What do you think?
Rate this book
נמר מעופף
למיקי מילוא היו החיים "הכי רגילים בעולם": שני ילדים מוצלחים, בעל שווה שהיה איש צבא ועכשיו הוא איש עסקים, ועבודה נחמדה, עד היום שבו מגיעה שיחת הטלפון וקוטעת באבחה את השגרה המבורכת שלה.
משפחתה נתונה במצור, התקשורת לא מרפה, השכנים במושב הקטן נרעשים, החברים מפנים עורף והסדקים והמחלוקות בחייה נפערים ומאיימים לבלוע אותה ואת כל מה שעמלה עליו במשך שנים. לראשונה היא נאלצת להישיר מבט אל האמִתות והשקרים בחייה.
זהו הקרב על הבית, מבחן האש של מיקי ומשפחתה.
ברגישות ובדייקנות מתארת יעל טבת קלגסבלד את מה שטמון בתיבת פנדורה ישראלית, עכשווית מאוד. בקלילות מטעה ובמיומנות מרשימה היא משרטטת את פני האסון.
נמר מעופף הוא רומן השובה את הלב מהעמוד הראשון, ספר שאי אפשר להניחו מהיד.
יעל טבת קלגסבלד, בתו של הסופר שבתי טבת, חתן פרס ישראל, נשואה לעורך הדין אביגדור קלגסבלד, ואם לעמרי ונועה. כתבה ב"הארץ" וב"מעריב". חיברה פזמונים רבים בהם הלהיטים "בתוך", "בגידה", שבועה" ו"ימים אחרים". ספרה הראשון "שוליית הקוסם" ראה אור בשנת 2007.
משפחתה נתונה במצור, התקשורת לא מרפה, השכנים במושב הקטן נרעשים, החברים מפנים עורף והסדקים והמחלוקות בחייה נפערים ומאיימים לבלוע אותה ואת כל מה שעמלה עליו במשך שנים. לראשונה היא נאלצת להישיר מבט אל האמִתות והשקרים בחייה.
זהו הקרב על הבית, מבחן האש של מיקי ומשפחתה.
ברגישות ובדייקנות מתארת יעל טבת קלגסבלד את מה שטמון בתיבת פנדורה ישראלית, עכשווית מאוד. בקלילות מטעה ובמיומנות מרשימה היא משרטטת את פני האסון.
נמר מעופף הוא רומן השובה את הלב מהעמוד הראשון, ספר שאי אפשר להניחו מהיד.
יעל טבת קלגסבלד, בתו של הסופר שבתי טבת, חתן פרס ישראל, נשואה לעורך הדין אביגדור קלגסבלד, ואם לעמרי ונועה. כתבה ב"הארץ" וב"מעריב". חיברה פזמונים רבים בהם הלהיטים "בתוך", "בגידה", שבועה" ו"ימים אחרים". ספרה הראשון "שוליית הקוסם" ראה אור בשנת 2007.
317 pages, Unknown Binding
First published December 1, 2013
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 15 of 15 reviews
May 23, 2018
לא התחברתי לספר הזה בכלל. העלילה לא מעניינת. הדמויות לא מעניינות ולא מעוררות הזדהות. לא הרגשתי שאכפת לי מהן בשום צורה. המשכתי לקרוא מכוח האינרציה סתם כי רציתי לדעת איך ייגמר, יותר בגלל משיכה רכילותית מאשר עניין אמיתי. ספר סתם כזה.
May 4, 2025
לסקירה מפורטת בעברית, קישור לבלוג שלי -
https://sivi-the-avid-reader.com/נמר-...
https://sivi-the-avid-reader.com/נמר-...
December 22, 2015
הסיפור והכתיבה יפים. הדמויות של מיקי ומתן די מעצבנות.
March 23, 2021
הספר עניין אותי, אבל השפה הייתה קצת קצת רדודה עבורי. רציתי סוף קצת יותר שלם ומשביע רצון. שמחה שקראתי - אבל לא היה קורה כלום אם הספר לא היה מתגלגל לידי במקרה. חביב וקליל למרות הנושא הכבד
May 30, 2026
אני לא חושב שזה ספר שמשנה סדרי עולם, הוא לא פורץ דרך או משמעותי במיוחד. אבל, וזה אבל גדול, אני שמח שהוא הגיע לחלקי ואני שמח על הזמן שהשקעתי בקריאתו.
