יחסו של העולם החופשי - היהודי והלא יהודי - לשואת יהודי אירופה, יחס הממשלות במערב - ארצות הברית, בריטניה, צרפת ובמזרח - ברית המועצות, בולגריה ועוד, יחס הכנסיות, יחס הגופים היהודיים השונים, ציוניים ולא ציוניים ברחבי העולם ויחס היישוב העברי בארץ ישראל לשואה - באלה עוסק ספר זה, מהתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, כאשר החלו להצר את רגלי היהודים ועד פרוץ המלחמה ושליחתם אל מחנות המוות. הנושא מעורר בעיות רבות: מה היתה העזרה שניתנה מבחוץ ליהודי גרמניה בשלב הראשון של השלטון הנאצי? למה לא ברחו היהודים בעוד מועד? למה לא נמלטו יהודים לארצות המערב? מה הי תה עמדת הציונים לשואה? אלו ניסיונות הצלה נעשו מבחוץ והאם נוצלו ההזדמנויות המעטות שהיו? האם ממשלות, שהיה בכוחן לעזור, עמדו מנגד? האם דעת-הקהל בארצות אלו השפיעה על ממשלותיהן? ומה יכלו לעשות ומה עשו יחידי-סגולה בתוך מכונת-ההשמדה הנאצית? שאלות אלו ואחרות נדונות בספר, בלא יומרה להקיף את הנושא כולו, מתוך כוונה להאיר היבטים מסוימים של היריעה הגדולה.
Yehuda Bauer (Hebrew: יהודה באואר) was a Czech-born Israeli historian and scholar of the Holocaust. He was a professor of Holocaust Studies at the Avraham Harman Institute of Contemporary Jewry at the Hebrew University of Jerusalem.
4.5 כוכבים מעוגל למעלה ספר עיון קצר אך מעמיק העוסק בדרכי ההתמודדות עם השואה, לא רק מצד היהודים עצמם אלא גם מצד העולם שסביבם. באואר בוחן את תגובות הממשלות, הכנסיות, הארגונים היהודיים והיישוב העברי בארץ ישראל לרדיפת יהודי אירופה ולניסיונות ההצלה שנעשו במהלך המלחמה.
הספר אינו מתמקד רק בשאלת ההתנגדות היהודית, אלא גם בשאלות מורכבות כגון: האם ניתן היה להציל יותר יהודים, מה הייתה אחריותן של מדינות המערב, ומדוע מאמצי ההצלה היו מוגבלים כל כך. באואר מציג את הסוגיות הללו בצורה מאוזנת וביקורתית, תוך הסתמכות על מחקר היסטורי רחב.
זהו ספר תמציתי ונגיש, המתאים לקוראים המבקשים להבין את הדילמות המוסריות, הפוליטיות והאנושיות שעוררה השואה ואת מגוון התגובות אליה, מעבר לסיפור ההשמדה עצמו.
הוא מראה שהתגובות היו שונות ומגוונות ממדינה למדינה, מתקופה לתקופה, מעיר אחת לעיר שניה, מגטו זה לגטו אחר. קשה להפריז כמה התגובה היתה תלוי באינדיבידואלים מסוימים ובהתנהגות של הבכירים בהנהגות היהודים הלוקאליות.
הספר מנתץ לא מעט מיתוסים ודעות רווחות שלפי המחקר ההיסטורי הבסיס שלהם רעוע.
המחבר מתנגד למונח כצאן לטבח ראשית משום שעצם השימוש בו מקבל את התזה של הנאצים שהיהודים אינם בני אדם. לסיכום הוא מראה שהיתה התנגדות יהודית אלימה ושאינה אלימה בתנאים מזעזעים ללא משאבים כמעט ועם מעט מאד עזרה מבחוץ מול הצבא החזק שכבש כמעט את כל אירופה. התנגדות זו היתה לא פחותה ולעיתים חזקה יותר מזו של עמים כבושים אחרים או של שבויי מלחמה סובייטים.