שתי משפחות גרות דלת מול דלת בבניין משותף בחולון, וניבה מגדלת עם ילדיה גם את בן השכנים שהתייתם מאימו. רק שרגא בעלה מזכיר לו שוב ושוב שאינו בן המשפחה, וכשעסקיו המעורפלים צולחים לזמן־מה, הוא מעביר את משפחתו לכפר נטר, והקשר עם בן השכנים מתנתק.
דרכי המשפחות נפרדות, אבל הזיכרונות המשותפים מוסיפים להשפיע על כל אחת מהדמויות, שהספר עוקב אחריהן בארבע קפיצות זמן בד בבד עם אירועים דרמטיים שמתרחשים ישראל, מן ההתנתקות עד מלחמת לבנון הראשונה.
בחלוף השנים, בן השכנים כבר לאחר לימודי ארכאולוגיה ועובד בתחומו, ניבה החליפה מקום עבודה, ושרגא בעלה אי־שם באפריקה, ואין לדעת אם ומתי יחזור. דווקא הבת הקטנה גפן, סטודנטית לקולנוע, תנסה כעבור עשרים שנה לקשור יחד את כל החוטים האלה, שיצאו מפקעת אחת.
זהו סיפור על אהבה שאינה תלויה בדבר, על בחירה מוסרית והפרתה, על סודות ושקרים, על משפחות שיציבותן עלולה להתערער בן־רגע.
ערן בר־גיל מצליח לשזור יחד בכישרון רב צירים שונים של עלילה ולספר כך מה חוללו השנים בדמויותיו ובמסלולי חייהן. סקרן ועדין כמו גיבורו הארכאולוג הוא חושף אותן מתוך שכבת הזמן שפעלו בה וחופר בנחישות וברגישות אל תוך נפשן.
לא יכולתי לשים 4, פשוט לא הכולתי. הכתיבה שלו כל כך יפה, מאופקת, חכמה. רק על זה שהספר לא בנאלי - כבר מגיע לו 5 כוכבים. עדיין, הספר לא שלם. משאיר הרבה שאלות פתוחות, יותר מידי לטעמי ועם כל זה הספר מאוד שווה קריאה.
בחלק הראשון לא יכולתי להניח את הספר. התיאורים תרמו לסיפור. באיזשהו שלב זה הרגיש הרבה מדי. לא רוצה לקלקל למי שלא קרה אבל בדקה או שתיים של סרט אפשר היה להראות קטע שלם בלבנון. מדמיינת את הסרט שיצא בעקבות הספר, את הסוף כבר קראתי בדמעות, אהבתי . י
בשנות השמונים שתי משפחות שגרות בחולון באותו בניין, מתערבבות על רקע אירועים טראגיים ואז נפרדות בחדות ואנחנו פוגשים אותם, בנקודות שונות בחייהם. הספר עוסק במתח של קרבה-מרחק ובוחן את שאלת הנאמנות במשפחה ותוצאותיה. ספר ישראלי מאוד, כתוב בלשון פתוחה ומזמינה, התיאורים מאוד אמינים, אין פה קיטש וסנטימנטליות ועולם הרגש פה מאוד ריאליסטי, זו מלאכה קשה שמבוצעת בעדינות.