בגדול הספר לא ממש מתקדם מבחינת עלילה, הוא מתחיל בזבאנג ואנחנו לאט לאט רואים את האדוות של האירוע לכל הכיוונים - וזה הפוקוס בסיפור בעיני. אנחנו לאט לאט מקבלים יותר ויותר אינפורמציה על הדמויות בסיפור וההתפתחות שלהן בעיני הקורא זה מה שהסופרת ניסתה להעביר.
אז אני חושב שהכי טוב יהיה פשוט לכתוב מה אני חושב על הדמויות.
מיקי. אני לא אשת צבא ולכן איני יודע כמה מציאותי החיים שלה כאשת צבא אבל החיים האלו לא נראו אידיאליים כל כך. יש לנו פה אישה, מבוגרת, שכל הזמן (עד ממש הסוף) מחפשת אשרור וכל חיה חיה בצל דמויות חזקות שנותנות לה ביטחון מזויף בדמות סדר, קבלת החלטות עבורה וביקורת תמידית. הן מצד אמה ואחותה והן מצד בעלה. ולאורך כל הספר היא נחבטת עם עצמה בנוגע למה מקומה במערכות היחסים הקרובות שלה. נחמד היה לחוות את הספר דרך העיניים החשדניות שלה שעושות כל הזמן over thinking. לאט לאט היא נהיית רציונלית יותר ויותר קל להתחבר אליה. בסוף, היא יוצאת הדמות הכי שלמה בסיפור, הכי עגולה, זה הסיפור שלה.
מתן. הוא בלתי נסבל, אני מאוד לא מתחבר אליו כבן אדם. מבלשט רציני. דיקטטור מחבק. אבא חסר. אני חושב שניכר הפער בין העמדות והביקורת שהוא מטיח בפני מיקי על גידול ילדיהם לבין המקום שלו בחייהם. הוא איש טוב, שבתור ישראלי אני מעריך אותו על תרומתו למדינה, אבל הוא לא איש משפחה טוב. ואני חושב שהוא גם לא הבעל הטוב שמיקי צריכה - מישהו שירים לה את הביטחון וייתן לה את המקום להיות היא.
יואב. אני חושב שיואב מייצג הרבה ישראלים, ועוד את ה-best case scenario שלהם: אותם אנשים כביכול מוסריים, אחראיים, מובילים שאומרים את דעתם באופן נחרץ ומרגישים נעלים. אך ברגע האמת, הם מפגינים חולשה שמעוררת בי חוסר אהדה עז אליהם. אנשים שמדברים המון ועושים מעט, בדברים החשובים. כמובן שהוא קצין צעיר נערץ, שעבד קשה ועשה אימפקט בצבא, כל הכבוד. אבל כשזה הגיע ללקיחת אחריות אמיתית, על מעשה שעשה, הוא לא לוקח את האחריות... העיקר כל הספר הוא צורח על אמא שלו ויורד על אחיו הקטן. צבוע.
אוריה, אוי אוריה. אני לא חושב שאנחנו מקבלים מספיק מידע עליו. אני לא מבין, גם בסווף הספר, את עולמו הפנימי כמו שצריך. היה לנו ילד רגיש, מובל, שרוצה להוכיח את עצמו, שחי במסלול שנוגע את הייעוד שלו, וירה בחברו הטוב. איך מפה עם כדורים, רפיסות, ופגישות עם פסיכולוג אנחנו מגלים איש צעיר שמוכן לעמוד על שלו, להביע את צערו ולהצטער על מעשיו, להצטייר כאדם מתחשב עם אינטיליגנציה רגשית גבוה שעובר תהליך ומתקדם הלאה. חסר לי.
