המפקד הרומאי לא האמין למשמע אוזניו. בלהט הקרב בין חייליו לבין המורדים היהודים, הדהדו פקודות נמרצות מפיה של אישה. מעולם לא שיער שנשים מסוגלות תפקידי פיקוד צבאיים.הרומאי החל לדלוק אחריה,אבל היא נעלמה בחשיכה.
הוא סיפר לקיסר על התקפת הדמים של לוחמי בר כוכבא ועל האישה שפקדה עליהם. "מי זאת הייתה?" שאל הקיסר בסקרנות. "לא הצלחתי לברר, אבל אעשה הכול כדי לתפוס אותה."
היא הייתה זריזה כשד וחמקמקה כנחש, שלטה בחרב ובפגיון, רכבה על סוסים כפרש ותיק, הסתתרה במחילות צרות, והתאהבה בגבר שביקש לבגוד בעמו. הרומאים היו אויביה, המלחמה, כמו הנקמה, זרמו בעורקיה.
טוב אני אתחיל ואומר שהרגע שהכי כאב לי(יותר מבספר עצמו) זה להיכנס לפה ולדרג את הספר, כי מה שעברתי עם הספר הזהההה. וואו. הספר בעצם מספר את סיפור מרד בר כוכבא אבל דרך האנשים יותר מאשר את הסיפור as it is.
הספר גרם לי לבכות(פאן פאקט, אני קוראת עשור ופעם ראשונה שאני אשכרה בוכה מספר) להתרגש, להרגיש כאילו אני בסרט אקשן ואפילו גרם לי לבהות בקיר בתהייה של ״למה עשיתי את זה לעצמי?״
אנטינואוס ואדריאנוס היו זוג וואו(למרות שבאיזה שהוא שלב ממש שנאתי את אנטינואוס) והם ההגדרה לסיפור אהבה טראגי. לרחל גם היה סיפור אהבה שהוא היה מתוק וטהור, ובגדול ממש מתאר אהבת נעורים צעירה כזאתי.
היו מלא התפתחויות עלילתיות לספר והוא נבנה בצורה מושלמת(מבחינתי) והפלוט טוויסטים גרמו לי להיות mind blown.
קיצרר רוצו לספרייה, תשאילו אותו(או שתשאילו אותו מהאמא קוראת ספרים שלכם, כמו שאני עשיתי) או שתקנו, זה על הדרך אומר לממן סופר ישראלי ופשוט תקראו אותו, מבטיחה לכם שאתם לא תתחרטו על ההחלטה הזאת🖤