה רומנטית משובחת העוברת כחוט שני לאורכו של כל הספר. הטרופ הוא משולש אהבה – הטרופ האהוב עליי! תרז נמצאת במרכזו, ובקצותיו יואב ופלג. אם אתם מחובבי הרומנטיקה, הסירו דאגה מליבכם. בקיצור, אל תלכו – רוצו!!! לקנות את הספר. באמת, עליי. אתם ממש לא תתחרטו.
תמיד יש לי חרדה קיומית מספרות מקור. זה לא הז’אנר הראשון שהייתי רצה אליו אלא האחרון ואני לא יודעת להסביר למה, בעצם אני כן יודעת- השמות הישראלים נורא קשים לי לדמיון עלילה. הספר הרואה של יובל אטיאס יצא בחודש הספר האחרון והוא ספרות מקור על משני צורה. הייתי קצת סקפטית לגביו אני אודה בכנות מלאה אבל עדיין … אנשי זאב זה האהבה שלי בקריאה. ותקשיבו - אני מורידה את הכובע בפני הספר. כי אהבתי אותו בטירוף! זה פעם ראשונה שאני אוהבת ככה ספר מקור של נוער , הוא היה כל כך מסקרן וכל כך זורם ורציף וכל מה שרציתי זה רק לדעת עוד. החלק הפחות אהוב עליי היה הסוף הפתוח - למה לעשות לי את זה. עכשו אני צריכה לחכות מי יודע כמה זמן ( הלוואי שלא הרבה) עד הספר הבא - שהוא הולך להיות מאסט עבורי. חברים, אם אתם כמוני ומפחדים מספרי מקור הספר הרואה של יובל אטיאס הוא הזדמנות מצוינת להיפתח לז’אנר הישראלי ובכללי זה ספר די מטורף בסטייל בני הנפילים ודמדומים שכולם אוהבים ! תגידו לי תודה אחר כך;)
ספר מדהים ממליצה בחום!! אל תתנו לתקציר של הספר להרתיע אותכם הוא לא משתווה בכלל! התחלתי לקרוא את הספר הזה כי התקציר הצחיק אותי עד שנפלתי אליו ולא הצלחתי לעזוב אותו! למרות שידעתי שההתחלה של הספר לוקחת היבט רציני על הסיפור לא יכולתי להפסיק לצחוק ממנו, ולאט לאט עם כול פרק התחלתי לכאוב לאהוב ולכעוס עם כול דמות בסיפור. נהנתי מאוד מהיצירתיות של יובל והדרך שבה היא הכניסה את העולם האנימלי לארץ ישראל. קינאתי כול כך בחיים המסתוריים שהם חיים סביבנו ואף רציתי לקום יום אחד ולגלות שגם אני אנימלית! או יותר טוב! רואה של אחד השבטים! הפלוט טוויסט תפס אותי קצת בהפתעה ואני לא יכולה לחכות כבר לספר השני.
וואו וואו, איזה ספר היא פשוט כתבה אותו בצורה נהדרת ונהינתי מכל דקה הספר כל כך זורם ופשוט רק רציתי להמשיך לקרוא ולקרוא האם אני נהיית פנטזיה גירל? הלוואי אמן
הרואה הוא ספר פנטזיה אורבנית עם קצב גבוה - כמעט כל הזמן משהו קורה. זה גם מה שהופך אותו ל-page tuner שגורם לך להמשיך לעוד פרק ועוד פרק, כמו מותחן טוב. יש פה גם רומן, אבל זה מרגיש קודם כל זה ספר שהוא מעין מותחן-פנטזיה אורבנית.