היו עוד כל מיני דמויות וגם מה שכתבתי לעיל הוא רק תמצית (ואולי לא מספיק טוב וחדה). חשוב לי לומר שהיו לספר גם כמה מגרעות לעניות דעתי:
כחלק מהקונספט שהספר הוא סביב אדוות ההרג, אנחנו מקבלים הצצות לאדוות אבל לא לכל התהליך. לדוגמא, הסיפור עם דניאל. אנחנו לא יודעים דבר עליו לאורך הסיפור ואז מגלים שמנהיג החבורה לשעבר, הבריון נמוך הקומה, ניסה להתאבד. מה? עדיף היה לא לדבר על זה בעיני. או הבגידה של מתן עם דובי, מה? פשוט שתי שורות, הוא הודה, והם המשיכו הלאה כאילו כלום. כל הספר היא חושבת שמתן בגד בה עם העורכת דין, או עם דובי ובסוף היא צודקת, ולא קורה עם זה כלום?! לא אכפת לי גם מהיחסים ביניהם, אלא מכך שזו ההצדקה הפנימית החזקה ביותר לחרדתיות ול-over thinking שלה וזה פשוט עובר לה מעל הראש?!
היו עוד כמה דוגמאות שעוררו בי בלבול וחוסר הגיון פנימי קל.
עדיין ממליץ, זה בחינם באתר עברית :)
בגדול הספר לא ממש מתקדם מבחינת עלילה, הוא מתחיל בזבאנג ואנחנו לאט לאט רואים את האדוות של האירוע לכל הכיוונים - וזה הפוקוס בסיפור בעיני. אנחנו לאט לאט מקבלים יותר ויותר אינפורמציה על הדמויות בסיפור וההתפתחות שלהן בעיני הקורא זה מה שהסופרת ניסתה להעביר.
אז אני חושב שהכי טוב יהיה פשוט לכתוב מה אני חושב על הדמויות.
מיקי. אני לא אשת צבא ולכן איני יודע כמה מציאותי החיים שלה כאשת צבא אבל החיים האלו לא נראו אידיאליים כל כך. יש לנו פה אישה, מבוגרת, שכל הזמן (עד ממש הסוף) מחפשת אשרור וכל חיה חיה בצל דמויות חזקות שנותנות לה ביטחון מזויף בדמות סדר, קבלת החלטות עבורה וביקורת תמידית. הן מצד אמה ואחותה והן מצד בעלה. ולאורך כל הספר היא נחבטת עם עצמה בנוגע למה מקומה במערכות היחסים הקרובות שלה. נחמד היה לחוות את הספר דרך העיניים החשדניות שלה שעושות כל הזמן over thinking. לאט לאט היא נהיית רציונלית יותר ויותר קל להתחבר אליה. בסוף, היא יוצאת הדמות הכי שלמה בסיפור, הכי עגולה, זה הסיפור שלה.
מתן. הוא בלתי נסבל, אני מאוד לא מתחבר אליו כבן אדם. מבלשט רציני. דיקטטור מחבק. אבא חסר. אני חושב שניכר הפער בין העמדות והביקורת שהוא מטיח בפני מיקי על גידול ילדיהם לבין המקום שלו בחייהם. הוא איש טוב, שבתור ישראלי אני מעריך אותו על תרומתו למדינה, אבל הוא לא איש משפחה טוב. ואני חושב שהוא גם לא הבעל הטוב שמיקי צריכה - מישהו שירים לה את הביטחון וייתן לה את המקום להיות היא.
יואב. אני חושב שיואב מייצג הרבה ישראלים, ועוד את ה-best case scenario שלהם: אותם אנשים כביכול מוסריים, אחראיים, מובילים שאומרים את דעתם באופן נחרץ ומרגישים נעלים. אך ברגע האמת, הם מפגינים חולשה שמעוררת בי חוסר אהדה עז אליהם. אנשים שמדברים המון ועושים מעט, בדברים החשובים. כמובן שהוא קצין צעיר נערץ, שעבד קשה ועשה אימפקט בצבא, כל הכבוד. אבל כשזה הגיע ללקיחת אחריות אמיתית, על מעשה שעשה, הוא לא לוקח את האחריות... העיקר כל הספר הוא צורח על אמא שלו ויורד על אחיו הקטן. צבוע.
אוריה, אוי אוריה. אני לא חושב שאנחנו מקבלים מספיק מידע עליו. אני לא מבין, גם בסווף הספר, את עולמו הפנימי כמו שצריך. היה לנו ילד רגיש, מובל, שרוצה להוכיח את עצמו, שחי במסלול שנוגע את הייעוד שלו, וירה בחברו הטוב. איך מפה עם כדורים, רפיסות, ופגישות עם פסיכולוג אנחנו מגלים איש צעיר שמוכן לעמוד על שלו, להביע את צערו ולהצטער על מעשיו, להצטייר כאדם מתחשב עם אינטיליגנציה רגשית גבוה שעובר תהליך ומתקדם הלאה. חסר לי.
