תום וחבריו מתגוררים בפנימייה לנוער במצוקה בעיק קטנה בדרום הארץ. עירם מופגזת בטילים, והם נתונים למרותם של מנהלי המוסד הקשוחים. שגרת חייהם הקשה מופרעת כאשר בניין המוסד נפגע מן הירי: בעוד המבוגרים נמלטים על נפשם נשארים הילדים לבדם ונאלצים לחפש לעצמם מסתור. במהלך חיפושיהם הם מגיעים למאלאדר, עולם המתקיים בממד אחר, ומגלים שם כוח פלאי שבידו לחולל ניסים - או לזרוע הרס. לראשונה בחייהם הם אדונים לעצמם, ועליהם להגן על עצמם ולהתכונן לרגע שבו יעמדו מול אויבי מאלאדר, ואולי אפילו מול אויבי ארצם.
ליאת רוטנר, סופרת לנוער ומבוגרים, עורכת עיתון ומנחת סדנאות כתיבה לילדים. פרסמה עד כה 18 ספרים, מתוכם ארבעה ספרי זהב ושני ספרי פלטינה.
החלה לכתוב ספרים בגיל 8. בגיל 10 זכתה בתחרות הכתיבה הארצית בגיל 10 ובגיל 12 בתחרות הסיפורים "ישראל 2000". בגיל 15 פנתה להוצאת 'ידיעות ספרים' וחתמה חוזה עבור הוצאה והפצת ספריה. ספרה הראשון שהתפרסם, "קיץ אחד ביחד", בגיל 16 – נכנס לחמשת הספרים של פרויקט "תקרא תצליח" והגיע למעמד ספר פלטינה וספר זהב כמו גם ההמשכים שבאו בעקבותיו, "תנו לגדול בשקט", "לנצח בגדול" ו"מעורב ירושלמי". חיברה בין היתר את סדרת "מאלאדר", פנטזיה ישראלית על רקע מלחמת לבנון השניה, עם אלמנטים מהפנטזיה הקלאסית ומהקבלה היהודית.
בעלת תואר ראשון כמצטיינת רקטור באוניברסיטת בר אילן במדעי הרוח הרב תחומי, בהתמקדות על ספרות ביקורתית וספרות פנטזיה.
ערכה את עיתון "אותיות" למעלה משלוש שנים, כמנהלת המגזין ואתר האינטרנט והפייסבוק, והשתתפה בכתיבת תסריטים לערוץ ההידברות וערוץ הילדים.
כיום מנחת מפגשי כתיבה אינטואיטיבית וכתיבה יצירתית לילדים ולנוער, מעבירה הרצאות לקהל הרחב, ומתנדבת בהפקות אירועי תרבות ואמנות.
ספר נוראי שלא היה צריך לצאת לאור! לא נראה שעבר עריכה ספרותית כלשהי. קראתי אותו כעותק קריאה שחברה אז קיבלה כעובדת בחנות ספרים. התלהבתי שיש ספרי נוער ישראלים מקוריים בתחום הפאנטאזיה/מדע בדיוני ולכן גם ישר התיעו לי אותו. בהתחלה היה לזה פוטנציאל אבל הכתיבה לא טובה והתוכן נעשה יותר ויותר מרגיז, מקומם, מטופש ושאר סלט- מהסלטים שאין מושג למה עשו אותם ולא רוצים לשמוע מהם. מאוד כעסתי כשקראתי את זה. מאוד מקווה שכמה שפחות בני נוער נחשפו אליו. קראתי אותו לא הרבה אחרי שיצא לחנויות ספרים... 2010?
הספר היה טוב. כשהתחלתי לקרוא אותו לא ממש אהבתי את הרעיון, אך לקראת סוף הספר העלילה התחילה להשתפר. הרגשתי כאילו כל האקשן היה בכמה פרקים אחרונים, כאילו הכל התחיל ונגמר מאוד מהר. לדעתי הכותבת משכה מאוד את העלילה והיה אפשר לצמצם את הספר בהרבה מאוד. הדמויות היו טובות, הצלחתי להתחבר לכל דמות ודמות ומאוד אהבתי שכל דמות שונה והשנייה והן מאוד מגוונות ויש להן דעות משלהן. בסך הכל הספר היה מאוד נחמד לקראה אבל אני לא חושבת שהמשיך לספר השני.