טליה בלום, בלוגרית ישראלית בת 26, נוחתת באנגליה בפתחו של הקיץ.
נאבקת במאניה דפרסיה ובהפרעת האכילה, היא מגיעה לביתו של אחיה דני בלונדון, בניסיון להציל את עצמה, מעצמה.
מפגש עם בן סטורם, חברו הטוב של דני, גבר צעיר ומצליח, המסתיר בעצמו כמה סודות, מטלטל את עולמה. היא רוקמת מזימות, מפתה ומתפתה, נכנעת ליצרים, לתשוקות, והכול במטרה להשיג את הגבר שלה.
בדרכה המיוחדת נותנת לנו להיכנס לנבכי נפשה, לוקחת אותנו איתה לסיבוב על רכבת ההרים שהיא חייה.
תחרה וצבע הוא הספר הראשון בטרילוגיה אירוטית מטלטלת, המעניק הצצה נדירה על החיים בקצוות, העליות, המורדות, וסערות הנפש שהחיים מזמנים.
כתיבה מופלאה, נוגעת, אמיתית, חשופה וסוחפת. דמות ראשית אמינה, עגולה ועמוקה. שילוב הדברים שכולנו מכירים מימינו - בלוג, פייסבוק, טוקבקיסטים - קסום וחווייתי, ומאוד קל להתחבר לזה.
אז למה רק 3 כוכבים?
כי הכתיבה הנהדרת הם הדבר היחיד שהחזיק אותי לאורך שליש מהספר לפחות. היו רגעים שבהם המשך הקריאה הרגיש לי כמו מטלה, והסתפקתי בקריאת 5-10 עמודים ביום, רק כדי להתקדם.
הדמות הראשית היא הבעיה העיקרית שלי - היא מעצבנת, בלתי נסבלת, אגואיסטית, אגוצנטרית, מרוכזת בעצמה, חופרת, משחקת משחקים מטופשית של בת טיפש-עשרה, לא רואה ממטר אף-אחד מלבדה, ובעיקר - מריצה לעצמה סרט בראש, ומתרסקת כשלא כולם חיים לפי התסריט שהיא רקמה. ובדרך היא רומסת את כולם בלי לעצור ולחשוב אפילו לרגע אחד.
לא ברור למה היא מתאהבת בבחור מלכתחילה, מלבד העובדה שהוא פשוט היה שם וזהו, ונתן לה קצת יחס. זה יכול היה להיות כל אחד, כי היא מתוסבכת ובודדה ומאוד צמאה לאהבה וחום.
סצנות הסקס קצרות, לא מגוונות במיוחד ולא מרתקות, לא מעוררות, לא מלהיבות ולא מרגשות. הסקס גם מרגיש מנוכר וסתמי, חסר כמיהה ורגש אמיתיים, לא רומנטי בעליל, בין בחור שמצא לו יזיזה נוחה, לבחורה מתוסבכת שמאוהבת בו מעל הראש בלי סיבה נראית לעין מלבד אורגזמות (ואפילו לא רצף!), שמריצה לעצמה סרטים בראש, למרות שהוא ברור מאוד בכוונותיו כלפיה מהרגע הראשון ולאורך כל הזמן.
אחרי הדבר הנוראי והפוגעני שהיא מעוללת לו בסוף הספר - רוב האנשים היו מוציאים נגדה צו הרחקה, ומקווים שהיא תתרחק מהם ומהסובבים אותם ושלא יהיו להם יותר צרות. לא ברור לי איך יש המשכים לספר, שבסופם, כראוי בספרים מהסוג הזה - השניים האלה מאוהבים וחיים ביחד. הוא צריך להיות אידיוט כדי להתקרב אליה שוב. היא פשוט מסוכנת, וחוסר הכבוד שלה לפרטיות של מי שהיא טוענת שהיא אוהבת פשוט מחרידה. אאוטינג הוא אחד הדברים הכי איומים והרסניים שיש בעיניי בעידן הרשת. פשוט פשע בלתי-נסלח.
שורה תחתונה: זה לא סיפור רומנטי-ארוטי, זה סיפור על בחורה עם הפרעה קשה, וככזה - הוא מופלא ואמין עד מאוד, ובעיקר כתוב באופן נהדר וסוחף. בזכות הכתיבה של אילת המקסימה - ולמרות הביקורת הנ"ל - כנראה שאמשיך לספר השני.