סגנון הכתיבה הוא מאוד זורם וקליל, מה שמשרת טוב את הספר. אחת הסיבות המרכזיות שבחרתי לקרוא את הספר הוא שעלעלתי בפרק הראשון וזיהיתי פוטנציאל לספר יחסית קליל עם כתיבה טובה וזורמת, וקצב טוב. 4/5
בניית העולם טובה ורואים שהושקעה מחשבה. אחד הדברים שאני לא אוהב בחלק מספרות הפנטזיה האורבנית הוא שיש לא מעט סדרות שבהן "יש אנשי זאב" ו-"יש ערפדים" בעולם, ובזה מסתכמים כל האלמנטים הפנטסטיים. ואין גם הסבר, כי זה "ברור" שהם קיימים. אני משתדל להמנע מכאלו, כי זה רק תעתיק ללא כל יצירתיות. אומנם גם כאן יש אנימלים עם טוטם של זאב, אבל קודם כל הכל מוסבר בצורה משכנעת ורואים שהושקעה בזה מחשבה. יש גם עוד הרבה אנימלים מסוגים שונים. מבנה השבטים, איך וממה הם נוצרו, צורת ההתארגנות שלהם, ההשתלבות שלהם בעולם, הכל מוסבר בצורה הגיונית. וזה משרת את הסיפור בצורה טובה ואמינה. 4/5
עלילה - תמיד קורה משהו. קורים הרבה אירועים מעניינים שמקדמים את העלילה וסודות נחשפים תוך כדי הקריאה. .הקצב שהעלילה מתקדמת טוב מאוד, ובדיוק בקצב הנכון לדעתי. בזכות הקצב הגבוה מתרחשים הרבה אירועים במהלך הספר, ואין רגע דל למעשה הספר מרגיש אפילו די כמו ספר מתח. עם זאת, היו כמה מקרים שבהם היה מעבר מהיר ממש על דברים חשובים, מעבר שהרגיש כמו לאחר יד שהרגיש כאילו שלא הושקעה בו מספיק מחשבה. בעוד שהיו דברים שכן היתה עליהם הרחבה למרות שהמשמעות מבחינת העלילה היתה די זניחה. היו גם כמה דברים די תמוהים שהרגישו די כמו חורים בעלילה, אך היו מעט כאלו. בסך הכל, העלילה טובה, אבל עם כמה סייגים. 4/5
דמויות - הדמויות בספר הן בסדר ולא מעבר. חלק מעניינות קצת יותר, חלק פחות, אבל אין דמויות שבנויות ממש טוב. ביחס לדמויות האחרות, הדמות הראשית יחסית מעניינת והיא גם מתפתחת קצת בסיפור. יואב דמות סבירה, אבל לא מעבר.פלג לכאורה מוצג כדי כלומניק, למרות שללא השיוך השמפחתי שלו הוא כנראה היה זוכה למעמד גבוה יותר. רוב הדמויות הן סבירות עד פלקטים. היתה קבוצה של דמויות שהן אמורות להראות חוכמה ובגרות, אך מרגישות לא אמינות. אומנם הן לא דמויות מאוד מרכזיות, אבל עדיין. 3/5
סיום - סיום בהחלט די מספק לספר. ממש הסוף של הסוף ממש מזכיר את התחשה של סיום העונה של אחת הסדרות שהסתיימה לא כל כך מזמן ואחד מספרי דרזדן - כשברור לאן הרוח נושבת מכאן לקראת הספר השני.
סך הכל ספר פנטזיה אורבנית בהחלט מהנה שבאמת כיף לקרוא. בהחלט מתכוון לקרוא את השני, ואני חושב שיהיה מעניין לראות בספר השני איך הסופרת מתפתחת. בהחלט שווה קריאה ולדעתי גם שווה תרגום לאנגלית. 4/5
תרז, נערה בת 17 שחולמת על זכיה בתחרות אגרוף שתתקיים בעוד כמה חודשים ותפתח את שעריה לקולג, מגלה בשיחת טלפון שאביה מת. למרות שלתרז אין כבר כל קשר לאבא שנטש אותה בגיל 8, אימה מכריחה אותה לטוס לישראל כדי להיות בהלוויה שלו. שם היא מכירה את האנשים שאיתם הוא עבד, וגם מגלה שהם... אנשי זאב. טוב, סוג של. הם אנשים שמסוגלים לשנות צורה- ובמקרה הזה לזאב- ואבא שלה היה המנהיג שלהם. ועכשיו גם תורה להיות. מה הבעיה רק? שתרז ממש לא מתכוונת לקחת את האחראיות על מאות חיים של אנשים רק כי איזה אל מפוקפק בראי אמר לה לעשות כך.