היו עוד כל מיני דמויות וגם מה שכתבתי לעיל הוא רק תמצית (ואולי לא מספיק טוב וחדה). חשוב לי לומר שהיו לספר גם כמה מגרעות לעניות דעתי:
כחלק מהקונספט שהספר הוא סביב אדוות ההרג, אנחנו מקבלים הצצות לאדוות אבל לא לכל התהליך. לדוגמא, הסיפור עם דניאל. אנחנו לא יודעים דבר עליו לאורך הסיפור ואז מגלים שמנהיג החבורה לשעבר, הבריון נמוך הקומה, ניסה להתאבד. מה? עדיף היה לא לדבר על זה בעיני. או הבגידה של מתן עם דובי, מה? פשוט שתי שורות, הוא הודה, והם המשיכו הלאה כאילו כלום. כל הספר היא חושבת שמתן בגד בה עם העורכת דין, או עם דובי ובסוף היא צודקת, ולא קורה עם זה כלום?! לא אכפת לי גם מהיחסים ביניהם, אלא מכך שזו ההצדקה הפנימית החזקה ביותר לחרדתיות ול-over thinking שלה וזה פשוט עובר לה מעל הראש?!
היו עוד כמה דוגמאות שעוררו בי בלבול וחוסר הגיון פנימי קל.
עדיין ממליץ, זה בחינם באתר עברית :)
This entire review has been hidden because of spoilers.
October 23, 2023
שוגר דדי או סליפינג ביוטי? זו הדילמה של מיקי בבחירת הלק המתאים כשאנה המניקוריסטית מטפלת בציפורניה ומתעצבנת כשהנייד מצלצל בעיקשות במעמקי תיק היד שלה. ציפורניה הלחות מונעות ממנה לשלוף את המכשיר שצלצולו מטריד עד שאנה דגה אותו מהתיק.
בנה, אוריה. אור. 'אמא, בואי הביתה מהר'!
מיקי מילוא חוטפת את התיק וטסה החוצה, בלי לדעת שמאותו רגע הכל השתנה.
מיקי (המספרת בגוף ראשון) היא גננת המתגוררת עם בעלה מתן ובניה יואב ואוריה במושב פסטורלי. כולם מכירים את כולם. מתן הינו איש עסקים מצליח, תת אלוף במיל'. גולנצי'ק מורעל בכל רמ"ח אבריו שעבר שרשרת תפקידים בכירים. גם לאחר שהשתחרר משתמש בביטויים כמו 'אין מניאק שיעצור את הזמן'. רגיל לפקד, להיות הגבר הבוטח שיודע מה לעשות ומתי. שלקח את בניו וחבריהם למטווח כנערים. שהתעקש לקרוא לבנו הבכור על שם המצביא התנ"כי למגינת לבה של חמותו שרצתה שהנכד ייקרא על שם בעלה שנהרג כשמיקי היתה בת שש מה שהעכיר את יחסי מתן והאלמנה המבוגרת שנים ארוכות. את מיקי הכיר בצבא כמג"ד ופקידה פלוגתית יפה לה הדביק את הכינוי 'פקידה' על משקל השם 'פרידה'.
מתן שלא יודע חוכמות. בנם של סגן הרמטכ"ל ורעייתו שהסתבך בפלילים הוא 'סוחר סמים קטן ומושתן' והעיתונאית שחדרה לחייהם אחרי המקרה ועיוותה הכל למען רייטינג היא 'פזית הכלבה הצדקנית' ואינו מסתיר את תיעובו אליה.
ויואב הוא העתק של אביו. בז לחלשים, הליכתו לקצונה מובנת מאליה.
אוריה ושני חבריו הקרובים דניאל ועופר חולמים גם על סיירת מטכ"ל עד היום הארור ההוא ששינה הכל.
חוסר מחשבה? מזל רע? מה זה משנה. שנייה אחת ותוצאה טראגית. נער הרוג. משפחות מרוסקות.