Lace and paint (tampurary name) coming on 2016.. Mik's review
Talia bluem - Israeli 26 year old blogger, is landing in England at the beginning of summer. With her mania depression and her eating disorders she arrives to, Danni, her brother's home at London as she is trying to save herself from….herself. When she meets Ben Storm, Danni's best friend, a young successful, sexy man with his own secrets, she starts making some sexy plots to conquer this man. In her own special way she gives us a peek to her soul and give us a wild ride that called her life. Lace and paint is the first of that erotic trilogy, it’s a book about dealing with pain, love and the privilege to live.
When I traveled the book store to find a book, by a fucking chance the store seller suggested me to buy this book and said "maximum if you don’t like it, you can come to replace it ", and although I already seen it a sew times and didn’t even look at it because of the cover, I took her suggestion and this was the best thing I ever did. (especially because the second was released already). I got home and started to read and in a couple of hours I was with tears in my eyes & car keys on my way out to buy the second book. The combination between Talia's blog, her texting and the plot is fabulous. Let's leave Ben's character in the side and let me focus on Talia. Her character with her mania depression, blog and coolness is plotting to win Ben's heart. The way we going through this story is complicated, not only it's with her, I can say we are going as her blog followers. Eyelet's writing is amazing and rich. I LOVE THAT BOOK! (and BTW I can understand the cover now)
טליה בלום, בלוגרית ישראלית בת 26, נוחתת באנגליה בפתחו של הקיץ. נאבקת במאניה דפרסיה ובהפרעת האכילה, היא מגיעה לביתו של אחיה דני בלונדון, בניסיון להציל את עצמה, מעצמה.
מפגש עם בן סטורם, חברו הטוב של דני, גבר צעיר ומצליח, המסתיר בעצמו כמה סודות, מטלטל את עולמה. היא רוקמת מזימות, מפתה ומתפתה, נכנעת ליצרים, לתשוקות, והכול במטרה להשיג את הגבר שלה. בדרכה המיוחדת נותנת לנו להיכנס לנבכי נפשה, לוקחת אותנו איתה לסיבוב על רכבת ההרים שהיא חייה.
תחרה וצבע הוא הספר הראשון בטרילוגיה אירוטית מטלטלת, המעניק הצצה נדירה על החיים בקצוות, העליות, המורדות, וסערות הנפש שהחיים מזמנים. זהו סיפור על התמודדות, אהבה, והזכות לחיות.
תחרה וצבע, כאשר שוטטתי לתומי וחיפשתי ספר, במקרה המוכרת הציעה לי את הספר הזה ולמרות שכבר ראיתי אותו הרבה לפני והכריכה לא קרצה לי הקשבתי לה כשאמרה לי "קחי תנסי מקסימום תבואי, אני אחליף לך", והטעות הזו הייתה הטעות הכי טובה שעשיתי(גם בגלל שככה היה לי כבר את השני בחנות). הגעתי הביתה והתחלתי לקרוא ובפעם הבאה שהרמתי את ראשי מהספר, העיניים זלגו והידיים תפסו את מפתחות הרכב כדי לחזור לקנות את הספר הבא. השילוב בין הבלוג של טליה, להתכתבויות שלה ולעלילה עצמה מופלאה. נעזוב לרגע את הדמות של בן סטורם המדהים הזה, אני רוצה להתמקד בדמות של טליה- הדמות של טליה עם המאניה דיפרסיה, הבלוג, המגניבות שלה רוקמת מזימה לזכות בליבו של בן. הדרך שאנחנו עוברים בסיפור עם טליה מורכבת, מצד אחד אנחנו עוברים את הדרך עם טליה בדמותה שלה, אך מהצד השני אנחנו נחשפים גם לבלוג שלה כך שניתן לומר שאנחנו עוברים את זה גם דרך הבלוג שלה. הכתיבה של איילת נפלאה, עשירה וזורמת. נהניתי לקרוא את הספר. (ודרך אגב, עכשיו אני מבינה את הכריכה....)
