המניפולטורית אני יכולה לתמרן את הרגשות של כל מי שייתן לי. אני יכולה לגרום לך לכאוב, לבכות, לצחוק ולהיאנח. אבל המילים שלי אינן משפיעות עליו. במיוחד לא כשאני מתחננת בפניו שיעזוב. הוא תמיד שם, צופה וממתין. ואני לא מצליחה אף פעם להסיט את מבטי. לא כשאני רוצה שהוא יתקרב.
הצל לא התכוונתי להתאהב. אבל עכשיו, כשהתאהבתי, אני לא מסוגל להתרחק. אני מהופנט מחיוכה, מעיניה ומהאופן שבו היא נעה. האופן שבו היא מתפשטת. אמשיך לצפות ולהמתין, עד שאוכל להפוך אותה לשלי. וברגע שהיא תהיה שלי, לעולם לא אתן לה ללכת. גם אם היא תתחנן שאתן לה.
טריגרים: סחר בבני אדם, אונס, התעללות בילדים, רצח.
הערת הכותבת: הספר הזה מסתיים בקליף האנגר. אזהרות תוכן נוספות ניתן למצוא באתר האינטרנט של הסופרת.
יש תיאורים שקשה להוציא מהראש (מלא טריגרים). אבל העלילה מהצד של זייד סופר מעניינת(!!!) אני מאוהבת בחברות של אדי ודאיה הן ביאפאפ גולס ואני מתה להמשיך לספר הבא!
———ספויילר——
היה לי די צפוי שפרנק הוא הרוצח אבל הלם שאמא שלה ידעה מזה. אבל כן לא ציפיתי שהפיצוץ במועדון היה מלכודת, תיארתי לעצמי שהם יעלו עליהם אבל לא ככה, זהב.
This entire review has been hidden because of spoilers.
אני אתחיל בזה שהספר הזה גרוע יותר מהכרך הראשון אבל כוכב אחד זה לא משהו שאני נותנת בקלות ורק על זה שהקריאה עברה יחסית מהר מגיע לספר שני כוכבים. אין בי מילים לתאר כמה מאכזב כל הז׳אנר הזה, גם אם אנחנו לא מרגישים, ספרים וסרטים זה חלק מהותי מתהליך ההתפתחות שלנו כבני אדם. מאיפה מגיע הרצון ״לאביר על הסוס הלבן״ ? לגבר שתמיד יעטוף ויציל אותנו ? זו מוסכמה חברתית שמועברת בצורה ברורה בספרים וסרטים, שאני קראתי בתור ילדה ורק עכשיו כשאני בוגרת יותר אני מבינה כמה משפיעים עלי ועל בנות דורי, וגם על הגברים שמרגישים שזאת הציפייה מהם, גם אם זה לא במודע. אז מה שצעירות קוראות היום ביום מן הימים יכנס להן בתת מודע כדבר לגיטימי ואפילו סטנדרטי… אני חושבת על האופציה שילדה שנאנסה בשלב כלשהו בחייה וחושבת לעצמה בעקבות קריאה של ספר כזה… אולי זה משהו לגיטימי שמישהו נוגע בי ללא הסכמה ? יש בזה משהו מדליק ? אולי לא הבנתי אותו לא נכון ? וגם אין צורך ללכת לקיצון יותר… סתם ילדה שתשאף להכיר סטוקר ולהיקלע לסיטואציה כזאת… הדבר הכי טוב שהיה כתוב בספר הזה זאת באזהרת טריגר בעמוד הראשון. אני חושבת שלמרות הרצון התמידי שלי לסיים סדרה לבריאות הנפשית שלי כדאי שאעצור בספר הזה.
אז הכרך השני ממשיך מאותה הנקודה שממנה הכרך הראשון עצר. בספר הזה אנחנו מגלים מעט יותר מי זה באמת זייד, מגלים מעט יותר על העבר שלו. הכתיבה היא כמו בספר הקודם, מושכת ומהירה (בצורה טובה) הסופרת יודעת מה היא עושה והיא עושה את זה טוב. אדליין אהובתי באמת, היא חכמה וזהירה ולמרות שהיא לא רוצה לשתף פעולה עם זייד, היא עושה את זה כי היא לא רוצה לסכן את עצמה ואת הקרובים אליה. זייד מגן על אדליין ומכריז עליה בתור אהובתו והוא מבין שאם היא תתקרב אליו, היא תהיה בסכנה אבל הוא מקרב אותה אליו בשביל להגן עליה. דמות שלא מדברים עליה מספיק, דאיה. אני ש.ר.ו.פ.ה עליה! בא לי חברה כזאת. מי שלא קרא את הספר, פספוס שלכם, באמת שאני ממליצה ואני חשבתי שלא אתחבר לסדרה וככל שאני קוראת כל ספר, הסדרה הזאת ממשיכה להיכנס לי עמוק ללב. (אני יודעת שאלה התעלולים של זייד😮💨)
אם חשבתי שבכרך א אז בכרך ב יש יותר מידי עלילה והיא לא מתקדמת לשום מקום. הקליף האנגר לא מעניין ומבחינתי כולם יכולים לצלול ממנו אל התהום. הסמאט באמת וואו כל הכבוד לכולם אבל בתכלס מבחינת סיפור חלש עד מגוחך