נמר מעופף

by Yael Tevet Klagsbald, יעל טבת קלגסבלד

למיקי מילוא היו החיים "הכי רגילים בעולם": שני ילדים מוצלחים, בעל שווה שהיה איש צבא ועכשיו הוא איש עסקים, ועבודה נחמדה, עד היום שבו מגיעה שיחת הטלפון וקוטעת באבחה את השגרה המבורכת שלה.

משפחתה נתונה במצור, התקשורת לא מרפה, השכנים במושב הקטן נרעשים, החברים מפנים עורף והסדקים והמחלוקות בחייה נפערים ומאיימים לבלוע אותה ואת כל מה שעמלה עליו במשך שנים. לראשונה היא נאלצת להישיר מבט אל האמִתות והשקרים בחייה.
זהו הקרב על הבית, מבחן האש של מיקי ומשפחתה.

ברגישות ובדייקנות מתארת יעל טבת קלגסבלד את מה שטמון בתיבת פנדורה ישראלית, עכשווית מאוד. בקלילות מטעה ובמיומנות מרשימה היא משרטטת את פני האסון.
נמר מעופף הוא רומן השובה את הלב מהעמוד הראשון, ספר שאי אפשר להניחו מהיד.

יעל טבת קלגסבלד, בתו של הסופר שבתי טבת, חתן פרס ישראל, נשואה לעורך הדין אביגדור קלגסבלד, ואם לעמרי ונועה. כתבה ב"הארץ" וב"מעריב". חיברה פזמונים רבים בהם הלהיטים "בתוך", "בגידה", שבועה" ו"ימים אחרים". ספרה הראשון "שוליית הקוסם" ראה אור בשנת 2007.

317 pages, Unknown Binding

First published December 1, 2013

Reviews

[Racheli Zusiman · Rating 2 out of 5]

לא התחברתי לספר הזה בכלל. העלילה לא מעניינת. הדמויות לא מעניינות ולא מעוררות הזדהות. לא הרגשתי שאכפת לי מהן בשום צורה. המשכתי לקרוא מכוח האינרציה סתם כי רציתי לדעת איך ייגמר, יותר בגלל משיכה רכילותית מאשר עניין אמיתי. ספר סתם כזה.

[Siv30 · Rating 4 out of 5]

לסקירה מפורטת בעברית, קישור לבלוג שלי -

https://sivi-the-avid-reader.com/נמר-...

[Amiad · Rating 4 out of 5]

הסיפור והכתיבה יפים. הדמויות של מיקי ומתן די מעצבנות.

[Meeka · Rating 3 out of 5]

הספר עניין אותי, אבל השפה הייתה קצת קצת רדודה עבורי. רציתי סוף קצת יותר שלם ומשביע רצון. שמחה שקראתי - אבל לא היה קורה כלום אם הספר לא היה מתגלגל לידי במקרה. חביב וקליל למרות הנושא הכבד

[Reuven · Rating 4 out of 5]

