יצאתי מקריאת 'כציפורים עפות' עם חצי תאוותי בידי. מצד אחד, אין ספק שהספר נתן מסגרת נהירה וסדר כרונולוגי לדברי ישעיהו. כמו כן בספר יש גם ניסיון להסתכל על הנבואות במבט על, ולא רק לתת פרשנות מילולית לדברי הנביא. מאידך , בסופו של דבר מדובר בקטעים נבחרים מ'ישעיהו' ואין באמת התייחסות לסתירות פנימיות ביחס הנביא למהלכים פוליטיים או ניסיון להישיר מבט אל נבואות שנראות קשות מנשוא. כמו כן, קשה לברוח מהמסקנה שהנביא לא רק עוסק במדיניות פנים אלא מאד מנסה לכוון את מדיניות החוץ: נראה שזה מונע מציוי להתמקד באמונה ולא להישען על ישועתם של זרים , אבל זה סוג של פצצה שמחברי הספר לא ניסו לפרק.
יש בספר ניסיון להבין את דברי הנביא לא רק מתוך המקורות היהודים אלא גם בהתחשב במקורות מקבילים מאותה תקופה , כגון תעודות אשוריות. אין ספק שעצם ההתייחסות הכנה והפתוחה למגוון מקורות לצורך הבנת המצב מוסיף עומק וכנות לספר.
למדתי המון מהספר הזה. למען האמת, קריאת הספר היתה הרבה יותר מעניינית ומהנה מקריאת ספר ישעיהו – הרבה משפת הנביא קשה להבנה, העלילות תמיד יותר סתומות, והקשרם של הדברים הרבה פחות ברור . אין לי ספק שהספר יכול לתרום לכל מי שמנסה למצוא משמעות בדברי ישעיהו וגם להבין את דבריו ברמת המקרו – קריאת הספר בהחלט עושה חשק לקרוא את יתר הספרים בסדרה, ואפילו לפתותח את ספר ישעיהו. עם זאת, בסופו של דבר הספר איננו תחליף לטקסט עצמו ומשאיר לקורא הרבה שאלות לצד התשובות.