אוקיי, אז כפי שכבר נחשתם, למרות שמה הטיפשי למדי של הדמות הראשית, תרז לא דמות טיפשה. לא ולא, חברים. היא חכמה (באופן יחסי, כמובן), שואלת שאלות, חוקרת, ומגיבה באופן הגיוני לכל הסיטואציות שהיא נזרקת אליהם. אהבתי אותה, הזדהיתי איתה ועם התסכול שלה, הרגשתי את כאבה. והיא הסיבה העיקרית שנהנתי לקרוא את הספר. הסיבה שלא נהנתי לקרוא אותו? במילה אחת: יואב. בשתי מילים? מניאק שתלטן. אני מבינה את זה שתרז נמשכת אליו. באמת. אבל הוא כל כך שתלטן, שזה עושה לי חררה. היא. לא. שייכת. לך. במהלך הספר אמרו לו, 'מה אתה גם תשתין עליה כדי להראות שהיא שייכת לך?' או משהו בסגנון, ולמרות שלמרבה המזל הוא לא עשה את דבר כזה, זה הרגיש שהוא כמעט והגיע לרמה הזאת. פלג, לעומת זאת, הוא בדיוק מה שצפיתי ממנו- ובדיוק בגלל זה אהבתי אותו. הוא נתן לי וייבים חזקים של קיף משומרת, ורק בגלל זה אני נותנת לו נקודות פלוס. אה, וגם בגלל שהוא אדיב, ציני, ושונא את המשפחה של�� ורוצה למעול בה. באמת צריכים עוד סיבות אחרות? כנראה שתרז כן. אבל אמנע מלתת ספוילרים. אתם יכולים להבין כבר את מי אני מעדיפה. העלילה הייתה טובה. באמת שכן. למרות שיואב גרם לי לרצות לזרוק את הספר כמה פעמים, הצלחתי להמשיך לקרוא בזכות העלילה ותרז המדהימה. למרות שיכולתי לנחש חצי מהדברים שהולכים לקרות (וגם צדקתי) עדיין היה כמה טוויסטים בעלילה שממש הפתיעו אותי, ובניית העולם הייתה מצוינת ומאוד אמינה. הכניסו אותנו לעולם הזה בהדרגה כמו שתרז נכנסה אליו, וזה היה מצוין. בכללי, הספר הזה הוא די ספר נוער קלאסי, הכתיבה שלו *מאוד* ברמה, בניית העולם מצוינת, רוב הדמויות חוץ מתרז קצת פחות (הלהקה הראשונה אמנם פתאום איכשהוא המשפחה שלה, אבל כולם שם מרגישים כמו דמויות פיתה שטוחות). אני אשמח לקרוא את הספר הבא, כמובן. וגם את שאר הספרים שיצאו מתישהו לסופרת. היא כבר שמה אותי בכיס הקטן שלה עם הכתיבה המעולה. אני רק מקווה שבספר הרואה 2 יואב יהיה חלק דומיננטי פחות ויקל על מהלך הקריאה שלי. זה יפחית ממני את התסכול בקריאה בכמה דרגות לפחות.
יש משהו בספרי פנטזיה ישראלים שלרוב מוריד מהם קצת את הקסם. אולי זה בגלל שהתרגלנו כל כך שספרי פנטזיה הם באמריקה ואם יש פיות הן מדברות אנגלית. אני שמחה לבשר לכם שבהרואה של יובל אטיאס יש את השילוב הנדיר(אם בכלל קיים) של ספר פנטזיה הממוקם בישראל ללא קרינג׳ ועם מלא קסם. (ועוד בשילוב אנשי זאב(טוב לא בדיוק אנשי זאב) דבר שלרוב קרינג׳י אפילו בספרים אמריקאים)
תרזה חיה מאז גיל 7 עם אמה באמריקה מאז שאביה נטש אותם והן עזבו את ישראל. אבל כשהיא מקבלת שיחה שמבשרת לה שאביה מת, היא צריכה ללכת לשבעה בבאר שבע בניגוד לרצונה.