שוגר דדי או סליפינג ביוטי? זו הדילמה של מיקי בבחירת הלק המתאים כשאנה המניקוריסטית מטפלת בציפורניה ומתעצבנת כשהנייד מצלצל בעיקשות במעמקי תיק היד שלה. ציפורניה הלחות מונעות ממנה לשלוף את המכשיר שצלצולו מטריד עד שאנה דגה אותו מהתיק.
בנה, אוריה. אור. 'אמא, בואי הביתה מהר'!
מיקי מילוא חוטפת את התיק וטסה החוצה, בלי לדעת שמאותו רגע הכל השתנה.
מיקי (המספרת בגוף ראשון) היא גננת המתגוררת עם בעלה מתן ובניה יואב ואוריה במושב פסטורלי. כולם מכירים את כולם. מתן הינו איש עסקים מצליח, תת אלוף במיל'. גולנצי'ק מורעל בכל רמ"ח אבריו שעבר שרשרת תפקידים בכירים. גם לאחר שהשתחרר משתמש בביטויים כמו 'אין מניאק שיעצור את הזמן'. רגיל לפקד, להיות הגבר הבוטח שיודע מה לעשות ומתי. שלקח את בניו וחבריהם למטווח כנערים. שהתעקש לקרוא לבנו הבכור על שם המצביא התנ"כי למגינת לבה של חמותו שרצתה שהנכד ייקרא על שם בעלה שנהרג כשמיקי היתה בת שש מה שהעכיר את יחסי מתן והאלמנה המבוגרת שנים ארוכות. את מיקי הכיר בצבא כמג"ד ופקידה פלוגתית יפה לה הדביק את הכינוי 'פקידה' על משקל השם 'פרידה'.
מתן שלא יודע חוכמות. בנם של סגן הרמטכ"ל ורעייתו שהסתבך בפלילים הוא 'סוחר סמים קטן ומושתן' והעיתונאית שחדרה לחייהם אחרי המקרה ועיוותה הכל למען רייטינג היא 'פזית הכלבה הצדקנית' ואינו מסתיר את תיעובו אליה.
ויואב הוא העתק של אביו. בז לחלשים, הליכתו לקצונה מובנת מאליה.
אוריה ושני חבריו הקרובים דניאל ועופר חולמים גם על סיירת מטכ"ל עד היום הארור ההוא ששינה הכל.
חוסר מחשבה? מזל רע? מה זה משנה. שנייה אחת ותוצאה טראגית. נער הרוג. משפחות מרוסקות.
ומיקי שחייה זרמו באפיק נינוח למדי למרות העדרויותיו הממושכות של בעלה מגלה עד כמה העולם יכול להיות צבוע ומרושע. מי שעד אתמול היו חבריהם מפנים להם עורף, כאילו לא די בכך שבנה יתייסר אולי כל חייו והוריו יתקשו להישיר מבט בעיני שכניהם ובמיוחד ההורים השכולים. כמה רוע יכול להיות בבני העשרה בכיתתו של אוריה כפי שבא לידי ביטוי במסרים נוטפי ארס בדף הפייסבוק שלו. התקשורת החטטנית מטילה מצור על ביתם ללא בושה. ומנגד יש מי שנותרו נאמנים ומגלים אהדה.
בהדרגה יתגלו עובדות לא קלות על מערכת היחסים הסבוכה במשולש הנצחי אוריה-דניאל-עופר.
יעלו שאלות קשות איך זה היה יכול לקרות. מי לא נזהר. ומעל הכל- מי אם בכלל ישלם את המחיר.
כל כך ישראלי. משפחה ממעמד בורגני טיפוסי למדי עם הכלב הבלתי נמנע. מושב קטן, צבא ומוּרעלוּת, טרגדיה. ימי הזיכרון והאבל על הבנים.
מה עושה אם שהתייתמה מאביה כילדה ועשורים אחרי נקלעה למצב בלתי אפשרי ומרסק עם בנה. מי בכלל יכול להיות מוכן למצבים טרגיים כאלה.
העלילה נפרשת בכתיבה יפה החושפת את נפש הדמויות.

(הנמר המעופף הוא סמל סיירת גולני).

[Nitzhia Peleg · Rating 3 out of 5]

אני אתחיל בציטוט מתוך הספר. זה לא ספוילר, מקסימום טיזר, שיכול לשכנע אנשים לקרוא. אז הנה הוא:


כשאני מגיעה הביתה אחרי שאור מצלצל ומבקש שאגיע דחוף, המשטרה ומגן דוד כבר נמצאים אצלנו. השוטרים ממאנים לתת לי להיכנס. אי אפשר להיכנס לפה עכשיו, גיברת, אומר לי שוטר צעיר וחוסם בפני את הדרך עם היד שלו.
"אני אמא שלו," אני אומרת.
"אמא שלו כבר בפנים," אומר לי שוטר אחר, מבוגר יותר.
"אני גרה פה." אני מצביעה לכיוון הבית. "אני אמא של הילד שגר פה!"
השוטר הגבוה מסתכל עלי במבט חדש ואומר לשוטר הצעיר, "זאת האמא של היורה, תכניס אותה".

זה ציטוט, דרמטי ביותר, מעמוד 14. נראה מקום מצויין לסיים בו פרק. משהו שיגרום לקורא לרצות לעבור לפרק הבא מייד, ולא להניח את הספר בשידה ליד המיטה ולהגיד לו "לילה טוב, נמשיך מחר". אלא שהפרק לא מסתיים כאן. ממש לא. יש עוד מאה וחמישים מילים שמסבירות ומפרטות עד כמה המספרת המומה לגלות את מעמדה החדש בתור "האמא של היורה".

יש שתי דרכים עיקריות לספר סיפור. אחת היא בגוף ראשון, כ"מספר". השניה היא בגוף שלישי, מנקודת מבט של צופה חיצוני, שלעיתים הוא מספר כל יודע, ולפעמים לא. יש גם דרכים אחרות. יעל נאמן, למשל, כתבה את "היינו העתיד" בגוף ראשון רבים. יואב אבני כתב את "החמישית של צ'ונג לוי" בגוף שני. אבל אלה החריגים. הבחירה הרגילה היא בין גוף ראשון יחיד, לגוף שלישי. לכל אחת מהבחירות יש יתרונות וחסרונות, ולא כאן המקום לדון בכולם. אלא בחיסרון אחד של הגוף היחיד, כאשר תכונות האופי של המספר מפריעות לקורא להזדהות איתו. דוגמה יפה היא "תרה" של צרויה שלו. אישה מעצבנת והיסטרית לעיתים, שיש לה בעיה קשה בתפיסת המציאות. גם המספרת של "ואם היו אומרים לך" נקראת לפעמים מעצבנת, אחת שבא לפעמים לתת לה שתי סטירות לחי. אבל עם שתי אלה הסתדרתי בסופו של דבר. לא כך הדבר עם מיקי מילוא, המספרת של "נמר מעופף". אישה שיש לה "משפחה טובה" ולפתע נופלים עליה השמיים, באותה סצנה שאיתה פתחתי את הסקירה.