ומיקי שחייה זרמו באפיק נינוח למדי למרות העדרויותיו הממושכות של בעלה מגלה עד כמה העולם יכול להיות צבוע ומרושע. מי שעד אתמול היו חבריהם מפנים להם עורף, כאילו לא די בכך שבנה יתייסר אולי כל חייו והוריו יתקשו להישיר מבט בעיני שכניהם ובמיוחד ההורים השכולים. כמה רוע יכול להיות בבני העשרה בכיתתו של אוריה כפי שבא לידי ביטוי במסרים נוטפי ארס בדף הפייסבוק שלו. התקשורת החטטנית מטילה מצור על ביתם ללא בושה. ומנגד יש מי שנותרו נאמנים ומגלים אהדה.
בהדרגה יתגלו עובדות לא קלות על מערכת היחסים הסבוכה במשולש הנצחי אוריה-דניאל-עופר.
יעלו שאלות קשות איך זה היה יכול לקרות. מי לא נזהר. ומעל הכל- מי אם בכלל ישלם את המחיר.
כל כך ישראלי. משפחה ממעמד בורגני טיפוסי למדי עם הכלב הבלתי נמנע. מושב קטן, צבא ומוּרעלוּת, טרגדיה. ימי הזיכרון והאבל על הבנים.
מה עושה אם שהתייתמה מאביה כילדה ועשורים אחרי נקלעה למצב בלתי אפשרי ומרסק עם בנה. מי בכלל יכול להיות מוכן למצבים טרגיים כאלה.
העלילה נפרשת בכתיבה יפה החושפת את נפש הדמויות.
(הנמר המעופף הוא סמל סיירת גולני).
בנה, אוריה. אור. 'אמא, בואי הביתה מהר'!
מיקי מילוא חוטפת את התיק וטסה החוצה, בלי לדעת שמאותו רגע הכל השתנה.
מיקי (המספרת בגוף ראשון) היא גננת המתגוררת עם בעלה מתן ובניה יואב ואוריה במושב פסטורלי. כולם מכירים את כולם. מתן הינו איש עסקים מצליח, תת אלוף במיל'. גולנצי'ק מורעל בכל רמ"ח אבריו שעבר שרשרת תפקידים בכירים. גם לאחר שהשתחרר משתמש בביטויים כמו 'אין מניאק שיעצור את הזמן'. רגיל לפקד, להיות הגבר הבוטח שיודע מה לעשות ומתי. שלקח את בניו וחבריהם למטווח כנערים. שהתעקש לקרוא לבנו הבכור על שם המצביא התנ"כי למגינת לבה של חמותו שרצתה שהנכד ייקרא על שם בעלה שנהרג כשמיקי היתה בת שש מה שהעכיר את יחסי מתן והאלמנה המבוגרת שנים ארוכות. את מיקי הכיר בצבא כמג"ד ופקידה פלוגתית יפה לה הדביק את הכינוי 'פקידה' על משקל השם 'פרידה'.
מתן שלא יודע חוכמות. בנם של סגן הרמטכ"ל ורעייתו שהסתבך בפלילים הוא 'סוחר סמים קטן ומושתן' והעיתונאית שחדרה לחייהם אחרי המקרה ועיוותה הכל למען רייטינג היא 'פזית הכלבה הצדקנית' ואינו מסתיר את תיעובו אליה.
ויואב הוא העתק של אביו. בז לחלשים, הליכתו לקצונה מובנת מאליה.
אוריה ושני חבריו הקרובים דניאל ועופר חולמים גם על סיירת מטכ"ל עד היום הארור ההוא ששינה הכל.
חוסר מחשבה? מזל רע? מה זה משנה. שנייה אחת ותוצאה טראגית. נער הרוג. משפחות מרוסקות.
ומיקי שחייה זרמו באפיק נינוח למדי למרות העדרויותיו הממושכות של בעלה מגלה עד כמה העולם יכול להיות צבוע ומרושע. מי שעד אתמול היו חבריהם מפנים להם עורף, כאילו לא די בכך שבנה יתייסר אולי כל חייו והוריו יתקשו להישיר מבט בעיני שכניהם ובמיוחד ההורים השכולים. כמה רוע יכול להיות בבני העשרה בכיתתו של אוריה כפי שבא לידי ביטוי במסרים נוטפי ארס בדף הפייסבוק שלו. התקשורת החטטנית מטילה מצור על ביתם ללא בושה. ומנגד יש מי שנותרו נאמנים ומגלים אהדה.
