לפני שנים ניתק רועי כל קשר עם הוריו ועם אָחיו במושב ונסע אל מעבר לים. מאז הוא נודד חסר מנוחה בין עבודות ריתוך, נוהג בסילברדו שלו בכבישים הארוכים של אמריקה – איש של עמל ולא של מילים. בקיצים הוא חוזר לבקר את אחותו התאומה במרכז הארץ, היחידה שנשאר קשור אליה מכל משפחתו. הוא שוכר אז דירה לחודש, ולרוב נשאר רק שבוע וחצי וממהר להימלט מן הזיכרונות. הקיץ הזה נודע לו שאביו עומד למות. האם יעז לחזור לבסוף אל הבית שעזב, כדי להתעמת איתו לפני מותו?
בבניין שהוא שוכר דירה גרה עדן עם בנה טמיר ועם שותפתה לדירה מיקה. היא קשורה בסבך קשרים, בני משפחתה וגם אביו של טמיר מעורבים בכל פרט קטן בחייה. זה הקיץ שבנה ישן בו לראשונה שני לילות אצל אביו, והלילות האלה ארוכים ושוממים. בלי תלמידיה, בלי בנה, היא יכולה פתאום לראות שכולם סביבה מתקדמים: אביו של טמיר מתחתן, אחיה וחברותיה שקועים בחייהם, והיא נשארת במקומה.
זה סיפורו של קיץ של כמיהות מושתקות, גישושים מהוססים ופשרות לרגע, שטעמן חמוץ־מתוק. סיפור אהבה מהוסס בין זה שאינו חוזר לזו שאינה עוזבת, קו שבור בין כאבים חדשים לכאבים ישנים, ומתוכו נבחנות עלילות חייהם מחדש.
"כישרון יוצא דופן", אמרו על נעמה דעי, "קול חדש, עצמאי ומשמעותי בספרות הישראלית". ספרה הקודם צערו העתיק של הירח הוגדר "הישג בלתי רגיל", והמבקרים הכריזו שהוא "מסמן את דעי כאחת הסופרות הבכירות של הדור הבא". כאן היא מרחיבה את מנעד הקולות שהיא שולטת בהם ומתקדמת צעד נוסף בדרכה אל קדמת הבמה הספרותית.
נעמה דעי, ילידת 1988, מורה לתנ"ך וספרות. בוגרת מסלול הכתיבה של אוניברסיטת בן גוריון בנגב. ב־2013 זכתה במקום השלישי בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ. כעבור שנה עלתה לגמר "פרס ספיר ליצירה צעירה 2014".
נולדה בנווה דקלים, גדלה במעלה אדומים וכיום גרה במוצא עילית.
כתוב נהדר ומאוד חכם, בלי קלישאות, בלי קיצורי דרך. ספר על אנשים אמיתיים שבעולם שמלא פייק נראים כלא נורמליים. הספר הזה הוא ההפך מסרט אמריקאי טיפוסי. כי בעולם האמיתי צדק לא מקבל במה מרכזית, ולא כל המעשיים הטובים מקבלים כפיים, וגם אם עובדים קשה ובחריצות עדיין אין עושר או אפילו יציבות, והעולם לא מתחלק לטובים ורעים, למאושרים ואומללים, בריאים וחולים - כולנו גם וגם. תמיד גם וגם. וזה הוא ספר בעיקר על בדידות. ועל אהבה. אהבה ללא זיקוקים.
מה הופך את הספר הזה למצוין? הכוח העיקרי של הספר הוא שהוא דובר אמת, הגיבורים מדברים וחושבים (כלומר תיאור מחשבותיהם) כמו שאנשים חושבים ומדברים, מערכות היחסים מדויקות והדיוק יורד עד הפרטים הקטנים. סיפור הרקע לא סוחף ולא רחב, אין בו נפח גדול וזה לא חשוב בכלל, כי אתה נכנס לחיי הגיבורים ואכפת לך מהם, אתה קצת אוהב אותם וקצת כועס ומתעצבן ומרחם ושוב כועס ושוב אוהב. כמה ספרים מסוגלים לעשות את זה?
נסחפתי מהעמוד הראשון. מלא זמן לא נהנתי ככה מספר! הדמויות כל כך מלוטשות, ישראליות, של היום, ויחד עם זה הלב על השולחן, עם כל הבעיות של כל אחד ובלי התייפיפויות. אמיתי ונכון.
הדמויות הרגישו אנושיות ולא דמויות מומצאות. מרגיש כאילו אני יכולה להתקל בהן ברחוב שזה ממש קשה לעשות ואהבתי את זה מאוד. הפרקים קצת היו ארוכים מדי והחזרה על אותן סצנות רק מזוויות שונות קצת העיקה.