עד כאן הכל טוב ויפה. או לא טוב ויפה, אבל לפחות מסקרן ומושך לקריאה. אלא שמיקי מילוא היא גם אישה פטפטנית וקשקשנית. והפטפטנות הטרחנית הזאת מקשה מאוד על הקריאה. כל כך מקשה, שהמשכתי עוד כמה פרקים לאחר עמוד 14 הנ"ל, ואז חלשה דעתי, והפסקתי. אני אחכה לאחרים שיתמצתו בשבילי את הספר, ועדיף בגוף שלישי.

אין ספק שכותבת הספר מכירה מקרוב את החוויה שבה קרוב משפחה מדרגה ראשונה מואשם פתאום בפשע חמור, במקרה שלה תאונת פגע וברח, ומכאן נשאלת השאלה עד כמה הספר נמר מעופף הוא ביוגרפי והאם הוא עונה על תחושת המציצנות הרכילותית המתבקשת

[Mor and Dora Nahum · Rating 5 out of 5]

אהבתי מאד. מה חושבים ומה באמת קורה? החלש חזק והחזק חלש , האם אנחנו מכירים את מי שאנחנו מחשיבים כחבר? מורכבות היחסים בין הורים לילדים, בין בני זוג, בין אחים ובעיקר האם אנחנו מכירים את עצמינו? התקשורת, הסביבה, הרשתות החברתיות כולן סוגרות על גיבורי הספר בעת משבר, מציגות חלקי מציאות וחלקי תמונות להאכלת הקהל צמא הדם. מי חבר ומי רק רואה בנו מקפצה חברתית לתועלתו האישית? הספר חושף לאט את הרבדים הרבים והמורכבים במשפחה ישראלית ובמציאות המורכבת. קראתי בעניין רב. הדבר היחיד שלא מתעכל אצלי בכלל זה השארתו של צ'ארלי במשפחה לאחר שתקף למוות את יואב. זה לא מסתדר עם אופי הדמויות, אני מבינה שהתקיפה הזו הייתה חיונית לעלילה אבל, הייתי הולכת על משהו אחר
אהבתי מאד את הפסקה בעמוד 252:
כשקורה לך משהו רע אתה צריך ישר לעמוד על הרגליים, אחרת הן נהיות חולות

[Roni Rosenmann · Rating 4 out of 5]

נמר מעופף - זר לא יבין זה ספר על משפחה ישראלית, משבר ישראלי, מילדות ועד בגרות כמה הצבא נוכח בחיים שלנו במיקרוקוסמוס של משפחה שחווה טרגדיה נוראית, בטעות, או בעצם בשרשרת של טעויות... בשפה קולחת המחברת מחליפה את זכויות הראיה בין כל דמויות המשפחה השונות, הקורא מזדהה עם כולן ועם אף אחת ועם רק אחת בעת ובעונה אחת.
מומלץ קריאה לחובבי הפרוזה דרמתית.

[philippa derfner · Rating 3 out of 5]

This book got my attention but the story line was very weak. Was waiting for more twists. Read it to improve my Hebrew but the language was very repetitive and used words I'll never use in spoken Hebrew

[OT · Rating 2 out of 5]

1.5 כוכבים.

[Tina Koripadze · Rating 4 out of 5]

��פר ממש חמוד.
בתחילת הקריאה לא מצאתי בו עניין אבל בהמשך קצת נסחפתי.
העלילה נבנית לאט לאט וזה כן היה מעניין בסופו של דבר.

[Maya 🐣 · Rating 4 out of 5]

3.75. Great storyline, something was missing with the writing. Still, I couldn’t put it down

[Donna · Rating 1 out of 5]

היה חסר לי פואנטה.....

[Orna Stern · Rating 4 out of 5]

excellent read.The story flows and the writing is easy .

[Barbara Sterman-Reuveni · Rating 3 out of 5]

I agree with others that the writing is easy and the story flows and is engaging. The reason that I didn't give it more stars is that I found both main protagonists annoying.