היי, כמו שניתן לראות הניקוד שנתתי לספר הזה (ולבא אחריו) נמוכים בהרבה מהממוצע שלו באתר הזה ואססביר למה. הספרות ה"אירוטית" אם אפשר לקרוא לה ככה לא חדשה לי כלל וקראתי הרבה ספרים וסיפורי אהבה בסגנון בהרבה מאוד פלטפורמות, סיפורים שסחפו אותי והיו מדהימים בפני עצמם גם בלי סצנת סקס אחת בהם. אני לא יכולה להגיד את אותו הדבר על הסיםור של טליה ובן. אני מאוד רגילה לקרוא באנגלית ובחרתי בספר הזה כי רציתי לשם שינוי לקרוא משהו ישראלי, אך לא מז'אנר שזר לי. קראתי המלצה על הספרים של איילת בבלוג של בלוגרית ישראלית מפורסמת ואמרתי, למה לא? באמת שהיו לי ציפיות גבוהות אך אני חייבת להגיד שהתאכזבתי. כן, בן נשמע מאוד חתיך ושרמנטי אך לא התחברתי לטליה, מצטערת מאוד, נשמעה לי כמו ילדה בכיינת מאוד והתיאורים של מה שהיא עוברת נשמעו לי דרמטיים מידי. עם כמה שרציתי להאמין למה שהיא מתארת, ולהאמין בזה שהיא יכולה להחלים, לא יכלתי, ולא הבנתי למה בן יוצא איתה בכלל. עכשיו, לגבי סצנות הסקס בספר הזה, התאכזבתי מ-א-ו-ד. הרגשתי שאיילת יכלה לעשות "קופי פייסט" על סצנה אחת ולהדביק אותה כל 30 עמודים בספר כי ככה זה בדיוק היה. סקס מאוד מבאס, היא פתאום מנסה להיות נועזת, אבל הוא "גומר" ראשון ואז עושה לה ביד, מצטערת מאוד על הניסוח אבל ככה זה היה. לא הרגשתי חיבור ביניהם, לא הרגשתי כמיהה ולא הרגשתי תשוקה, רק בחורה מסכנה וגבר שמסיח את דעתה מהבעיות שיש לה בראש. מה גם ש20% מהעמודים בספר מלאים בשיחות צ'אט, והספר לא כזה מדהים, ואני לא מאמינה ששילמתי על זה 80 ש"ח. אז כן, נפלתי בפח, והייתי חיילת והייתי צריכה משהו שיעביר לי את השמירות, אז הסתכנתי והשקעתי עוד 80 ש"ח על הספר הבא, שבסופו של דבר היה אותו הדבר, וכשהם שכבו כשהיא הייתה במחזור הייתה לי קצת בחילה. אני לא אכחיש, יש משהו מושך בספרים שלך איילת שגרמו לי לרצות לקרוא אותם, אבל בספר השלישי כבר לא אשקיע. אין פה סיפור חזר שמושך אותי, אני לא רוצה לדעת מה יקרה עם הדמויות האלה יותר ואני כבר לא חיילת ולא צריכה ספרות קלילה וזולה שתעביר לי את השמירות. אני מרגישה שהיה לדמויות ולסיפור פוטנציאל רב, אבל הוא לא התממש. והאמת היא שאני מרגישה שיכלתי לכתוב את הספרים האלה בעצמי, ואפילו יותר טוב. כמו כן, לפני שקראתי את הספרים, היו לי ציפיות גבוהות, את כמו החלוצה הישראלית של הזאנר אבל כל העלילה מתרחשת בחו"ל, עם דמויות שהן חו"ל, וחוץ מהשפה שזה נכתב בה, אין בספר הזה שום דבר ישראלי. אני דיי מאוכזבת, לא מתחרטת שקראתי את הספרים שלך, אבל חבל לי שהם כה יקרים, והתוכן לא מצדיק את המחיר.
טליה אמורה להיות בת 26.. אז למה היא מתנהגת כל הזמן כמו בת 16?? הספר מאוד צפוי במיוחד הקטע עם ההופעה של הדמות מהעבר. טליה פשוט הדמות הכי מעצבנת שקראתי עליה אי פעם. היא מתמודדת עם דברים בצורה כלכך מעצבנת, היא מנסה להיות מפתה למרות שהוא היה סוג של בכיס שלה בקטע המיני. כשהיא חושפת בבלוג מי היא בסוף הספר היא פשוט עושה צעד אנוכי, לא חושבת על ההשלכות של המעשים שלה על בן/דני. קראתי את הסדרה של לאסוף את השברים שאילת כתבה וזו סדרה אחת האהובות עליי אבל אכזב אותי הספר הזה..
This entire review has been hidden because of spoilers.
