נערה צעירה גדלה בבית אלים ומוחץ, ובורחת ממנו אל האלימות שבחוץ, כי מה שקרה להגר באילת הוא רק חוליה אחת בשרשרת של בגידה, הפעלת כוח, ועצימת עיניים. זהו טקסט לירי מטלטל על התבגרות מתוך היעדר, על אנושיות במקום שבו היא נדירה, על בני אדם מורכבים ופצועים.
מה קרה להגר באילת? הוא מחזור סונטות באורך רומן מלא, שמפרק את הטראומה על כל גווניהּ לפרודות קטנות של כאב, ובאמצעות מילים מדודות ושקולות מצליח להעביר עולם ומלואו.
זהו ספרה העשירי של עופרה עופר אורן, זוכת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (1994) ופרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם (2018).
הספר מצטרף בקלות לרשימת הספרים הקשים ביותר שיצא לי לקרוא (מבחינת התוכן), ומצטרף לצידו של הספר ״חיים קטנים״ בגאווה. ״מה קרה להגר באילת?״ הינו רומן שמורכב משירים ומספר את סיפורה של הגר, נערה שגדלה בבית בו היא עברה התעללות וכיצד התעללות זו השפיעה על כל המשך חייה.
הספר, בעיקר תחילתו, קשים מאוד לקריאה. יש שם תיאורים של אונס, פגיעה מינית, פגיעה עצמית ועוד. אני פחות חובב שירה, אבל אני חושב שההחלטה לכתוב את הרומן בחלקים קטנים עם חרוזים מצליחה לגרום לקרוא לצלוח את העלילה הקשה בקלות מסוימת.
זהו הספר הרביעי שאני קורא מתוך המועמדים לפרס ספיר והוא בהחלט המיוחד שבהם. אין ספק שסגנונית כזה עוד לא קראתי. מאוד קשה לי להמליץ לאנשים לקרוא אותו בגלל התוכן הקשה שלו (בדיוק כפי שקשה לי להמליץ על ״חיים קטנים״) אבל אני חושב שמי שיבחר לקרוא בו, ויצלח את החלקים הקשים, יגלה כי הספר נשאר עימו הרבה אחרי הקריאה בו.
אלמלא העובדה כי הספר כתוב בצורת שיר, והוסף מעט פשטני לטעמי, הייתי נותן לו ציון גבוה יותר. אך ללא ספק זהו ספר מיוחד וקשה לקריאה, אך שווה זאת.
ספר קשוח מבחינת עלילה, אבל כתוב בצהובה מאד מיוחדת, בצורת בתים של שיר. העלילה מתרחשת בסוף שנות ה-60 ועד סוף שנות ה-90 ומספרת על הגר, בחורה שחיה בבית אלים ולא אוהב ומה עובר עליה בחיים בתקופה מסוימת. ספר מרגש, עלילה לא קלה.