היהלום המוות צועד לצידי. אבל מלא המוות אינו יכול להתחרות בי. אני לכודה בתוך עולם מלא במפלצות הלבושות כבני אדם, וכאלה שאינם מה שהם נראים. הם לא יחזיקו בי לנצח. אני כבר לא מזהה את האדם שהפכתי להיות, ואני נאבקת למצוא את דרכי חזרה אל החיה שרודפת אותי בלילה. הם מכנים אותי יהלום. אבל הם רק יצרו מלאך מוות.
הצייד נולדתי טורף. וחוסר המעצורים טבוע בעצמותיי. כשמשהו שלי נגנב ממני בלילה, כמו יהלום המוחבא בתוך מבצר, אני מגלה שאני כבר לא יכול לבלום את החיה. דם יצבע את האדמה, כשאקרע לגזרים את העולם הזה כדי למצוא אותה ולהביא אותה בחזרה אל המקום שאליו היא שייכת. איש לא יימלט מזעמי, במיוחד לא אלה שבגדו בי.
טריגרים: סחר בבני אדם, אונס, התעללות בילדים, רצח.
שימו לב: כרכים ג'-ד' הם החלק השני והאחרון של הדואט. הכרחי לקרוא קודם את כרכים א'-ב' של לרדוף את אדליין.
הפרק האחרון (אפילוג) ממשששש מיותר💀 אבל אני לא שוכחת את כל הדואט: זו הייתה רכבת הרים ללא גבולות זה היה טראומתי, מרגש, מעצבן, מפתיע, מטורף. יש לי חיבור מטורף לאדליין אני חושבת שהיא מדהימה וגם לפעמים קצת סתומה אבל בסדר וזייד הצליח להפיל עליי למרות שהוא בעייתייייי.
״דומה נמשך אל דומה - האפלה שלו אל האפלה שלי. ברחתי מזה בזמן שהוא אילץ אותי לראות מי אני באמת.״
וואו הם חייביםםםםם טיפול פסיכיאטרי אלוהים שיעזור (הם היו חמודים אבל רעילים ברמותתתתת 😭😭) וסוף כל סוף אהבתי את אדליין??????? היא השיגה את כל מה שהגיע לה אני אהבתי נתתי לזה ארבעה כוכבים ולא חמישה רק בגלל השאלות הפתוחות שנשארו בסוף 🥲