כשהיא מגיעה לבאר שבע הכל נראה קצת שונה וקצת דומה למה שזכרה, לחיים שלפני שאביה נטש אותה.
כשהיא שם היא מגלה עולם שונה ממה שציפתה, היא מגלה עושר ומשפחה שלא ידעה שלאביה יש. תרזה שחיה את רוב חיה בעוני מרגישה נבגדת גם על ידי אביה וגם על ידי אמה. אבל לאט לאט מתגלים עוד סודות, היא מגלה את השבט של אביה, היא מגלה עולם שלא ידעה שקיים - משני צורה, שבטים, ייעוד.
הייעוד שלה. בין אם היא רוצה אותו או לא. בין אם היא מרגישה נבגדת או לא. הוא האחריות שלה.
במהלך הספר האנשים שפעם היו זרים הופכים למשפחה לא שגרתית. החיים של אביה המנוח שזורים בשלה. שלא לדבר על שני הבנים שהיא קרועה בינהם - יואב ופלג. שניהם אסורים מסיבות שונות, שניהם שונים, אבל נראה שהיא לא יכולה להיפטר מהם.
אני רוצה לומר שזה לגמרי ספר הפנטזיה הישראלי הכי טוב שקראתי! הוא סחף אותי מהמילה הראשונה לאחרונה. כל כך קשה לשלב את כל האלמנטים שיש בו בלי שזה יצא מוזר או קרינג׳י אבל יובל עמדה במשימה בהצלחה ולא היה רגע שהרגשתי שמשהו לא אמין.
הרגשות של תרזה מסופרות בצורה כל כך יפה ואמיתית שזה לא משנה כמה העולם שונה מהחיים האמיתיים האמנתי לכל מילה.
הרגשתי שהספר החיה מחדש את טרופים המיועד ומשולש האהבה החרושים בצורה שגרמה להם לא להרגיש מקוריים.
אני רוצה לומר לכם שהתאהבתי ביואב, משהו בכל סצנה שהוא הופיע בה הרגיש כמו אש. ממש מרגישים דרך הספר את המשיכה באוויר, משהו שגרם לי לרצות שהוא היה קיים רק בשבילי.
הספר מסקרן, מושך, ומפתיע. אני לא רוצה להגיד עוד יותר מדי אבל אני כן אגיד שהוא מתאים גם לאוהבי פנטזיה שרוצים להיכנס לרומנטיקה וגם הפוך. אין בו סמאט למי שרוצה לדעת - בעיקרון יש התמזמזות אחת בכל הספר אבל לא יותר מזה.
בואו נסכם את זה בכך שאני חייבת ספר שני לנשמה שלי. תשמעו מה אני אומרת לכם זה סדרת הפנטזיה הבאה בישראל.
גילוי נאות - אינני קהל היעד של הז'אנר (פנטזיית נעורים רומנטית), קראתי למועדון קריאה.
כספר בסוגה שלו הרואה עושה את עבודתו - הוא זורם, מהיר, כמעט כל פעם שהתיישבתי לקרוא קראתי פרק יותר ממה שתכננתי. כל הטרופים של הז'אנר מופיעים בו (מי זה האיש הזה ולמה הוא מגעיל/מעצבן/מפחיד, לא בעצם אפשר להפוך להיות חברים, אוי לא הוא שיקר לי, טוב סלחתי לו ואני סומכת עליו, מי זה האיש הבא ולמה הוא מגעיל/מעצבן/מפחיד...), כך שאם זה מה שאתם מחפשים, תאהבו. בהחלט שווה ארבע כוכבים, בעיקר אם לוקחים בחשבון שמדובר ספר בכורה של סופרת צעירה. אבל שתי בעיות שהיו לי עם הספר - 1. בעיה מקומית - ציפיתי שבאר שבע תהיה נוכחת בספר קצת יותר מאשר לציין שם של אוניברסיטה או בית חולים. אם לוקחים את העלילה כמו שהיא ומחליפים את השמות של סורוקה, אוניברסיטת בן גוריון ואנטדרת הנגב (אפשר להשאיר את התיאורים הדלים עד לא קיימים של המקומות) במקומות מקבילים בפיניקס, לא ירגישו שינוי בסיפור. 2. בעיה שיווקית - אין שום הצדקה לסיים את הספר במקום שבו עצר.
