לא ממואר

by מוטי פוגל

אות הגבורה הגבוה ביותר שניתן לשכולים הוא שהם "ממשיכים לחיות". אבל החיים שאחרי אינם המשך של החיים שלפני. הזמן אינו אותו זמן. יותר מעשור חלף מאז הרצח וחלק ממני נשאר באותו מקום, באותו רגע שבו נודע לי על הרצח.

בליל שבת, ו' אדר התשע"א (11.3.2011), חדרו שני מחבלים לישוב איתמר ורצחו את אחי, אודי פוגל, את אשתו רות ושלושה מששת ילדיהם – יואב, אלעד והדס.

לא ממואר אינו הסיפור של הרצח הזה. הוא אינו הסיפור של הנרצחים, של חייהם ואפילו לא של מותם: הוא רק המחשבות שלי, אדם שזוכר את אחיו וחושב על החיים שקדמו לרצח ועל החיים שאיחרו אותו.

זוהי אסופת מסות העוסקות בילדות וביחסי האחים, בחיים בהתנחלות וביציאה ממנה, בבשורת המוות, בקבורה, בשבעה, במחשבות על נקמה ובחיפוש אחר נחמה. הן נכתבו לנוכח ומתוך האובדן, אבל לא פחות מזה מול התנ"ך, הגמרא ויצירות של פרנץ קפקא, מרסל פרוסט, חורחה לואיס בורחס, ז'ורז' פרק ואחרים.

זו הדרך שלי לכתוב על אודי, להשאיר אותו לידי. זו גם הדרך שלי לחשוב על התהום האידיאולוגית שנפערה בינינו במשך השנים, לזכור אותו בדרכי, ולומר דבר פשוט בסך הכול: היה לי אח. הוא היה צעיר ממני בכמעט שנתיים. הוא נרצח. אני מתגעגע אליו.

הסופר והמבקר מוטי פוגל נולד בבני-ברק. בגיל חמש עבר עם משפחתו להתנחלות נוה-צוף. הוא למד בישיבה התיכונית בנתניה, בישיבת ההסדר אור-עציון ובאוניברסיטה העברית. כיום הוא מתגורר בירושלים.

160 pages, Paperback

Published October 1, 2023

Reviews

[Amir Guberstein · Rating 3 out of 5]

״אני לא יודע אם הפרקים הקודמים - אם הספר הזה כולו, אם הקריאות שלי בבורחס, בתנ״ך, בגמרא, בקפקא, בז׳ורז׳ פרק - הם הדרך שלי לכתוב עליו או החומה שאני מעמיד ביני ובין החלל. אולי הם ההתעקשות שלי לזכור אותו בדרכי, לחשוב עליו, להשאיר אותו לידי״

לטעמי, המאסה הסיפרותית הזו מעמידה חומות בין הקורא לטרגדיה של המחבר יותר משהיא פותחת צוהר למורכבות של הכאב ומוטי פוגל מודע לכך. יכול להיות שאני פשוט לא מתחבר לסינתזה רגשית דרך מבנים ספרותיים פוסט מודרניים.

[Amitna104 · Rating 5 out of 5]

ספר מעורר מחשבה על שכול, על קריאה, על המציאות ועל כאב

[Sharon Levy]

"תגיד, לא מפריע לך שהרוצחים עדיין חיים? לא היית רוצה נקמה?
נקמה? בואו אספר לכם על נקמה. נקמה היא מגנט. היא מערבולת. היא עניין מבעית, לא רציונלי, מפתה. היא אינה שקולה ואינה הוגנת, אין בה חישובי כדאיות. זה כוחה. הטרגדיה שברה את עולמי, מדוע עלי להיות הוגן? מדוע עלי להיות שקול? אני מסרב להתפייס עם הסדק. אני רוצה שכולם יחיו את הטרגדיה שלי, שהעולם לא ייעצר".

[Omer]

כמו שסמוטריץ אמר על עזה, "בוננזה של נדל"ן". פוגל פוגע בול פגיעה ומאבחן חלק משמעותי ממה שלדעתי באמת דוחה במפעל ההתנחלויות. בסוף מדובר בחבורה של אהבלים שלוקחים סיפוריים תנכיים בשביל להצדיק דופלקס דוחה על איזה גבעה ששייכת בכלל למישהו אחר.