טליה סובלת ממאניה דפרסיה והפרעות אכילה אך מסרבת לטפל בהם ולקחת כדורים. היא יודעת שעליה להקפיד על ארוחות סדירות, להוריד אלכוהול ולהקפיד על שעות שינה אך גם על זה היא מוותרת ומעדיפה לטפח את העצמות הבולטות שלה. היא עוזבת א�� הארץ ועוברת ללונדון לחיות אצל אחיה ובן זוגו, שם היא מתאהבת בבוס שלו ולמרות שהוא מראש אומר לה שאינו מעוניין בזוגיות היא מתעקשת להגיע למיטתו.
אני לא יודעת אם זו המחלה או האופי של הבחורה שהיא אגואיס��ית, מרוכזת בעצמה, מתכננת מזימות, עוסקת בפתיינות ולבסוף פוגעת בכל הסובבים אותה ובעיקר באלו שאוהבים אותה. וכמובן פוגעת בעצמה.
שמעתי פעם משפט: "לא כל מה שאתה חושב צריך לומר, לא כל מה שאמרת צריך לכתוב, לא כל מה שאתה כותב צריך לפרסם". כנראה טליה לא שמעה את המשפט. או שבעצם, אולי שמעה אבל כהרגלה היא התעלמה!
ממש לא אהבתי את הגיבורה, היא עצבנה אותי מאוד ואני בכלל מתלבטת אם שווה להמשיך לספר הבא בטרילוגיה כי אני כבר מדמיינת את ההמשך הקלאסי- היא תינצל, תחזור למזימותיה, שוב תפגע ותיפגע ובסוף הספר השלישי הבחור סוף סוף יאהב אותה (למרות שממש לא מובן לי איך זה יתכן).
אז היי בנים ובנות, הצטרפתי למועדון "החיים אחרי טליה בלום" לא עוד ספר על בחורה מושלמת ובחור מושלם.... כאילו הבחור מושלם אבל עם "עבר" - ברגיל, מה שאהבתי פה זו הבחורה. לגיבורה הראשית יש מאניה דיפרסיה, והיא עסוקה בהרס עצמי בעזרת חשיבת יתר, ויחס נוראי שהיא חושבת שמגיע לה. הדרך שלה להתמודד עם זה זה כתיבת בלוג... ממש אהבתי את הרעיון *-* אני שמחה שהיא מצאה דרך להוציא את הרעל המראש שלה 😉 ולבחור יש קצת עבר, אז הוא חושב שהוא כזה מיוחד ומסכן.. אני כן אהבתי אותו בהתחלה, כי הוא עזר לה הרבה!! והתמודד יפה עם השדים שלה.. אבל זה היה בעבר... ממש אהבתי את אח שלה ואת בעלו.. הם מצחיקים, מקסימים, ומדהימים!!!! אז לקח לי הרבה זמן אך ורק בגלל שהיו לי מעט משמרות.. ממשיכה לשני 😛 יום מאושר
4.25 ספר טוב עלילה מעולה דמויות טובות לטליה יש מאניה דפרסיה ובגלל זה הכל אצלה היה מאוד דרמטי ובקטעים קטנים אפילו מוגזם אבל בסופו של דבר אפשר להבין למה אז זה מסתדר וממש התבאסתי שאין נקודת מבט לבן כי זה יכל ממש להוסיף ואי אפשר לכתוב סקירה עליו בלי להתייחס לסוף של הספר וואו סוף קשה ברמות
״יש לי צבע על הידיים וצלקות על פרקי כפות ידיי. ואהבה שמאיימת לשרוף אותי באש.״ ״נכוויתי. באהבה, בסיגריות ובתקווה. מַתִּי וקמתי לתחייה, ועכשיו אני שוב מתהלכת כמו מתה חיה, כמו נידון למוות על הגרדום. ולאן שאני לא מסתכלת, אני רואה רק תבוסה. רק הבזקים, תמונות מתחלפות של חיי. אושר מתפרץ, כאב שאין לו סוף ומילים גדולות, שנלחשו בלילות של תשוקה.״ 💔🤧❤️🔥
כתיבה סוחפת ונהדרת. מלבד הטריגרים שמופיעים בתקציר להפרעות נפשיות, אכילה ופגיעה עצמית אני רוצה להוסיף את הטריגר שלי - מערכת יחסים רעילה. קראתי והרגשתי בבטן את כל הפעמים שהסתפקתי בפירורים שהבחור יכל לתת עד שהגיעה הבחורה שבשבילה הוא רצה יותר. הורדתי כוכב אחד כי הספר הומלץ בקהילות הסמאט אבל זה לא ממש זה, ואפילו קצת מאכזב כשאישה כותבת את זה.