בהדרגה יתגלו עובדות לא קלות על מערכת היחסים הסבוכה במשולש הנצחי אוריה-דניאל-עופר.
יעלו שאלות קשות איך זה היה יכול לקרות. מי לא נזהר. ומעל הכל- מי אם בכלל ישלם את המחיר.
כל כך ישראלי. משפחה ממעמד בורגני טיפוסי למדי עם הכלב הבלתי נמנע. מושב קטן, צבא ומוּרעלוּת, טרגדיה. ימי הזיכרון והאבל על הבנים.
מה עושה אם שהתייתמה מאביה כילדה ועשורים אחרי נקלעה למצב בלתי אפשרי ומרסק עם בנה. מי בכלל יכול להיות מוכן למצבים טרגיים כאלה.
העלילה נפרשת בכתיבה יפה החושפת את נפש הדמויות.
(הנמר המעופף הוא סמל סיירת גולני).
April 3, 2021
אני אתחיל בציטוט מתוך הספר. זה לא ספוילר, מקסימום טיזר, שיכול לשכנע אנשים לקרוא. אז הנה הוא:
כשאני מגיעה הביתה אחרי שאור מצלצל ומבקש שאגיע דחוף, המשטרה ומגן דוד כבר נמצאים אצלנו. השוטרים ממאנים לתת לי להיכנס. אי אפשר להיכנס לפה עכשיו, גיברת, אומר לי שוטר צעיר וחוסם בפני את הדרך עם היד שלו.
"אני אמא שלו," אני אומרת.
"אמא שלו כבר בפנים," אומר לי שוטר אחר, מבוגר יותר.
"אני גרה פה." אני מצביעה לכיוון הבית. "אני אמא של הילד שגר פה!"
השוטר הגבוה מסתכל עלי במבט חדש ואומר לשוטר הצעיר, "זאת האמא של היורה, תכניס אותה".
זה ציטוט, דרמטי ביותר, מעמוד 14. נראה מקום מצויין לסיים בו פרק. משהו שיגרום לקורא לרצות לעבור לפרק הבא מייד, ולא להניח את הספר בשידה ליד המיטה ולהגיד לו "לילה טוב, נמשיך מחר". אלא שהפרק לא מסתיים כאן. ממש לא. יש עוד מאה וחמישים מילים שמסבירות ומפרטות עד כמה המספרת המומה לגלות את מעמדה החדש בתור "האמא של היורה".
יש שתי דרכים עיקריות לספר סיפור. אחת היא בגוף ראשון, כ"מספר". השניה היא בגוף שלישי, מנקודת מבט של צופה חיצוני, שלעיתים הוא מספר כל יודע, ולפעמים לא. יש גם דרכים אחרות. יעל נאמן, למשל, כתבה את "היינו העתיד" בגוף ראשון רבים. יואב אבני כתב את "החמישית של צ'ונג לוי" בגוף שני. אבל אלה החריגים. הבחירה הרגילה היא בין גוף ראשון יחיד, לגוף שלישי. לכל אחת מהבחירות יש יתרונות וחסרונות, ולא כאן המקום לדון בכולם. אלא בחיסרון אחד של הגוף היחיד, כאשר תכונות האופי של המספר מפריעות לקורא להזדהות איתו. דוגמה יפה היא "תרה" של צרויה שלו. אישה מעצבנת והיסטרית לעיתים, שיש לה בעיה קשה בתפיסת המציאות. גם המספרת של "ואם היו אומרים לך" נקראת לפעמים מעצבנת, אחת שבא לפעמים לתת לה שתי סטירות לחי. אבל עם שתי אלה הסתדרתי בסופו של דבר. לא כך הדבר עם מיקי מילוא, המספרת של "נמר מעופף". אישה שיש לה "משפחה טובה" ולפתע נופלים עליה השמיים, באותה סצנה שאיתה פתחתי את הסקירה.
עד כאן הכל טוב ויפה. או לא טוב ויפה, אבל לפחות מסקרן ומושך לקריאה. אלא שמיקי מילוא היא גם אישה פטפטנית וקשקשנית. והפטפטנות הטרחנית הזאת מקשה מאוד על הקריאה. כל כך מקשה, שהמשכתי עוד כמה פרקים לאחר עמוד 14 הנ"ל, ואז חלשה דעתי, והפסקתי. אני אחכה לאחרים שיתמצתו בשבילי את הספר, ועדיף בגוף שלישי.
