בישראל שאחרי הכיבוש האיראני, מרלין היא מרגלת אמריקאית שנשלחת להסתנן לשורות הצבא הזר. בעודה מנווטת את דרכה בין שוביה, היא נרדפת על ידי זיכרונותיה ממערכת היחסים האינטנסיבית שלה עם בועז, שממנו היא מנסה נואשות להתרחק. בועז, לשעבר איש מוסד, וכיום מנהיג המחתרת הישראלית שפועלת נגד הכוחות האיראניים, מוּנע על ידי אהבתו הבלתי מתפשרת למרלין. הוא יוצא למסע על מנת למצוא אותה, מסרב להרפות מהאישה שכבשה את ליבו. על רקע דיסטופי של חורבן ותקומה מחודשת, כשהמדינה נקרעת, מרלין, בועז והסובבים אותם חייבים להתעמת עם השדים הפנימיים שלהם אם ברצונם להצליח לשרוד. סיפור שובה לב זה משלב אובססיה, התבגרות וחוסן של הרוח האנושית.
וואו, אף אחד לא הכין אותי לכמה חזק הספר הזה הולך להדהד את זוועות השביעי באוקטובר. אפשר לומר שמקבלים כאן אגרוף בבטן כבר מהעמודים הראשונים, ומדהים לגלות שהספר בסך הכול יצא לאור חודש אחרי הטבח, כלומר הוא לכאורה נכתב בלי קשר לאירועים. אני גם חושבת שבדיעבד זאת נקודת החוזקה הכי משמעותית של "מרלין האדומה" - התיאורים החיים והמפורטים, לעתים גם מפורטים מדי, שגורמים לקורא להרגיש שהוא בליבה של מלחמה מאוד דומה ועדיין קצת שונה. בסופו של דבר לא הצלחתי לסיים את הספר, לא רק בגלל המעמסה הרגשית, אלא כי לטעמי אפשר היה לערוך אותו יותר טוב - להוריד את כל הקטעים מהעבר על אהובה של הגיבורה ועל הגרושה שלו (?) שלא באמת מקדמים את ההתרחשות ולהתמקד בגיבורה ובמה שהופך אותה למרגלת. גם המזימה האיראנית שלכאורה משתקפת מהסיפור היתה קצת פחות אמינה במבט לאחור, במיוחד בהתחשב באזרחות האמריקנית הפיקטיבית של הגיבורה (אם כי בכך קשה להאשים את המחברת, שמן הסתם לא יכלה לחזות את מתיחות רוסיה-איראן או עלייתו של טראמפ), ואולי היה עוזר לכתוב את הספר לאחר תחקיר נוסף עם אנשים שמתמחים בנושא או לכל הפחות עובדים ביחסי חוץ והיו יכולים להעניק לספר ממד נבואי של ממש.
נטישה ב-40% מצד אחד, ממש חיכיתי לקרוא את הספר. התקציר ממש מעניין והוא משלב את איראן (אני פרסייה), הכריכה מהממת וגם אני והסופרת חולקות את אותו שם, אז הייתי חייבת לקרוא. מצד שני, פחות התחברתי לביצוע. אישית, פחות התחברתי לסגנון הכתיבה- היה לי קשה להאמין לאהבה המלבלבת בין בועז למרלין (גיבור הספר), פשוט כי הייתה שם קפיצת ראש ישר לשלב שהם מאוהבים בלי בנייה של הרומן- הספר התחיל מההווה ומדי פעם חזר לעבר. היה לי קשה גם עם עניין האותנטיות, ציפיתי שאם יש כמה שפות זרות מדוברות, שהסופרת לא רק תגיד באיזה שפה דיברו אלא מדי פעם תשלב ביטויים ומשפטים מהשפה המקורית. בנוסף, הספר מזכיר מדי את מאורעות ה-7.10, מה שקרה בספר יכל בקלות לקרות במציאות וזה היה לי קצת קשה לקרוא את התוכן הזה כשחלק מהחטופים עדיין לא חזרו. אהבתי את הקטעים של האמהות שהסופרת שילבה בעלילה וכן את השימוש המקורי במערות🥷🏼🇮🇱 פורמט: 📓 הספר התקבל לסקירה
🚨אזהרת ספויילר: עוד משהו שהפריע לי (אבל אני מניחה שזה משהו שהייתי צריכה לצפות מראש), היה עניין הבגידה. בועז היה נשוי עם ילדים ואני לא יכולה להכיל בגידה, גם לא בספרים. זאת הסיבה העיקרית לכך שנטשתי את הספר🚨
ז'אנר: פרוזה מקור, דיסטופיה 174 עמודים | הוצאה עצמית | עריכה: קרן לנדסמן | עריכה לשונית: רינה ז'אן ברוך | שנת הוצאה בארץ: 2023
התחלתי לקרוא בספר הזה וחשכו עיניי. ליבי נחמץ והרגשתי את דפיקות ליבי משתוללות. היה לי קשה לקרוא ברצף, החל מההקדשה המרסקת "לנרצחי, חטופי וגיבורי ה-7 באוקטובר, אשר נטבחו, נשרפו ונחטפו רק בשל היותם יהודים וישראלים. השם ייקום דמם" ועד לתגלית העולם בו מתרחשת העלילה.
המציאות בספר היא ספקולטיבית. ישראל נכבשה בידי איראן והמדינה משוסעת. מרלין היא מרגלת יהודיה אמריקאית, אשר נשלחת לאזור על מנת להסתנן לשורות הצבא הזר שבארץ. האו"ם אף הוא נוכח במה שהייתה פעם ישראל ומתחת לפני השטח, המחתרת הישראלית מובילה מרד שמטרתו להחזיר עטרה ליושנה.
בראש התנועה עומד בועז, איש מוסד לשעבר שנחוש לעשות כל הנדרש על מנת שהמרד יצליח. אך כשהוא שומע שמרלין נמצאת בשבי האויב, אהבתו האובססיבית אליה, מניעה אותו ומכתיבה את צעדיו.
הסיפור מובא בגוף ראשון מפיהם של מרלין ושל בועז, ובגוף שלישי מפיהן של דמויות המשנה. השילוב הזה היה מאוד מוצלח בעיניי ואיפשר לנתב ולתעל את הרגשות בדיוק כפי שהסופרת רצתה שיקרה.
הכתיבה סוחפת, מרתקת ומצמררת. יש לציין לשבח את עבודת העריכה, הן הספרותית והן הלשונית, שאפו! מדהים לדעת שתהליך הפקת הספר הסתיים בסמוך לשבעה באוקטובר לאחר חמש שנים של עבודה. נבואה שהגשימה את עצמה? בלתי נמנע לראות את הדמיון. המציאות התלושה שבה אנו חיים כאשר הטבח הנורא מהדהד בנשמתנו ובתודעתנו, החשש לחיי חטופינו וחיילינו וכעת, גם האיום האיראני שנראה קרוב להיות ממשי מתמיד, פשוט שאב אותי לתהומות ההתאבלות על מה שעברנו ועודנו עוברים.
התרחיש מצמרר ומטריד ומעורר מנעד רחב של רגשות, נכון שחלקם קשים, אך ישנה לא מעט תעצומות נפש, נחישות, יכולת הישרדות גבוהה ותקווה עזה לעתיד טוב יותר. מומלץ בחום!
נ.ב מחכה כבר לספרך הבא, דניאלה!
מוזמנים לעקוב אחר סקירותיי: Aya's Reviews - הסקירות של איה