הספר היה טוב אבל הדמות הראשית עיצבנה אותי מאמצע הספר התנהגויות ילדותיות ואימפולסיביות, אני מבינה אוקיי? יש לה מאנייה דיפרסיה אבל במשך כל החצי השני של הספר החזקתי את הראש ולא הבנתי איך בן לא מאבד את זה למרות זאת, הרעיון הכלל של הספר טוב וגם כתוב טוב מאוד
This entire review has been hidden because of spoilers.
ריריד בפעם השנייה. הרגשתי בדיוק כמו שהרגשתי כשקראתי אותו בפעם הראשונה. יש בו 500 ומשהו עמודים ותוך כמה שעות סיימתי אותם, אז אין צורך במילים. נהניתי לקרוא שוב על טליה ובן. 😍
✨✨״את באמת כל כך יפה. שבית אותי מהרגע הראשון. עם החזייה השובבה שלך , והציורים… בתחרה ובצבע״✨✨ במילה אחת ואוו! מרגיש לי שלא משנה כמה אני אכתוב אי אפשר לתאר את הספר הזה! מי שמכיר אותי יודע שהסופרת האהובה עליי היא אילת סטוויצקי המושלמת וכל הסדרה שלה של "תחרה וצבע" ללא ספק קיבלה אצלי 5 כוכבים. (בעין הסערה לא נחשב😅🤣) וכן היא ממוקמת ראשונה בטופ 5! עפתי על הכתיבה המדהימה שלה שסחפה אותי, על הדמויות, על הדרך להעביר את הרגשות של טליה בכתיבה והרגשתי שאני פשוט שם איתה, מבינה אותה ושאני אשכרה קוראת סיפור אמיתי לגמרי. הסמאט הוסיף כל כך ולדעתי היה בדיוק במקומות הנכונים לא קצת מידי ולא הרבה מידי. גם אהבתי שאילת לא פירטה על הסמאט פרק שלם אלא ידעה ממש לתמצת את זה. התאהבתי קשות בבן סטורם הוא ללא ספק הגבר שכל אישה רוצה. (איך אפשר שלא?!) אני יכולה להבין את הביקורות "הרעות" סביב הספר בעיקר בגלל הדמות המתמסכנת של טליה אבל זה מה שמיחד את הספר הזה ובגלל זה כל כך עפתי עליו. אני ללא ספק ממליצה לכולם לקרוא וגם בפייסבוק שמבקשים המלצה וגם אם רושמים ספר בלי סמאט או עצב אני עדיין ממליצה עליו (חחחח אופסי?🤣) נ.ב שיש סמאט הוא קטלני ממליצה לקרוא לבד ולקחת הרבה אוויר🥵🥵🥵
This entire review has been hidden because of spoilers.
התלבטתי בין 2 ל-3 כוכבים, ובסוף החלטתי על 2. הדמות הנשית של הספר הזה היא קלישאה מעצבנת וצפויה להפליא. החלק הראשון של הספר, שבו הגיבורה מנסה לפתות את הדמות הגברית, די דבילי. הגיבורה מדברת נון סטופ על המזימות והפיתויים שהיא רוקמת, ועל השדים ששולטים בה, כשבפועל מדובר במזימות ילדותיות ובנאליות ברמה של מדור ב"לאישה". אחרי שהפיתוי מצליח, הספר מתחיל להיות הרבה יותר מעניין, אבל תכל'ס חוזר על עצמו. גם השימוש במילים "שובב", "מזימות", "פיתויים", "שדים" חוזר על עצמו שוב ושוב וממש ממאיס את עצמו עד כדי חוסר אמינות. יש פה פוטנציאל גדול לקחת דמות שבאמת עברה דברים לא פשוטים ונופלת לקורבניות ופגיעה עצמית שוב ושוב, אבל הוא מפוספס לחלוטין. וחבל. הקריאה בעיקר עוררה את רחמיי. להבדיל, את "50 גוונים", שגם הוא ספר דבילי, לפחות היה כיף לקרוא.
קראתי ונהניתי מכל רגע ורגע! סיימתי את הספר בפחות מיום, ספר שאי אפשר להוריד ממנו את הידיים וככה גם השני! כל מילה נחרטה בלב, ספר שפשוט טלטל לי את החיים בצורה שאי אפשר להסביר. ספר מושלם, סופרת מדהימה עם לב ענקי. ממליצה בחום על הספר, מי שעוד לא קרא אתם תהנו מכל רגע ורגע! אין עלייך אילת, מחכה לספר השלישי!