אין ספק שכותבת הספר מכירה מקרוב את החוויה שבה קרוב משפחה מדרגה ראשונה מואשם פתאום בפשע חמור, במקרה שלה תאונת פגע וברח, ומכאן נשאלת השאלה עד כמה הספר נמר מעופף הוא ביוגרפי והאם הוא עונה על תחושת המציצנות הרכילותית המתבקשת
June 7, 2024
אהבתי מאד. מה חושבים ומה באמת קורה? החלש חזק והחזק חלש , האם אנחנו מכירים את מי שאנחנו מחשיבים כחבר? מורכבות היחסים בין הורים לילדים, בין בני זוג, בין אחים ובעיקר האם אנחנו מכירים את עצמינו? התקשורת, הסביבה, הרשתות החברתיות כולן סוגרות על גיבורי הספר בעת משבר, מציגות חלקי מציאות וחלקי תמונות להאכלת הקהל צמא הדם. מי חבר ומי רק רואה בנו מקפצה חברתית לתועלתו האישית? הספר חושף לאט את הרבדים הרבים והמורכבים במשפחה ישראלית ובמציאות המורכבת. קראתי בעניין רב. הדבר היחיד שלא מתעכל אצלי בכלל זה השארתו של צ'ארלי במשפחה לאחר שתקף למוות את יואב. זה לא מסתדר עם אופי הדמויות, אני מבינה שהתקיפה הזו הייתה חיונית לעלילה אבל, הייתי הולכת על משהו אחר
אהבתי מאד את הפסקה בעמוד 252:
כשקורה לך משהו רע אתה צריך ישר לעמוד על הרגליים, אחרת הן נהיות חולות
אהבתי מאד את הפסקה בעמוד 252:
כשקורה לך משהו רע אתה צריך ישר לעמוד על הרגליים, אחרת הן נהיות חולות
June 19, 2023
נמר מעופף - זר לא יבין זה ספר על משפחה ישראלית, משבר ישראלי, מילדות ועד בגרות כמה הצבא נוכח בחיים שלנו במיקרוקוסמוס של משפחה שחווה טרגדיה נוראית, בטעות, או בעצם בשרשרת של טעויות... בשפה קולחת המחברת מחליפה את זכויות הראיה בין כל דמויות המשפחה השונות, הקורא מזדהה עם כולן ועם אף אחת ועם רק אחת בעת ובעונה אחת.
מומלץ קריאה לחובבי הפרוזה דרמתית.
מומלץ קריאה לחובבי הפרוזה דרמתית.
February 4, 2023
This book got my attention but the story line was very weak. Was waiting for more twists. Read it to improve my Hebrew but the language was very repetitive and used words I'll never use in spoken Hebrew
October 17, 2023
ספר ממש חמוד.
בתחילת הקריאה לא מצאתי בו עניין אבל בהמשך קצת נסחפתי.
העלילה נבנית לאט לאט וזה כן היה מעניין בסופו של דבר.
בתחילת הקריאה לא מצאתי בו עניין אבל בהמשך קצת נסחפתי.
העלילה נבנית לאט לאט וזה כן היה מעניין בסופו של דבר.
March 7, 2024
היה חסר לי פואנטה.....
March 30, 2026
"I loved the way the author conveys the protagonist's involuntary thoughts; it's very human and connecting. The character of the main protagonist—a woman who holds the house together and serves as a pillar for everyone despite what she absorbs from them—is at times noble and at times pitiable.
There was a direction that didn't develop, which is a shame, but it kept me curious. Generally, a nice, intriguing, and well-written book. The plot is a bit militant, with an atmosphere of Modi'in-Maccabim-Reut and being 18 years old before enlistment.
There was a direction that didn't develop, which is a shame, but it kept me curious. Generally, a nice, intriguing, and well-written book. The plot is a bit militant, with an atmosphere of Modi'in-Maccabim-Reut and being 18 years old before enlistment.
February 10, 2014
excellent read.The story flows and the writing is easy .
February 2, 2016
I agree with others that the writing is easy and the story flows and is engaging. The reason that I didn't give it more stars is that I found both main protagonists annoying.
Displaying 1 - 15 of 15 reviews