אהבתי! אהבתי את הכתיבה, אהבתי את העלילה, אהבתי את הדמויות - היה מאוד טוב! העלילה מעט הזכירה את דמדומים וכל מיני ספרי נוער שגדלתי עליהם, אבל זה היה מאוד נחמד לראות את זה בפן ישראלי. בהתחלה עוד חשבתי שזה יהיה מוזר לקרוא על באר שבע או שמות של ישראלים, אבל העלילה הייתה מסקרנת והכתיבה הייתה פשוט טובה שזה לא הפריע לי ממש. הרגשתי פעמים מעטות שהיה עומס מבחינת האירועים, או שהדמות הראשית עדיין לא התקדמה עם העלילה אלא תקועה בקטע של "למה אני ולמה זה קורה לי" כאילו אחותי הגענו ל60% של הספר תקלטי כבר. כמו כן, רשום בתקציר שיש משולש אהבה - דבר ראשון, אתם יודעים על הסלידה שלי מדברים כאלה אז תמיד אני אחשוב שזה לא הכרחי לעלילה, אבל גם בעלילה עצמה אין ממש עיסוק בזה או שזה מקדם משהו מסוים אז בשביל מה😅 בכל מקרה, אני מחכה לספר המשך - אני מסוקרנת לדעת עוד על הזאבים של מזרח התיכון.
נ.ב במהלך הקריאה גם צפיתי בחמישה ספרים של דמדומים, וראיתי את יואב כטיילור לאוטנר ובכללל לא התלוננתי🤣
I don't remember ever reading an original Israeli fantasy book, and I didn't know what to expect. This story didn't disappoint. YA fantasy, captivating and surprising, I really enjoyed reading this book. Never thought it would get to that but I really need the next book. The story is well written, it feels different, new, and it's a lot of fun. Can't wait for what comes next.
זה הרבה יותר טוב משציפיתי אומייגאד 😭 עם כמה שהיו רגעים שהרגישו יותר מדי פאנפיק-קרינג׳ ודיאלוגים שמנסים להיות אמריקאיים אני לא יכולה להכחיש שזה גאוני לכתוב ספר פנטזיה אורבנית שמתרחש בפאקינג באר שבע, ועוד גורם לה להראות כל כך מגניבה כתיבה טובה ממש וקצב עלילתי מעולה, חלק מאוד קטן מהטוויסטים היה צפוי אבל כל השאר מותיר אותך במתח ופשוט אי אפשר להפסיק לקרוא איזה כיף שיש יצירות כאלה בישראל!!!
פלג באמת חשב שהוא שווה.... אחי אתה כלום לעומת יואב סרוסי סך הכל קריאה מאוד כיפית, הדמויות היו מאוד מגוונות וכשיואב נתן אדרוף לקיר זה היה שיא הספר חייבת לומר
איזה כיף לקרוא ספר שסוחף אותך מהשנייה הראשונה. הכתיבה קולחת ומעניינת. אהבתי את הדמויות של תרז, יואב ופלג. המתח נבנה בצורה מעולה ואני כבר מחכה לקרוא את ההמשך.
מודה שהספר הפתיע אותי ברמות! בהתחלה הוא ממש לא משך אותי, אבל מעמוד 50 הוא פשוט נהיה מעולה!! משולש האהבה היה כל כך טוב והייתה ניכרת הירידה לפרטים בכל חלק בספר. יובל יצרה עולם מדהים ונתנה הסברים מעולים למלא דברים מהעולם שלנו. פחדתי מזה שהוא קורה בישראל, אבל זה חא הפריע לי בכלל!! התיאורים והכתיבה היו החלק הכי טוב בספר... בקיצוררר, אני חייבת את הבא בסדרההה